"אני מאוהב באישה שהיא לא אשתי. יצאתי מהבית, ועכשיו כשהיא מצאה מישהו אחר אני רוצה לחזור"

"אני בן 47, נשוי 20 שנה. לפני שלוש שנים פגשתי את אהבת חיי, ומאז אני מטורלל, חי בלחצים. בוגד – זו המילה. הראש שלי עובד כל היום על איך אני מתחמק מהבית ורץ לאהובתי. בלב מתפלל שגם לאשתי יהיה מישהו, וכך אוכל לעשות מה שבא לי בלי מצפון.

"גבר אחר מחפש לתפוס את אשתו בוגדת, ואני מת 'לתפוס' אותה מאוהבת. אבל היא לא כזאת. היא מסורה וחמה אליי ולילדינו המתבגרים.

"לא היה משהו חריג בינינו, ולא חשבתי שאי פעם ארצה לעזוב או להתגרש. רק רציתי שהכול יהיה בשקט ואני אמשיך לעשות מה שבא לי בסתר.

"רציתי ליצור מצב שהיא זאת שתרצה להתגרש. התנהגתי בצורה נוראית אליה ובכלל לכל בני הבית, אפילו לכלב לא הייתה לי סבלנות.

"כשראיתי שהיא לא זזה, קיבלתי החלטה אמיצה וביקשתי 'פסק זמן' לבד. אמרתי לה שאני לא בטוב נפשית ואני צריך קצת זמן להתנתק. היא הייתה כל כך חמודה ומיד אמרה לי שאקח חדר במלון לכמה ימים ואנוח. שהיא מבינה שיש לחצים בחיים ולפעמים צריך קצת אוויר. אישה מדהימה, כבר אמרתי?

"יצאתי מהבית עם תירוצים שונים ומשונים. בהתחלה הייתי עם אהובתי, ישנו ביחד וניסינו לדמיין את העתיד שלנו. היה כיף, הייתי בחלום שהפך לבלהות. בזמן שלא הייתי בבית, אשתי התחילה לצאת עם 'חברות'. כל ערב עם החברות המדומות. כל פעם שדיברתי עם הילדים, אשתי לא הייתה בבית. מוזר. זה התחיל להטריד אותי – מה היא עושה? עם מי היא מסתובבת?

"הרי שחררתי אותה ממחויבות, אז מה אני רוצה ממנה? לא יודע. זה מטריף אותי מקנאה. התחלתי לבלוש אחריה. כל ערב התחבאתי בשיחים וחיכיתי לראות מה קורה. נכנסתי להלם. היא יוצאת עם גבר. מבלה איתו וחוזרת הביתה כמו שה תמים.

"התהפכתי. עף לי הפיוז. התעמתי איתה, רבתי איתה. צעקות וקנאה בוערת. אמרתי לה שהיא אשתי עדיין, איך היא מעיזה לבגוד בי, זה לא מקובל עליי. ציוויתי עליה לעזוב אותו מיד כי אני אוהב אותה ואני רוצה לתקן את היחסים שלנו. ומגיע לי צ'אנס.

"היא שמה לי ברקס בפרצוף. לא רוצה אותי. 'לך לחדרון שלך במלון', אמרה, וטרקה. חסמה!

"פתאום אהובתי כבר פחות אהובתי. אני כבר לא רואה אותה. היא לא בעדיפות ראשונה כמו שהייתה. עכשיו אני נלחם בכל הכוח על הבית ומקבל נגטיב חזק כל פעם שאני מתחנן. אני מרגיש שהיא כבר במקום אחר, לא צריכה אותי ולא רוצה אותי. אפילו שמחה שאנחנו לא ביחד. עכשיו בא לי לאהוב אותה וגם לנקום בה. להתיש אותה. לא לתת לה גט עד שהיא תישבר".

היבריס ונמסיס

אמנון, הסיפור שלך יהפוך לשיעור הכי חשוב בחייך. מסר קלאסי, חזק וברור, על תופעת ההיבריס ועונשו: הנמסיס.

