שני ויואב בפרשת דרכים. שני כותבת אלי:
"שנינו גרושים כבר חמש שנים. שנינו בני 38. לשנינו שני ילדים מנישואים קודמים. אנחנו כבר שנתיים ביחד. יחסים שידעו עליות ומורדות, ריבים וסולחות, פרידות וחזרות מתוקות ומרטיטות. והכל סובב סביב התסכול שלי. אני מרגישה שאני אוהבת אותו יותר ומשקיעה יותר ומוכנה ללכת איתו עד הסוף. לא רק מוכנה. מאד רוצה.
"אנחנו לא גרים ביחד אבל ישנים הרבה ביחד אצלי בדירה. הילדים שלנו מסתדרים מצויין אפילו נוצרה חברות ביניהם, שזה לא טריוויאלי. באמת שהקרקע מוכנה להתקדמות והתפתחות. והוא תקוע. לא רוצה להתחייב מעבר למה שיש כרגע, לא מוכן לגור איתי רשמית, לא רוצה לסמן את היחסים ביננו כמשהו קבוע כמו נישואים. הוא רוצה חצי מנה. ואני נטרפת. זה עושה לי מצב רוח רע ואני כבר לא נחמדה. כל פעילות שלנו ביחד טבולה ברוטב המר הזה. כל שיחה נגמרת במירמור. אנחנו רבים הרבה בעיקר על הפער הזה. זה תמיד צף.
"הוא מתרץ את סירובו להיתקדמות ביחסים איתי בהקשר של הילדים. 'אני לא רוצה שהם יעברו זעזוע', הוא אומר לי . וגם 'אני לא רוצה להיסתבך עם גרושתי. אם היא תדע שיש לי משהי רצינית ועברתי לגור איתה היא תעשה לי את המוות עם הילדים ואני לא רוצה להרגיז אותה בעניין הזה'. זה מה שהוא אומר לי בכל פעם שהנושא עולה.
"אני בדילמה. האם לחכות ולראות האם נתקדם בעתיד או לעזוב אותו ולפנות מקום למישהו רציני שיגור איתי ויהיה בן זוג ממש. כמו שאני רוצה".
הצעד הקשה הוא הצעד הנכון
הי שני,
הסיפור לא מבשר טובות מבחינתך. יואב עדיין לא בשל לצעד כזה ואולי לא יבשיל בקרוב. נעים לו להשאיר את המצב כפי שהוא. הוא מפחד משינוי. לא על הילדים והגרושה הוא חרד אלא בעיקר על עצמו. וזו זכותו. הוא מפחד שזה לא ילך, שזה לא יתאים לו ויהיה קשה לסגת, שהילדים יעברו משבר והוא ירגיש אשם ולא ידע איך להיתמודד ובעיקר הוא מאויים על ידי גרושתו שתעשה לו סנקציות עם הילדים וגם בתרחיש הזה הוא לא מסוגל לעמוד מולה. מניסיוני, זה לא הולך להישתנות כל כך מהר. רק זעזוע וחווית פרידה אולי יזיז אותו ממקומו. וגם זה לא בטוח.
את מתוסכלת מהמצב הזה ועד שלא יקרה מה שאת רוצה שיקרה את לא תהיי מרוצה. אי לכך היחסים יהיו במסלול הידרדרות. כל חוויה גם אם טובה הופכת לפחות נעימה, כל שיחה על כל נושא מגיעה בסוף לפערים ברצונות שלכם. את נמצאת בעלבון מתמשך כי האהוב שלך לא רוצה אותך מספיק חזק כפי שאת מצפה ממנו לאחר תקופת חברות ארוכה.
את כנראה לא מסוגלת להישאר במקום הזה ומרגישה שאת מקריבה את זמנך. אז לא ילך.
בפרידה היא לא תמיד המטרה היא באמת פרידה אלא מבחן הקשר והצורך לזעזע. קחי בחשבון את כל התרחישים. הרי בלאו הכי את לא יכולה להישאר כך עוד הרבה זמן. זה עומד להיתפוצץ בכל רגע. אז פרידה תיתן לך תשובה על עומק הקשר. אם הוא ימשיך הלאה ולא יצור קשר אז הנה לך תשובה, לא נעימה אבל תשובה. ואם הוא יצור קשר וירצה להיפגש אזי הוא מתגעגע וקשה לו בלעדייך. לא בטוח שהוא יחזור עם "הסחורה" שאת רוצה. ועכשיו ההחלטה שלך. האם לחזור אליו מיד כשהוא יוצר קשר או לחזור אליו רק אם הוא החליט לזוז קדימה.
יתכן שיהיו עוד כמה פרידות וחזרות אצלכם בקשר כי להיפרד זה בלתי נמנע וגם הגעגוע הוא כנראה בלתי נמנע ומביא איתו ריגוש שקשה לסרב לו. תקופת החזרה היא מתקתקה ורומנטית. הכל מרגש ונעים ואז אחרי שבועיים צפופים בלאבי דאבי חוזרים בדיוק לאותו המקום. ולכן יהיה טוב אם תעמדי על שלך ותהיי נאמנה לרצונותייך הלגיטימיים להיתקדם בקשר.
חשוב מאד שלא תכעסי עליו ותביני שזכותו של אדם לבחור מה טוב לו גם אם זה לא תואם את תוכניותייך. בינתיים הכעס שלך מופנה אליו אבל הוא בעצם כעס שלך על עצמך שאת תקועה במקום שלא מספק אותך ולכן אם תעזבי אותו תרוויחי גם העצמה אישית, גם תחושה של שליטה בחיים ולא כמי שמנוהלת עי פחד וחולשה, וגם תשיגי את מטרתך והיא בחינת היחסים מרחוק.
לפעמים הצעד הנכון לעשות, הוא הכי קשה לביצוע אבל הוא עדיין הנכון לעשות.
את רוצה מיסוד הקשר וזו זכותך, והא רוצה ככה, כמו שזה. ועכשיו זה המאני טיים. אם הקשר טוב ויש אהבה והערכה וכימיה טובה זה ינצח. ואם לא אז עדיף להיתפזר.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת