"אפשר לבחור כל יום לנצח את השדים הפנימיים שלנו"

עדן זכריה ז"ל, בת 27 מראשון לציון, נחטפה ב-7 באוקטובר מפסטיבל נובה יחד עם בן זוגה אופק קמחי ז"ל. במשך שבועות אחזה אמה בתקווה שהיא עדיין בחיים. ב-12 בדצמבר 2023 הגיעה הבשורה הקשה: גופתה של עדן חולצה ממנהרה בעזה יחד עם גופותיהם של רס"ב זיו דדו ז"ל ורון שרמן ז"ל, אשר נודע בהמשך כי נהרג מפעולות צה"ל. המבצע הצבאי שבו נהרגו שני לוחמים - גל מאיר אייזנקוט ז"ל ורס"ר במיל' איל מאיר ברקוביץ' ז"ל.

אורין לא ידעה שעדן נמצאת בנובה. "ההורים של אופק ז"ל התקשרו לעדכן שהם במסיבה. התקשרתי 3 דקות לפני שחטפו אותה לשאול אם הכול בסדר, היא הייתה על הממתינה עם אבא שלה ולא הספיקה לחזור אליי. אמרה שהכול בסדר, שהיא בדרך הביתה ושלא אדאג".

בבוקר השבעה באוקטובר עדן ואופק מיהרו לצאת משטח המסיבה. הם הצליחו להימלט והגיעו לאזור מפלסים, שם נתקלו במארב של מחבלי חמאס. אופק נהג ברכב, ועדן, שישבה לצידו, הייתה בשיחת טלפון אחרונה עם אביה. ברקע השיחה נשמעו יריות כבדות לעבר הרכב. "אבא, יורים עלינו, זה ממש קרוב!", צעקה עדן לאביה. מילותיה האחרונות בשיחה היו: "תשמור על הכלבים".

לאחר הירי, עדן נפצעה ואיבדה את הכרתה. אופק ולבנת אלגזי, החברה שנסעה איתם, ניסו להזעיק עזרה והתחבאו מהמחבלים. אופק לא יכול היה להשאיר את עדן פצועה בשטח, יצא ממחבואו ורץ לעברה כדי לחלץ אותה - ונורה למוות. עדן נחטפה לעזה בעודה בחיים.

בתחילה היא הוגדרה כנעדרת, ורק לאחר 17 ימים עודכנו הוריה שהיא חטופה, כאשר מצבה לא היה ידוע. במשך חודשיים וחצי הוחזקה בשבי חמאס, שם נרצחה.

התקווה שנכזבה

"הייתה לי הרגשה שעדן בחיים והיא תחזור אלינו", מספרת אורין על התקופה הקשה. "ליטל שוורץ, הקומיקאית, לקחה אותי ליום כייף - אנחנו בקשר מאז שעדן הייתה בשבי. אמרתי לה שאני ממש אופטימית, כי קיבלתי אינדיקציה שלא נהרגה מהירי, והייתה לי הרגשה שעדן בחיים והיא תחזור אלינו. שתינו ממש שמחנו".

זה היה ב-12 בדצמבר, שלושה ימים לאחר מכן היה אמור להיות יום הולדתה של עדן. "אמרתי שהיא תחזור עד יום ההולדת, ונחגוג לה בכיכר עם אמנים ובלונים. ידעתי שעדן לא תוותר על החגיגה".

השתיים נפרדו ואורין תכננה את יום הולדתה של עדן עם נציגים של מטה החטופים שאותם פגשה בבית קפה. "קצינת נפגעים התקשרה ושאלה אם אפשר לבוא לבקר, כששאלתי למה, היא אמרה: 'אסור לבוא להגיד לך שלום?'"

בשעות אחר הצהריים, כשאורין התארגנה לקניות בביתה, היו דפיקות בדלת. "פתחתי וראיתי את קצינת הנפגעים ביחד עם שלוש דמויות. הרגשתי כאילו ראיתי את מלאך המוות. שאלתי אותם למה הם נראים ככה, כשהם ביקשו ממני לשבת, אמרתי שעדן חיה, ושזה לא יכול להיות".