חשבת שאתה שולט בהכול והכול יהיה בדברך. היית שאנן ובטוח שאשתך לא מספיק שווה, וסביר שלא יקרה כלום והיא תחכה לך עד אין סוף. מבחינתך לא לקחת שום סיכון. הלכת על בטוח. אז זהו, שלא.

שלא תתבלבל. הרצון שלך לחזור הביתה אינו קשור לאהבה אלא רק לשליטה. זה אגו צרוף. נסגרה לך האופציה ונלחצת. כל אחד אוהב שיש לו אופציות פתוחות. לא חייב להשתמש, אבל שמח שקיימות כאלה. ופתאום לפתע נטרקה עליך הדלת. זה הכפתור האדום שלך, והוא נדלק אצלך ובגדול.

אשתך כנראה לא מטומטמת כמו שחשבת. והיא לא שלך בכל מחיר כמו שחלמת. כל כך רצית שיהיה לה מישהו, כי היית בטוח שאין סיכוי כזה. אז הנה. תמיד יש סיכוי.

אני לא שופטת אדם שמנהל או מנהלת קשר מחוץ לבית. זה קורה, ויש לכך סיבות שונות ומגוונות. אבל זה מקרה אחר. חוצפני משהו. יהיר.

היהירות שלך נוצרה בשניים. אשתך תרמה לזה כל השנים. היא זאת שנתנה לך הרגשה שהיא איתך לנצח, לא משנה מה. היא עזרה לך לבנות את התזה השאננה. היא באמת לא תכננה להיפרד לעולם.

אתה עזבת את הבית. השארת הכול פרוץ. לרגע לא חשבת שלכל מעשה יש מחיר. היית מרוכז רק בעצמך, רק בצרכיך

אתה עזבת את הבית. השארת הכול פרוץ. לרגע לא חשבת שלכל מעשה יש מחיר. היית מרוכז רק בעצמך, רק בצרכיך.

דבר ראשון בטיפול, זו ההבנה של כל זה. מבט מלמעלה.

דבר שני – תרפה. תתמודד עם מה שקרה. ואם זה קרה, אולי באמת הגיע הזמן להיפרד. הרדיפה והאובססיה עוכרות אותך.

אין מקום לנקמה. גם כי לא מגיעה לה שום נקמה, ובעיקר כי נקמה זה לחלשים, ואתה לא רוצה להיות שייך לקבוצה הזאת. נקמה מזהמת הכול, גם את הנוקם. היא לא מועילה, והיא מונעת אך ורק מאגו. רעל.

אם האגו אצלך הוא הבוס אתה תמיד תידפק. אגו לא יודע להיות מנהל. אגו זה איבר קטן, ערמומי וסחטן – אוי למי שהוא מנהל את חייו. זה מוביל להתנצחויות, ווכחנות, מאבקי כוח והרבה התחשבנות.

התיקון שלך מתחיל בהתמודדות, ולא בשבירת כל הכלים כמו ילד בגן. זה המקום להתבגר, לקחת אחריות ולבלוע קרפדה אם צריך, ובעיקר לזכור שזה אני שהבאתי אותה ישר לפי.

תתרחק. תן לאשתך לחיות. היא מאושרת עכשיו וזה אוכל אותך, ולמרות זאת תזוז הצידה ואל תתחנן. תחנונים זה עוד יותר דוחה ומעיק. בטח לא הדרך.

בכלל לא בטוח שאתה רוצה לחזור הביתה. ובכלל לא בטוח שאתה מת על אשתך. מה שכן בטוח, זה שאתה רוצה להחזיר את השליטה לידך ואת העטרה ליושנה, כי אתה פריק של שליטה, וזה הולך טוב עם יהירות. ההגה כבר לא בידך, וזה מה שהורג אותך.

התרגול הגדול שלך בטיפול זה לנסות הפעם לשנות. לא ליפול לאינסטינקט הבסיסי שלך כמו שאתה רגיל, לא ללכת עם האימפולסים, אלא לנהוג אחרת. בבגרות ובחוכמה.

אתה בישלת את הדייסה, ואתה זה שתאכל אותה בשקט. ואם קיים סיכוי שתחזור הביתה, זה רק אם תתפוס מרחק, תהיה נחמד, לא מאיים ולא דביק.

תלמד את עצמך, עם פניך קדימה.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת