"סלחתי לה על הבגידה, ועכשיו אני מחפש סטוצים"

"אני יניב. היו לי כמה אהבות בצבא, אבל לא ממש רציניות. בלימודים הכרתי את נויה, יצאנו שנתיים והתחתנו. היום אני כבר בן 44, עדיין נשוי. יש לנו שלושה ילדים, כבר לא תינוקות, אבל כולם גרים עדיין בבית.

"חיי משפחה רגילים. ככה אני חווה את היום-יום. לא שונה מאחרים. די אפור ועלוב מבחינה מינית וזוגית, אבל המסגרת המשפחתית חשובה לי. זה טאבו אצלי. אעשה הכל כדי לשמר את המסגרת. אני לא רוצה לחשוב על סידור אחר.

"לפני שלוש שנים תפסתי את אשתי. היה לה רומן. סיפור התאהבות שמבוסס הרבה על סקס. חוויתי שיברון לב. ממש קריסה. שבר כלי. פחדתי שהיא רוצה לפרק את הבית. זה מה שהכי הפחיד אותי. אני יכול לסלוח על הרומן, ורק שלא נפרק. גם אשתי נבהלה מהסיטואציה. פחדה שאעזוב את הבית. גם היא לא רצתה לפרק. היא השתנתה ביום אחד, התהפכה. הפכה למקסימה ומפנקת. רכה וחשוקה. כל מה שרציתי בחיים.

"אבל זה לא היה לאורך זמן. אחרי תקופה קצרה חזרנו לרגיל והאפור. אדישות וחוסר עניין. גם התשוקה נעלמה כלא הייתה. חזרנו למה שהיה לפני, כאילו שכחנו.

"ניסיתי ליזום, ליצור רומנטיקה, אולי נשיקה קטנה. היא לא רצתה כלום. למסעדה הייתה עושה טובה ובאה. היא לא רוצה אותי. לא חיבוק, לא ליטוף ולא קרבה. היא בסרטונים בטלפון וזה עולמה. בשבילה זה מספיק.

"אין בינינו כלום חוץ מקידוש ליל שבת. אנחנו כמעט לא נפגשים. כל אחד בענייניו. על הבגידה אין בכלל דיבור. היא לא מוכנה לחזור לזה.

"המסגרת המשפחתית חזקה, ולכן אני שם. נראה לי שגם היא מאותה סיבה. היא לא אוהבת אותי, זה בטוח. ככה לא נראית אהבה.

"אני מרגיש צעיר ובריא, אני לא רוצה לוותר על אהבה ותענוגות חיים. אני עדיין מיני ואיתה חיי קבורים. התחלתי לחפש סטוצים. זה לא קל לי, לא רגיל לזה, לא חופשי ולא משוחרר. אני גם עדיין נשוי, ואם אשתי תדע זה יהיה אסון. היא תחזיר לי שבעתיים, היא תאכל לי את המוח ואולי גם תעיף אותי. מודה — מפחד מזה.

"לא כל אחת מוכנה להיות עם נשוי בפגישות סודיות בחדר מלון. כל אישה שאני פוגש מסרבת. לא רוצות גבר מפוחד וסגור. נכנסתי לאתרים ואפליקציות וחוסר הניסיון שלי ניכר. אני ממש רוצה חוויה עם אישה".

תעודת ביטוח

יניב, לפעמים החגיגה נגמרת. כיבוי אורות. אולי זה המקרה. אבל לפני, אולי יש משהו לעשות, לשנות, לשפר, להציל.

בכל מילה שלך קופצת חולשה. ככה אתה מתאר את עצמך. כמי שהפחד הגדול שלו הוא מפרידה, שינוי, גירושים. פירוק המשפחה. כזה שמוכן לבלוע הכל ורק שהמסגרת תישאר שלמה, ורק שלא ימצא את עצמו לבד, ועוד לא מרצונו. זו המלכודת. אשתך מבינה את זה, גם אם לא ממש במודע. היא יודעת שיש לה בעל שלא יזוז מילימטר, לא משנה מה יקרה. אתה אצלה בכיס הקטן. לא מאתגר. החולשה הזאת שלך היא החוזקה שלה. יש לה תעודת ביטוח שאתה פה ולא תזוז. מפה זה מתחיל.

היא מרגישה שאם משהו יזוז ביניכם זה יבוא רק ממנה. היא קיבלה על זה "קבלה" אחרי שסלחת מהר מאוד על הרומן ועברת הלאה כאילו כלום. היא מזהה. ובמצב כזה היא באופן טבעי מרשה לעצמה לזלזל, להיות קרה, לסרב למגע, לחיות בקו מקביל. אין לה שום איום מעליה. אתה בשבילה המובן מאליו.

אם אתה לא אוהב את עצמך ומוכן לספוג הכל, איך היא תאהב אותך

בתרגום של ההתנהגות שלך: המרצה, הנמנעת מעימותים, אתה משדר שאינך קיים, ומונע מפחדים. לא מפרגן לעצמך, לא מעריך את עצמך ומסכים להכל ללא גבול, והעיקר להשאיר את המשפחה שלמה ללא שום קשר לאיכות הקשר.

אין ספק שלמשפחתיות ערך רב. השאלה היא איזה מחיר אתה מוכן לשלם. כל מחיר?

עכשיו, שאתה כבר לא ילד והזמן מתחיל לרוץ לך, אתה מתעורר וצמא לחום ממקור אחר. בוודאי שלגבר נשוי לא קל למצוא פרטנרית שמוכנה רק לסקס ורק לחדרון חשוך. גם אותך לא יספק קשר מיני גרידא, זה נחמד פעמיים ובסופו של דבר זה בלון מנופח באוויר.

אני מבינה את הדחף שלך לצאת ולהרגיש נאהב ונחשק, אבל לפני זה יש עוד משהו לעשות. אף שזה לא מה שאתה רגיל ולא מה שהיא מצפה ממך, הפעם תפתיע.

תיזום שיחה פתוחה על הכל. על הכאב שלך, תחושת הדחייה, החיסרון, הרעב שלך. האם פעם שמעת מה היא אומרת, מה היא רוצה, מה היא מצפה שיהיה, מה היא מרגישה בפנים, מה עובר ועבר עליה.

האם אי-פעם אמרת לה שאתה לא מוותר על סקס בגיל 44? ושזה לגיטימי להיות חרמן בגילך? האם אמרת שאתה הולך לכיוון הזה? לא רוצה לבגוד בך ולשקר, לא בנוי לזה, ולכן אני אומר לך בגלוי שזה אולי יקרה.

זה יהיה חלק מהשינוי שלך. חלק מההתפתחות. איך תיגמר השיחה, אין לדעת. אבל זה בדיוק השינוי והאומץ. לפיתוח החוסן שלך, לא לפחד לומר דברים שעל הלב. ככה בנוי קשר. חשיפה הדדית, כנות, עומק ופתיחות. להעז להיות צמוד לאמת שלך. ללכת עם זה. שיחה כזאת יכולה להיות זעזוע לאשתך, במובן הטוב של המילה. היא חיה בתחושה שהכל בידיים שלה ופתאום בעלה מתעורר ומפתיע. מראה עוצמה וחוזק.

הכל על השולחן — אין דרך טובה מזו. ואולי אין דרך אחרת. יש לך, ולכל אחד, את הלגיטימציה לחיות את החיים בטוב, באושר ובבריאות הנפש והגוף. לא לספוג קור וניכור. זה לא בא ברגע, אבל ניתן לשינוי ולטיפול. זה לא מלידה, לא גזירת גורל, זה תלוי אינטראקציה ורצון חזק לשפר ולו במעט את המשך החיים.

>>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com