כשסיפרו לה שגופתה של עדן חולצה בלילה, התעקשה שיש טעות בזיהוי. "לא הרשיתי לעצמי להיות עצובה. הם אמרו שזוהתה בבדיקת די.אנ.איי וטביעות אצבע, המשכתי להתווכח איתם עד שבעלי (לא אביה הביולוגי של עדן) אמר לי שזו עדן. כשהבנתי שזו היא התפרקתי וביקשתי שיילכו".

"עד היום לא ידוע לי ממה עדן נהרגה", היא אומרת ומסבירה שהייתה אינדיקציה ראשונית כי היא נפצעה מהירי אך לא נהרגה במקום. לאחר שהושבה גופתה, הוריה ביקשו לקיים נתיחה כדי לנסות ולפענח את נסיבות המוות. לדברי אורין, נאמר להם כי גם לאחר הנתיחה לא תהיה ודאות מלאה לגבי סיבת המוות, כיוון שלא היה ידוע מה היו תנאי הטמפרטורה שבהם נשמרה הגופה. "אז ויתרתי על זה".

היום הייתה רוצה לדעת את התשובה אבל בוחרת לא לחטט בפצעים. "היא כבר לא תחזור לחיים, אבל הייתי רוצה לדעת שהיא לא סבלה לפני שמתה, שפשוט איבדה הכרה כתוצאה מהירי ומתה במקום. אני מסתפקת בזה שהייתה לי הזכות לקבור אותה שלמה".

מאז שהשיבו את גופתה, היא מספרת, לא גילתה פרטים חדשים על מה שעבר על עדן בשבי. "אני משתדלת לא לבוסס את עצמי בכאב, ומעדיפה לחשוב שמתה מפצעיה ולא ראתה את המפלצות מול עיניה. אני עסוקה בלעשות את הטוב שהעבירה לי, לא רוצה להתעסק עם הרע כי זה ייקח אותי למקומות לא טובים".

הפרידה האחרונה

ביום שבו עדן הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה-28, היא נקברה. לפני מסע ההלוויה, אורין נשאלה אם היא רוצה להגיע לאבו כביר כדי להיפרד מעדן. "היו המון קולות מסביב שניסו למנוע ממני, אבל רציתי ללכת ואני שמחה על ההחלטה הנכונה שלקחתי", היא משתפת. "שאלתי אם מפחיד לראות אותה? והם אמרו שיכסו את פצעי הירי ולאט לאט יחשפו אותה. הייתי לבד, ועדן הייתה בחדר ממוזג, שכבה על המיטה כאילו הלכה לישון. עברתי איתה את כל תהליך הפרידה: בכיתי וביקשתי סליחה אם אי פעם פגעתי בה".

אביה של עדן ביקש מאורין להתקשר אליו ולהניח את הטלפון ליד אוזנה של עדן, כדי להיפרד ממנה. "הוא התפרק בשיחה". היא מוסיפה כי זיהתה את עדן באופן מוחלט. "היא הייתה עדיין עם הבגדים של המסיבה, ליטפתי אותה, לא ראיתי את כל הפנים שלה. היה לה שיער שופע והוא היה מונח על המיטה, נישקתי אותה במצח וגזרתי חלק מהשיער שלה, שהיה מלא בחול וענפים. כשבאתי הביתה, חפפתי את השיער שלקחתי איתי".

"זה ניחם אותי כשראיתי שהיא שלמה, לאור מה שקרה כאן בשבעה באוקטובר. אני מעריכה את זה שאפשרו לי לעבור את תהליך הפרידה מהבת שלי. רציתי לאפשר לה את המעבר לעולם הבא בצורה הכי שלווה שיכולה להיות - גם ככה פגעו בה, והרגשתי שהיא עוברת לשם בלי כעס".

כשעדן הייתה בשבי, הפרווה של הכלב שלה הלבינה מרוב צער 

כאמור, בשיחת הטלפון לאביה, מילותיה האחרונות של עדן היו: "תשמור על הכלבים", ואביה אכן קיים את צוואתה. לאחר קבורתה הוא עבר לגור בביתה בראשון לציון כדי לשמור על הכלבים בסביבתם הטבעית, בגינה של עדן. "ההתמודדות הייתה קשה לשני הצדדים", מספרת אורין. "היה לו קשה לדאוג להם אחרי מה שעבר, והם היו צריכים את היחס שעדן נתנה להם".

היא מציינת כי בתקופה שבה עדן הייתה בשבי, פרוותו של אחד הכלבים הלבינה. "לא האמנתי למראה עיניי, הכלב היה בצער רב".

כעבור שנה, אורין העלתה פוסט וביקשה למסור את כלבי הוויסלה, טד וקאיה, לאימוץ. "הבנתי שאין ברירה ושהם צריכים להימסר למשפחה טובה. הרבה אנשים התקשרו ושלחו הודעות, כששמעתי את הקול של אחת מהן, שהתקשרה לבעלי ואמרה שתאמץ את שניהם, התחילו לרדת לי דמעות והבנתי שמצאתי אותה".

כיום טד וקאיה גדלים בקיבוץ העוגן ובין שתי המשפחות נוצר קשר חם. "אנחנו עורכים ביחד ארוחות שישי, התמונות של עדן על המקרר שלהם וכולם בקיבוץ יודעים שאלו הכלבים של עדן".

עד השבעה באוקטובר, עדן ז"ל ניהלה חיי שגרה שלווים. היא התגוררה בראשון לציון עם בן זוגה אופק קמחי ז"ל והכלבים שלהם, טד וקאיה, עבדה במכירות והייתה אמורה להתחיל את לימודיה בשיווק דיגיטלי באוקטובר 2023.

"היא הייתה יפה מבפנים ומבחוץ, חייכנית, אהבה את החיים הטובים, חדה וחכמה. היה לה שילוב מופתי בין הצלחה ווינריות ויושרה, אף פעם לא על חשבון מישהו אחר. אהבתי להתייעץ איתה מאוד כי הייתה אינטואיטיבית ורוחנית", מתארת אורין. היא מוסיפה כי קנתה לה במתנה קורס לימודי פרחי באך, שעדן לא הספיקה ללמוד אותו. "בסוף למדתי את הקורס במקומה והיום אני גם מטפלת בפרחי באך, אני ממשיכה את הדרך שהיא ניתבה לי, והולכת לאורה".

אחד הזיכרונות המתוקים שאותם היא נושאת בליבה, הוא הטיול שלה ושל עדן לפראג בדצמבר 2022, שנה לפני שעדן הובאה לקבורה. "היינו רק אני והיא שישה ימים בפראג, והיא הייתה חולה. היא תכננה כל פרט של הטיול", נזכרת אורין. "היה ממש כייף איתה. היינו הרבה במלון וכל כך נהנינו, שיחקנו דוקים והיא צחקה שאני מרמה, היה לנו זמן איכות".

"הבנתי בשנים האחרונות שזה הדבר הכי חשוב - לבלות איתם ביחד, לחוות איתם חוויות. היום אין לי אותה אבל יש לי זיכרונות טובים מהזמן המשותף שלנו יחד".

התחלה חדשה, שליחות חדשה

"החיים הובילו אותי לשבעה באוקטובר", אומרת אורין על השינוי שחל בחייה. מאז השבעה באוקטובר החיים שלה השתנו לחלוטין. עד אז היא עבדה כחשבת שכר בעיריית ראשון לציון, אך חודש אחרי הפרידה מעדן, עמדה בפעם הראשונה על הבמה והעבירה הרצאה. היום זהו מרכז עיסוקה.

"גיליתי מאז דברים שלא ידעתי שקיימים בי. אנשים סביבי שאלו איך יכול להיות שאני זו שמחזקת אותם, וזה אילץ אותי לחשוב מה יש בי שמצליח לקום בבוקר ולבחור בחיים? הבנתי שלא נולדתי ככה, זו דרך שעברתי שחיזקה אותי והביאה אותי עד הלום. משברי החיים הובילו אותי לשבעה באוקטובר".

היא מסבירה כי בעבר למדה את תוכנית 12 הצעדים שבה רכשה כלים שסייעו לה להפוך כל אתגר להזדמנות. "בשבעה באוקטובר זה קרה אינסטינקטיבית, הייתי כבר מספיק חזקה. היה ברור לי שאני לא קורבן ושאני קמה ועושה את המקסימום, שהפעולות בידיים שלי אבל לא התוצאות. הבנתי שמי שחשוב זו עדן ולא אני, ושאני רואה כל יום את הדברים הטובים, כי אני שנים מתאמנת על זה".

"אני מנצלת את העובדה שמקשיבים לי כדי להשפיע לטובה", אומרת אורין. היא מרצה גם לבני נוער ולילדים על סיפור חייה ועל התמודדות עם חרמות חברתיות, וממשיכה להנציח את עדן. "אין לי רגע לנשום. מפריע לי מה שקורה היום ואני רוצה לנסות ולתקן את זה. לאורין של לפני השבעה באוקטובר זה גם הפריע אבל היא לא עשתה הרבה ליצור שינוי, מאז הבנתי שאני לא יכולה להישאר אדישה ומנצלת את זה שמקשיבים לי. מספיקה פעולה אחת כדי להשפיע".

בהמשך כתבה גם ספר שיראה אור בקרוב בעברית ובאנגלית, ובו איגדה 365 כלים ודרכים להפוך כל אתגר להזדמנות - תזכורת מתמדת שאפשר לצמוח גם ממשברים. "זה הפסיכולוג הפרטי שלי", היא אומרת. "לקחתי את כל הכלים שאספתי במשך החיים כמו לכתוב הודיות, או להתקשר לחברה ולשאול לשלומה מבלי לדבר על עצמי כדי לאמן הקשבה ולצאת מהריכוז בעצמי. אני ממוקדת בניצחון הרוח, ושהיא תמיד תהיה מעל החומר. הכסף לא יעזור לקום בבוקר, רק הרוח החזקה שלנו".

בימים אלה עולה קמפיין גיוס המונים להוצאת ספרה של אורין לאור, הנושא את שם הרצאתה "לעוף עם כנפיים שבורות". "ברגע שאגיע ליעד אני תורמת 100 ספרים ללוחמים שנפצעו בגוף ובנפש".

"משפחות החטופים הפכו למשפחה שלי"

אורין מציינת שעד היום היא שומרת על קשר הדוק עם רבים ממשפחות החטופים. "אני שולחת להם הודעות שעוד מעט הוא חוזר, חלקם הפכו להיות המשפחה שלי". בנוסף, היא פגשה את המשפחות של איל מאיר ברקוביץ' ז"ל וגל איזנקוט ז"ל שנפלו בקרב לחילוץ גופתה של עדן. "ביקשתי מהם סליחה שהילד שלהם היה צריך ליפול בקרב. אני מתפוצצת מגאווה על החיילים שלנו, ועל האימהות שלהם ששולחות אותם להילחם ואני מחבקת אותם. יש לנו מדינה שיכולה להיות מדהימה, אם כל אחד ייקח על עצמו לעשות קצת טוב".

את הנחישות שלה לנצח היא רוצה להעביר הלאה. "זה קשה ועצוב, הגעגוע גדול אבל אפשר לבחור כל יום לנצח את הרוצחים של הילדים שלנו, את האויבים ואת השדים הפנימיים שלנו".

על החברה הישראלית אחרי השבעה באוקטובר היא אומרת: "אנחנו בסוף ננצח ונצליח להתמודד עם האויבים החיצוניים, אבל השדים הפנימיים שלנו עדיין קיימים בתוכנו. היום האווירה במדינה לא נעימה, שימו לב איך אתם מדברים, מה אתם רושמים במקלדת, עד כמה זה יכול להיות הרסני. אל תחנכו אחרים, שכל אחד ידאג להתנהגות שלו. בואו נייצר אווירה נעימה כדי שהחטופים שלנו יחזרו למקום טוב יותר, תאירו להם את הדרך הביתה. אני כל יום מאירה להם את הדרך בתפילות".

מה היית רוצה להגיד לעדן?
"תודה שבחרת בי מכל האימהות שבעולם להיות אימא שלך, תודה על המתנה שנתת לי 28 שנים - לא הייתי מחליפה אותה בשום דבר אחר. אני כל החיים זוכה להיות אימא שלה".