"הוא נהנה מהחיים ואני נשארתי עם החרא"

"עברה כבר חצי שנה מאז שבעלי עזב את הבית. אני ממש לא רציתי שילך. ניסיתי לעשות הכל רק שיישאר. זה החזיק עוד קצת כי לחצתי, אבל בסופו של דבר הוא הלך. הוא היה כל כך שלם עם זה. כל כך חזק עם עצמו, לא מביט לאחור. לא אכפת לו שאני כאובה. הוא הלך ולא שב. התגרשנו. אני הייתי מפורקת מהפרידה, ועוד יותר ממוטטת כששסיפרו לי שהוא מאוהב ויש לו מערכת יחסים נהדרת ומלאה בתשוקה ואהבה.

"הבנתי שהקשר איתה הוא לא חדש. הוא מיקבל. שיקר, בגד. היו לי הרבה סימנים שיש עוד מישהי, אבל לא רציתי להאמין. ברחתי מזה. הוא מאוד השתנה עוד הרבה לפני הגירושים. הוא התרחק, לא נגע, לא חיבק, לא ראה אותי בכלל.

"אני ממש בטראומה. אני לא מצליחה להתאושש. הוא נהנה מהחיים ואני נשארתי עם החרא. אני עצבנית, תוקפנית, בודדה.

"אני מנסה להכיר גברים. בא לי שגם לי תהיה אהבה. אני יוצאת עם גברים ורק מתאכזבת מהם, האכזבה עוד יותר מורידה אותי מטה. אני כל הזמן חושבת עליו ועל אהובתו. התמכרתי לפייסבוק, לאינסטגרם, לטיקטוק. אני עוקבת אחר כל תמונה שלהם ואוכלת את הלב.

"כל מי שמסביבי כבר לא נהנה איתי. אני לא נעימה, קשה לי לראות אנשים שמחים, אני מקנאה בכולם, ואני מסתירה את השיברון. משחקת אותה קול, בשאלה מה קורה איתך אני תמיד עונה שנהדר, נפלא, מדהים. לא רוצה שידעו שאני סובלת.

"גם לילדים (16, 18) אני משדרת שהכל טוב, אבל הם רואים שאני משקרת להם. הם רואים אמא עצובה וחסרת סבלנות.

"אני לא רואה איך אני יוצאת מזה. עברתי גם פרידה, גם בגידה, גם מלא שקרים, וכל עולמי התנפץ. לא מצליחה לאסוף את עצמי ולהמשיך בחיי, ואני רק בת 44".

המציאות מכה בפנים

חלון הזדמנויות נפתח בפנייך לשידרוג חייך. מנפי.

אל תעברי את התקופה הזאת לבד. מהסיפור שלך ניכר כי יש לך כל כך הרבה תובנות לאסוף וללמוד. קחי עזרה, טיפול, מנטור.

ברור שעברת סיטואציה קשה וכל מערכות הגוף והנפש שלך נכנסו לסטרס הישרדותי, לפחדים ולחששות לגבי העתיד, ולחוויית אובדן, וזה משפיע על הכל.

אבל גם ברור שנישואייך לא היו טובים. אמנם ברחת ולא רצית להאמין בכך, אבל המציאות, כמו במציאות, מכה בפנים בלי צנזורה ופוטושופ.

אז המחשבה הראשונה שלך, שהפסדת אותו, יורדת מהפרק, כי לא הפסדת. את חיית יותר מדי זמן עם אדם שרוצה להיות במקום אחר ועם אדם אחר שהוא לא את. אין בזה כיף, ההיפך: צברת תסכול, עלבון וכעס.

תזוזה ושינוי לא קורים ביום אחד. כמו כל "נרקומנית", גם את צריכה להיגמל. וזה מתחיל בהודאה בפני עצמך שאת חייבת לצאת מזה, ובכוח לעשות מעשים שונים מההרגלים והדפוסים הקיימים והידועים.

חשבון נפש אישי, לקיחת אחריות ומבט קדימה.

שנני בראשך: בעלך כבר לא רלוונטי, והכעס עליו רק מעכב אותך מלהמשיך ולהתפתח. תתרכזי בעצמך, רק מזה תצא תועלת.

האלף־בית של התהליך שלך הוא התחברות לאמת, לכנות. בלי הסתרות. שיח כנות עם עצמך קודם כל. גם עם ילדייך, שממילא רואים לך את האמת ושומעים ממך שקר, וכן גם עם כל העולם. בלי פסאדה, בלי מסכות ועם הרבה אמת. תנשמי יותר קל.

את חיית יותר מדי זמן עם אדם שרוצה להיות במקום אחר ועם אדם אחר שהוא לא את. אין בזה כיף, ההיפך: צברת תסכול, עלבון וכעס

היית שם, בהכרה מלאה, והתעלמת מכל מה שצפצף לך חזק באוזן. ברחת וחשבת שאם תתעלמי זה ייעלם, וזו בדיוק הדרך למדרון התלול, למסלול התרסקות. כנראה שלא היית יכולה למנוע את הקשר של בעלך עם אהובתו, אבל לפחות היית ערה לו, פקוחה, רואה מה מתרחש מתחת לאפך, ואולי עושה מעשה עוצמתי. בנקודה זו היה הזמן שלך להתייעץ, ולא לחוות לבד ולנהוג מהבטן, מהרצון להדחיק, מהפחדים ומהאינסטינקט הטבעי שלא תמיד מדייק ולא תמיד מוביל למקום הרצוי והנכון.

כשתביני את מקומך בבית בכל השנים, הכעס יפחת, הקנאה תשתחרר ואת תהיי במרכז. את תחיי את חייך ולא את חיי הגרוש ובת זוגו.

זה עוד לא הזמן שלך לדייטים. את עדיין פגועה ואת אומרת על עצמך שאת לא נעימה, רגישה מדי, כעוסה, מרה. אלה לא חומרים שמהם עשוי מפגש טוב. עכשיו כל דייט כושל מחליש יותר, ולכן זה כנראה עוד מוקדם לך.

אל תצפי לשכוח לגמרי ממה שעברת. לכל הדעות זו חוויה חזקה שחרוטה בלב לתמיד. אחרי כל חוויה קשה, ככל שתהיה, יש שיעור שלא כדאי לפספס. עם הזמן ועם עבודה נכונה הכאב ייעלם. הכעסים יתפוגגו, הצלקת נשארת והיא מזכירה לך שוב ושוב איפה את לא רוצה להיות.

טפלי עכשיו בעצמך ותאמיני: יש חיים טובים אחרי פרידה. החיים מפתיעים.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת