"בגיל 20 התחתנתי. ואנחנו נשואים 10 שנים, יש לנו ארבעה ילדים וחוץ מלעשות ילדים, לא עשיתי כלום", מספר לי רפי כשהוא מבולבל לגמרי ואבוד. "מעולם לא באמת אהבתי את אשתי. היינו ביחד כמה חודשים, כל כך צעירים, רק חיילים ומיד התחתנו כי גלי כבר נכנסה להריון. ואז עוד הריון ועוד ועוד.. ומהר מאוד הפכנו בזמן קצר למשפחה ענקית. זה גדול עליי.
"אני לא מרוויח מספיק כסף ואשתי לא עובדת. המינוס מרקיע שחקים, ואין מי שיעזור. אבל זו הבעיה הקטנה שלנו. היחסים בינינו הם אסון. היא סגורה, מוזנחת, כל היום בבית עם הילדים, עלתה מאד במשקל, לא מטפחת את עצמה. כבר אז היא לא משכה אותי ועוד עוד פחות מזה. אין בינינו תקשורת אמיתית מלבד האשמות וצעקות. כל מה שאני עושה הוא מכני. גם כלפי הילדים, אני קצר ובלתי נסבל.
"לפני שנתיים פגשתי בחורה יפהפייה ובזכותה אני מבין מה זאת אהבה. גלי לא יודעת מכלום. אני עוזב את הבית כל חצי שנה בתירוץ שרע לי ואחר כך חוזר, וגלי תמיד מקבלת אותי בחזרה. היא מאמינה שיהיה טוב והכל בסוף יסתדר. אבל אני לא מאמין. אני נע בין הרצון לשמר את המשפחה לבין אהבתי לאחרת והרצון להתגרש. בבית אני מטפס על הקירות מגעגועים וכשאני עוזב, המשפחה יושבת עליי. לוחצים עלי לחזור ולעשות שלום בית. אני נכנע וחוזר חלילה. מה עכשיו?"
הבעיה שלך היא שאתה מונע מלחץ - זו תמצית בעייתך
רפי, כל "החכמים" יגידו לך שאתה חייב להישאר בבית, שיש לך ילדים, ושלא מפרקים משפחה. זה נשמע הגיוני, אבל לא תמיד ההיגיון מנצח. הבעיה שלך ללא ספק מתחילה לפני עשור. התחתנת בלחץ המשפחה ובעקבות ההריון המפתיע. לא היית בשל אז ולא הבנת לאן אתה נכנס. בחור מאד צעיר, בלי אהבה גדולה, בלי כסף, בלי עבודה טובה. מהר מאוד איבדת שליטה ומשהו אחר הוביל את חייך. פתאום אתה נאלץ לפרנס חמולה, צריך לתפקד כבעל, מחוייב להיות אבא טוב לארבעה קטנטנים. ואם זה לא מספיק אז יש גם אישה נוספת בתמונה. אנדרלמוסיה.
כמו אז שהתחתנת מלחץ, גם היום אתה נכנע ללחצים מבחוץ ולא סומך על ההחלטות שלך ועל שיקול דעתך - זו תמצית בעייתך. עלייך לעצור ולחשוב עצמאית מה מתאים לך ולמה אתה מסוגל. כמובן שגירושים זה גם עניין כלכלי אך אבוי למי שנשאר עם אישתו רק בגלל שאין לו יכולת כלכלית להתגרש. יהיה קשה עוד יותר להציל זוגיות שנשארת רק ממצוקה כלכלית.
לא אומר לך מה לעשות אך אציג לך את האפשרויות לטוב ולרע.
ישנם אנשים שבמצבך לא היו מהססים, הולכים עם הלב ועוזבים את הבית - אבל לא כולם טוטאליים יש כאלה שינשכו שפתיים ולא יעזו לפרק. אלה האנשים שיסבלו בשקט עד המוות. כל אדם עם אופיו, יכולתו, תרבותו וסט ערכיו.
להישאר נשוי מבחינתך זה קודם כל להחליט בראש שאתה מנסה בכל הכוח: זה אומר לנתק קשר עם אהובתך ולהשקיע בבית. זה לנסות לצאת מהמכונה הטכנית ולהיות בשלב ראשון עם הילדים - לתת להם ממך. זכור - הם לא אשמים בסיפור ולא מגיע להם סבל. אם אתה מרגיש שזה אפשרי מבחינך – הרי שזה הצעד הנכון עבורך. אני כמובן לא אוכל לגרום לך לאהוב את אישתך אבל אולי קצת לכבד אותה.
שלא תטעה, ילדים הם לא סיבה להישאר בבית. זה תמיד התירוץ. ילדים שהוריהם חיים בשממה ריגשית "קונים" את המודל המעוות הזה לחיים שלהם. הם סובלים בחיים לא פחות מילדים להורים שמחליטים להיפרד. מה גם שכשילדים שומעים את הוריהם אומרים שבלעדיהם הם מזמן היו מתגרשים – נושאים על גבם "שק" כבד מנשוא ומרגישים שהם תקועים לכם בחיים ולא רצויים. אז תרדו מהתירוץ הזה וחפשו את הסיבה. לרוב הסיבה האמיתית היא הפחדים שלכם עצמכם, הילדים זה תירוץ שנשמע טוב ומוציא אותכם גיבורים בסיפור.
אני רואה אותך ואני רואה אדם שנמצא בתקופה חלשה ומבולבלת ולכן אני סקפטית לגבי היכולת והרצון שלך לשקם את הבית. אתה מונע מריגוש, מסיפוק מהיר ועדיין לא עושה צעד לכיוון ברור. אדם שמונע מאימפולסיביות – יתקשה להתמיד במצבי אי נוחות בחייו, וזה נכון לגבי כל תחום בחיים – מלימודים ועד ספורט.
אני ממליצה לך להיצמד לשיחות עם מטפל שיחזק אותך, שיעזור לך לנסות לשקם את הבית. דבר עם אישתך על המצוקות שלך ושלה. אני ממליצה גם לה ללכת לשיחות. להבין מה קורה סביבה. אולי אם היא תהיה יותר קשה איתך, היא תרגיש שווה יותר וגם אתה תתאמץ יותר להשיגה. תן לזה זמן מה. להתגרש אפשר גם עוד שנה שנתיים. אתם צעירים, כל החיים עוד מחכים לכם. זה שווה את הניסיון.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il