"אני חייב לעזוב את הבית אבל אין לי אומץ"

"אני עופר, בן 47.

"חייב לעזוב את הבית. לא יודע איך אני עושה את זה. מתייסר כבר שנים, מתבוסס בדילמה ומשתגע.

"אני נשוי לדורית 21 שנה. מתוכן אני בסיפור אהבה מחוץ לבית כבר חמש שנים. אני משקר ומזייף לכולם ובעיקר לעצמי כבר יותר מידי זמן. אני תשוש. חייב להחליט.

"אשתי אישה טובה. אני איתה מיליון שנה. פעם אהבנו, היינו צעירים וזה התאים. אין לי מילה רעה עליה. אבל התשוקה שלי אליה מתה מזמן. אני משועמם, אין לי עניין ואני מיום ליום נעשה פחות נחמד בבית. הלכנו למטפלים זוגיים, ניסינו להחיות את האהבה, ניסינו הכל. השתדלתי, וזה לא קרה.

"אני אוהב מישהי אחרת ואני רחוק מאוד מאשתי. שנים שאני ישן בחדר אחר, אין סקס, אני לא רוצה. והאווירה בבית מתוחה. אשתי מבינה שמשהו עובר עלי, זה שקוף ולא מעזה לפתוח. שותקת וממשיכה להילחם על הקשר, אני כבר לא יכול לשאת את זה. כל יום אני חי בתחושה שאני לא במקום שלי, שאני לא פייר, שאני מפספס את הדבר האמיתי.

"החיים קצרים ואני בתוך מערבל בטון. אני רוצה לעזוב ולחיות חיים אחרים, אני חולם על זה יום יום. רוצה לבלות עם אהובתי, לחוות את הפנטזיה שלנו, להפוך את המחתרת לקבוע וחוקי. אבל יש בעיה - אין לי אומץ לעשות מעשה. אני כבר שנה נחנק ומת לפתוח וללכת, אני לא רוצה לפגוע בה. חושש מלטלטל את המערכת המשפחתית. לא יודע מה מחכה לי ביום שאחרי, מאוד חושש מאיך יגיבו סביבי. אני יודע שזה יעשה בלגן".

שיתוק כללי

עופר,

אתה אמנם חושש לפגוע אם תעזוב, אבל אתה כבר פוגע חמש שנים. זה שהיא לא יודעת לא אומר שהיא לא נפגעת, נבגדת. חי איתה ביחד גבר שרק מזייף לה. שכל מחשבותיו אל מחוץ לבית. כל הכיף שלו מחוץ לבית. נראה לי שהגעת לסוף המרוץ. וזה זמן החלטה.

אם אתה שלם עם פרידה ושלם עם הזוגיות החדשה-הישנה שלך אזי אין מנוס מפרידה. אם אתה באמת שלם אז אין מי שיעצור אותך, אבל היות ואתה עוד שם בבית יש מעצור וקוראים לו פחד. וזה שאשתך תפגע זה לא הפחד המרכזי. כך אולי נוח לך להציג את הדברים בפני עצמך, זה נשמע טוב והגיוני אבל לפני כולם אדם הוא קודם לעצמו. אז נכון שאין לך כוונת זדון לפגוע, וכן, שיחת פרידה תגרום לזעזוע אבל הפחד שלך הוא שדברים יצאו משליטה ולא תדע להתמודד איתם. אשתך תפגע זה בטוח, אבל לשאת את האשמה על כך עדיין גדול עליך.

צעד כזה משמעותי, גדול ומשנה גורלות כגון גירושין מלווה בפחדים וזה טבעי לגמרי. פחד הוא מנגנון הישרדותי וחשוב, אבל אסור לתת לו להכתיב את הכל.

הפחד מה יהיה אם לא יהיה לך טוב ולא יהיה לך לאן לחזור אם תתחרט, פחד שכולם יכעסו עליך וידברו עליך רעות, הפחד מלהיות האיש הרע בסיפור ולהתמודד עם כל העולם, החשש מתגובת הילדים למהלך, מהכעס שלהם. והפחד שייקחו את הצד של אמא וינתקו אותך מהם. אולי אשתך תתמוטט ותכנס לדיכאון בגללך. המצב הכלכלי יהיה שונה והגדול מכולם מה יהיה? איך יהיה? לא יודע איזה כאוס יהיה.

אם הגעת לקצה ואתה מרגיש שחייך מבוזבזים ולא תסלח לעצמך אם לא תעשה את המעשה, אולי הגיע הזמן לעשות

כל זה נכון. אין ערבות לשום דבר. יש רק שאלה אחת מרכזית ומכרעת שתשאל את עצמך בדרך לשיחת הסיכום: האם אני יכול/רוצה/מסוגל להמשיך כמו עכשיו עוד שנים רבות קדימה? התשובה לשאלה הזאת היא זו שמשנה את הכל. שאר השאלות משניות.

האם אני מאמין שתשוקה שמתה יכולה להתעורר? והאם באמת ניסיתי הכל?

אם הגעת לקצה ואתה מרגיש שחייך מבוזבזים ולא תסלח לעצמך אם לא תעשה את המעשה, ותמשיך להיות מתוסכל ומנותק בבית וכל החיים תבכה על זה, אז אולי הגיע הזמן לעשות.

ליזום שיחה ולהתקדם למטרה.

אף אחד לא מבטיח לך כלום לגבי העתיד. אבל כשההווה הופך לבלתי נסבל מה שיקרה בעתיד פחות רלוונטי.

 >> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
 בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת