"אשתי בנתה לעצמה חיים שלמים בנפרד מתחת לאף שלי"

"יש לנו בית, ילדים, עבודה, משפחה. זוגיות אפס".

הזוגיות השחוקה שהמשיכה שנים רק מכוח האינרציה והפחדים. זוגיות של שנים נטולת גירויים ותוכן, מה שהיה כבר מזמן מת.

ניר מספר לי ששנים הוא עסוק בעיקר בעבודה, הוא עובד שעות מטורפות ואין לו זמן לכלום. לאשתו הוא התייחס כל השנים כאל שפחת הבית, לא עשה דבר למען הקשר ההולך ומידרדר. שקוע בעצמו, לא שם לב שמשהו קורה מתחת לאפו. התאים לו הסטטוס קוו, שינוי לא עלה בדעתו. הבחור בתרדמת זוגית. "הכול בסך הכול בסדר", הוא אומר. "היא הייתה מעירה לי שאני אדיש, שאני לא רואה אותה, היא אמרה שהיא מרגישה שקופה, שהיא אוויר. היא איימה לא פעם שהיא תעזוב. צחקתי, איזה תעזוב? לאן תלך? לא לקחתי ברצינות. היא כרגיל רק נובחת, לא נושכת. כך חשבתי.

"היום הזה הגיע. אשתי ביקשה שאעזוב את הבית, היא הייתה רצינית. היא בנתה לעצמה חיים שלמים מתחת לאפי. היא מבלה יותר עם חברות, הצטרפה לקבוצת ריצה, 3 פעמים בשבוע פילאטיס, פתאום היא מתאפרת, ירדה הרבה במשקל, פתאום יפה. לא ייחסתי לזה שום מחשבה, בכלל לא שמתי לב. רק כשהיא רצינית בפרידה התעוררתי ופתאום הכול התבהר לי.

"היא רוצה להתגרש, היא שלמה עם זה. אני מרגיש את השינוי בה. היא חזקה. והיא צודקת. זה מגיע לי. הייתי כמו לא הייתי, מרוכז בעצמי, במצוקות שלי ולא ראיתי אותה ממטר. היא ניסתה להתקרב אליי פיזית ונפשית עשרות אלפי פעמים ולא ספרתי את זה. היא ספגה ממני הרבה דחיות. עכשיו אני רוצה אותה. אני לא רוצה להתגרש. היא נחושה בדעתה. התחלתי להתחנן אליה, לבכות, להציע סקס, בילויים, טיולים, מסיבות, הכול. כל מה שהיא רק תצייץ. היא לא רוצה. נאלצתי לעזוב את הבית, אחרי הרבה ניסיונות שלי לשכנע אותה שהיא עושה טעות ושאני אשתנה. אני לא מעניין אותה. היא בשלה למהלך.

"שכרתי דירה עלובה ואני מרגיש כלב שנזרק מהבית. אני מחזר כל יום, מסמס לה שאני אוהב. אני שבור. לא יודע מה לעשות".

זמן תיקונים

ניר,

זה סיפור כל כך שכיח. כאלה אנחנו, מעריכים רק כשמאבדים. שקועים בשגרה, רדומים, אדישים. ומתעוררים כשזה מאוחר מדי. כמו אצל ניר ואשתו. כמו אצל הרבה אנשים שמתעלמים מסימנים, שחושבים שהכול תמיד בידיהם, שהכול מובן מאליו, שכלום לא יזוז עד שהכול מתפוצץ עליהם. ואז פתאום נורא רוצים, נשבעים לשנות, לעשות הכול. But it's too late.

ניר יקירי,

זה שתרדוף אחריה לא רק שלא יקדם אותך, זה יוליך אותך אחורה. האינסטינקט הראשוני הוא לרדוף ולהשיג ולכן כל כך קשה לעשות מעשים שמנוגדים לדחף הזה. אבל זו שגיאה נפוצה. מה שצריך לעשות – לרדת למחתרת. להיות בשקט ולא להטריד. כשאתה מחזר אחרי מי שלא רוצה אותך אתה רק מעיק ומציק ולא משיג את התוצאה הרצויה אלא ההפך ממנה. החולשה שלך לא מושכת. אתה נמרח, אתה נמאס, פתאום אתה מוכן להכול. זה מה שהיא רצתה ממך כל השנים ולא קיבלה. עכשיו זה כנראה מאוחר מדי בשבילכם.

תתמקד רק בתיקונים שלך ולא בשלה.

שנים לא היית שם ולא זרקת לכיוונה. פתאום אתה מאוהב? לא. אתה לא מאוהב ואולי מעולם לא היית. התעוררת עם פטיש בראש כי איבדת את השליטה שתמיד חשבת שהיא אצלך בכיס הקטן, היית שאנן, לא עשית דבר, הרגת את החיבה והחום שבקשר. הייתם זרים ורחוקים וחיית בשלום עם זה. אז גם עכשיו זו לא אהבה ולא חיבה וגם לא רומנטיקה. זה רק ההלם והפחד ממה יהיה, ועכשיו אתה רוצה כי אין.

שנים לא היית שם ולא זרקת לכיוונה. פתאום אתה מאוהב? לא. אתה לא מאוהב ואולי מעולם לא היית

חשבת שהכול בידיים שלך וזלזלת בה, וזו התוצאה.

פרחים שלא מקבלים מים מתים.

תתחיל לבנות את עצמך. תוריד לחץ וטלפונים, תתקשרו בכל מה שקשור לילדים ותניח לה. אל תזכיר את האהבה שלך אליה ואל תחזר אחרי מי שלא רוצה. אתה הופך למטרד.

תתחיל לחשוב עליך, עכשיו אתה גבר פנוי. עברת דירה, טפל בעצמך, מה שלא עשית, הגיע העת. מעז יכול לצאת מתוק. משבר זה הזדמנות להתפתח, להבין, להעמיק ולהכיר את עצמך בלי השקרים שסיפרת לעצמך כל השנים. זו התמודדות שלא תוכל לחמוק ממנה וזו פריווילגיה שעוד תגיד עליה תודה. אתה תקוע במקום ולא זז ואתה רק מחליש את עצמך. סופג דחיות ומרגיש עלוב. תפסיק לסמס לה ולצלצל כל יום, תתאדה. תתחיל את החיים החדשים שלך. תצא לבלות, תמצא עיסוק מהנה, תחביב, ספורט, כל דבר שיעשה נעים. תצא עם נשים בגלוי. תנשום. תחיה.

אל תידפק על דלתות נעולות - זה דבר ראשון בדרך לחוסן, לעוצמה ולחוזק. אל תשים את עצמך בטווח פגיעה. זה לא סקסי.

זה הצעד הקטן שלך לאהבה והערכה שלך לעצמך ומפה הכול יתחיל להתגלגל טוב יותר.

עם עוצמה פנימית וחוסן החיים הרבה יותר קלים.

ואולי עם ה"אני" החדש שלך יהיה סיכוי, אפילו הקטן ביותר, גם לחזור הביתה ולתקן.

 >> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
 בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת