מספרת לי רותי, רווקה בת ארבעים עם שני ילדים מבנק הזרע: ״היו לי מערכות יחסים אבל אף פעם זה לא הגיע לחופה. בגיל 30 החלטתי שאני לא מפספסת את החוויה להיות אמא. זה לא היה קל וקיבלתי עזרה מהורי וצלחתי את העניין באומץ ובנחישות. מה שאין לי בקשרים עם גברים. לפני חצי שנה הכרתי גבר אחרי תקופה ארוכה שאני לבד. התאהבנו. זה פשוט קרה לנו. לא מתוכנן.
היתה כימיה ומשיכה, נפגשנו בגינת הכלבים כל ערב וזה התגלגל מהר מאד לרומן. הוא נשוי עם 4 ילדים. מבוגר ממני בעשור. אני יודעת שזה לא מוסרי, אבל זה מה שקרה. כבר בהתחלה הוא אמר לי שהוא לעולם לא יתגרש. הוא מת עלי וכיף לנו, אבל הבית זה מרכז חייו. זה הביטחון והיציבות שעליהם הוא לא יוותר. אני נראית מעולה: רזה , חטובה ומטופחת. אשתו מבוגרת ממני ומוזנחת.
חצי שנה אנחנו בקשר , אבל הקשר קשה ולא מספק. אנחנו נפגשים פעם בשבוע ומדברים בהודעות כל יום. הוא מרכז חיי, אני קמה עם זה בבוקר ונרדמת עם זה בלילה. חושבת עליו כל הזמן וחלק מהזמן כועסת ומתוסכלת. סופי שבוע זו דממה מעליבה, חגים זה קודש למשפחה ואני צדדית. אני עושה לו פאן בחיים. אני הריגוש. מתאים לו המינון הנמוך וכמה שפחות להיסתכן מול אישתו. אני מוצאת את עצמי יוזמת הכל. צמאה למפגש. בשורה התחתונה – אני רוצה יותר ממנו. וזה עושה לי רע. נפרדנו כבר כמה פעמים, אבל אחרי כמה ימים חזרנו. התגעגענו. אנחנו תקועים אחד עם השניה. קשה לי איתו אבל מאד ריק לי בלעדיו.״
״הבוגד זה הוא ולא את״
רותי יקירה,
אני לא מחלק המוסר ואני לא אטיף לך ואעשה לך נו נו נו על הקשר ה"גנוב" הזה. שמעתי על כל המצקצקים והמתחסדים שיקראו לך "מפרקת משפחות" אבל מבחינתי לא את זאת שמפרקת אלא הגבר הנשוי הוא הוא זה שאחראי ומחוייב למשפחתו. הבוגד זה הוא ולא את. את אינך מחוייבת לאיש והאחריות בעניין זה היא עליו. הוא זה שמסכן את מישפחתו וביתו והוא גם זה שישא בתוצאות.
אם ביחסים כאלה את מוצאת את עצמך רוצה יותר ממנו את צריכה לעשות לעצמך ריסטרט ולחקור בתוכך מדוע את נמצאת ביחסים בלתי אפשריים. אולי את מאלה שנמשכים ליחסים עם ריגוש גבוה והרבה תסכולים וקשיים. יחסים רגילים ואפשריים לא יכולים לספק את מנת הריגוש שאת אוהבת להרגיש.
אל תשכחי שבכל רגע נתון את יכולה לעזוב. את לא מוחזקת באזיקים. וחייך באחריותך בלבד. הוא נותן את מה שמתאים לו ומה שהוא רוצה או מסוגל ואת זאת שתחליטי אם מתאים לך להמשיך או לא. אין לך על מי לכעוס וגם לא לבוא בטענות. הבעיה היא שאת ממלאה לך ימים שלמים של מחשבות והתעסקות ביחסים של שעה בשבוע. עצם המחשבות עליו ממלאות לך את הריק. זה ממש כמו ללכת בלי והרגיש עם. הקשר הזה תופס לך את המקום של בן זוג פנוי וחוסם את דרכו של מישהו שיכול להיות איתך באופן מלא וחוקי.
״תחשבי איך את מסיימת ולא איך את משפרת״
אם כבר נכנסת לקשר מתסכל עם גבר נשוי, התגמול שלך בקשר צריך להיות הרבה יותר מקשר רגיל. גבר נשוי מביא לקשר את המגבלה ולכן הוא זה שצריך "לשמן" ולתחזק הרבה מעבר לאחרים הפנויים. הקשר שלך שבו את "אוכלת פירור וחצי", מתסכל מכל הכיוונים ולכן רצוי לך לחשוב איך את מסיימת ולא איך את משפרת.
הוא אמר לך וכנראה גם מתכוון לא להתגרש ולחבור אליך. הקשר הזה על זמן שאול ולכן הוא גם כל כך מרטיט ומרגש. הכל מחטפים של שעה גנובה כשחצי תאוותך בידך והתיאבון שלכם למגש הבא רק מתעצם. בשבילו את קרן אור בחיים אפורים ושחוקים מהבחינה הרומנטית. את מספקת לו אושר וריגוש ועיניין בחיים של שיגרה. הוא מסתפק בידיעה שאת רוצה אותו וזמינה לו. ואיתך הוא צריך הרבה להתאמץ. את נוחה. בולעת הכל. מפחדת שהוא ילך וישאיר אותך ריקה אז את סותמת וממשיכה.
אני לא בטוחה שאת יכולה ליישם את מה שאני מציעה לך אבל ברור שמה שנכון לך לעשות זה לעזוב לאלתר ולהתפנות לקשר אמיתי ומחייב. מישהו שיהיה איתך בבריאות ובחולי, בשבתות, בלילות ובחגים. נכון, זה לא יהיה אותו רף של ריגוש אבל זה יהיה יציב, נעים ומרגיע. זה אולי לא יקרה לך מחר בבוקר רק כי יעל אמרה, אבל זה הכיוון. תכניסי למחשבות שלך גם את ההיגיון ולא רק את ההתמכרות לאדרנלין. לשכל הישר יש תפקיד בהגנה על הלב שלך במצב הזה. תתכוונני ותשאפי לשם. השליטה בחיים שלך רק תחזק אותך.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת