כשאין לאן לברוח: האלימות במרחב המוגן

בימים שבהם האזעקות הפכו לשגרה חדשה, והמשפחות מבלות שעות ארוכות במרחבים מוגנים, מתברר כי עבור חלק מהנשים והילדים בישראל האיום אינו מגיע רק מבחוץ. דווקא בתוך הבית, במקום שאמור להיות בטוח, מתחדדים לעיתים דפוסים של שליטה, פחד ואלימות. אלא שבאופן פרדוקסלי, דווקא בזמן הלחימה כמות הפניות לעזרה יורדת. בפורום מיכל סלה מדווחים כי בשבוע האחרון נרשמה ירידה דרמטית של 64% בכמות הפניות לקו החם ולפרויקטי ההגנה של הארגון. במהלך השבוע האחרון התקבלו בקו החם 33 פניות בלבד, לעומת 91 פניות בשבוע שקדם לו.

לילי בן עמי, מנכ"לית פורום מיכל סלה, מסבירה כי מדובר בתופעה מוכרת מתקופות מלחמה אחרות, שאותה היא מכנה "הגל השקט". האלימות אינה נעלמת, אך כאשר יש מצב חירום בחוץ נשים מאוימות אינן פונות לעזרה על מה שקורה בבית. בנוסף, השהות הממושכת בבית, לעיתים לצד הגורם המאיים ובנוכחות הילדים, מקשה עליהן לפנות גם כאשר הן רוצות בכך. סיבה נוספת שמציגה בן עמי היא שתוקף אלים ואובססיבי כלפי בת זוגו חש יותר שליטה כשהיא נמצאת בבית. לכן הסיכון להסלמה עלול לגדול דווקא עם החזרה לשגרה, כשהיא יוצאת מהבית והוא חש אובדן שליטה עליה. את התופעה הזו היא מכנה "הגל השני", המתאר עלייה באלימות במשפחה דווקא לאחר תום המלחמה.

השופטת (בדימוס) אילת גולן תבורי, שכיהנה במשך שנים בבית המשפט לענייני משפחה במחוז מרכז, מסבירה כי מצבי חירום יכולים להביא להתפרצות אלימה חדשה שלא היתה מוכרת קודם לכן, וכן להחריף דפוסים קיימים בתוך מערכות יחסים: "המלחמה אינה משעה את דיני המשפחה", היא אומרת. "דווקא כאשר המרחב הציבורי מצטמצם והשהות המשותפת בבית מתארכת, מי שמפעיל שליטה על בן או בת הזוג מקבל הזדמנות להעמיק אותה. מצבי חירום יכולים להציף אלימות נסתרת על פני השטח וכן להגביר דפוסים קיימים של שליטה, בידוד, קנאה ופיקוח אובססיבי. המתח הביטחוני, החרדה והשהות הממושכת בבית יוצרים לעיתים קרקע בתוך מערכות יחסים שכבר היו בהן פערי כוח".

לדבריה, חשוב להבין כי אלימות במשפחה אינה מתבטאת רק במעשים פיזיים גלויים: "יש נטייה לחשוב על אלימות כאירוע נקודתי של פגיעה פיזית, אך בפועל היא לובשת צורות נוספות, בהן אלימות נפשית, רגשית וכלכלית מתמשכת. דווקא בזמן חירום דפוסים כאלה עלולים להתעצם, משום שהשליטה הופכת קלה יותר והיציאה מהבית קשה יותר".

גולן תבורי מדגישה כי גם בתקופות חירום מערכת המשפט ממשיכה לפעול כדי להגן על מי שנמצא בסיכון. בתי המשפט לענייני משפחה פועלים במתכונת חירום וממשיכים לדון בבקשות דחופות, ובהן בקשות לצווי הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה: "בקשה לצו הגנה מוגשת מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה ומובאת בדרך כלל עוד באותו יום בפני שופט תורן, לעיתים אף במעמד צד אחד", היא מסבירה. "המטרה היא לאפשר תגובה מיידית כאשר קיימת סכנה ממשית או חשש לאלימות. הצו מאפשר להרחיק בן משפחה אלים מן הבית כבר בשלב הראשוני, ובהמשך נקבע דיון דחוף בתוך כמה ימים".

במקרים המתאימים בית המשפט יכול גם להוסיף מנגנוני פיקוח מתקדמים: "בית המשפט רשאי לכלול בצו גם שימוש באמצעי פיקוח טכנולוגיים, כמו אזיק אלקטרוני. מדובר בכלים חשובים שמטרתם להגן על הקורבן ולאפשר תגובה מהירה כאשר מתעורר חשש ממשי להסלמה". בנוסף מציינת גולן תבורי את הצורך להיות ערניים ולוודא שגם שלומם של הילדים הקטנים נשמר. "חשוב לדעת שטובת הילדים הקטינים וההגנה עליהם מהווים שיקול משמעותי ביותר, ובתי המשפט מגלים רגישות גבוהה בצורך להגן עליהם".

בפורום מיכל סלה מציינים כי נתוני הפניות לאורך השנים האחרונות מתפקדים כמעט כמו סיסמוגרף חברתי, המודד את השפעת האירועים הביטחוניים על מה שקורה בתוך הבתים. לדברי בן עמי, הנתונים מלמדים על דפוס שחוזר שוב ושוב: "המלחמה כנגד איראן מייצרת מצב של מתח חריג שחודר לכל סלון בישראל", היא אומרת. "מגיעות אלינו לקו החם פניות מבתים שבהם המתח מתורגם להתפרקות ולהתנהגות קיצונית. יש עלייה באלימות - גם שקופה וגם גלויה - בתקופה הזו".

גם הסביבה הקרובה חשובה: "חשוב לדחוף את האף ולהתערב. להתקשר למשטרה אם יש צעקות אצל השכנים. זה מציל חיים. ביטחון לאומי הוא גם ביטחון של כל אישה בביתה שלה", אומרת בן עמי. "אם יש תמרורי אזהרה כמו קנאה אובססיבית, הליכה על ביצים בתוך הבית, הרחקה שלה ממי שהכי אוהבים אותה – חשוב לפנות להתייעצות עם מומחית מניעת אלימות במשפחה ולקבל הכוונה".

אם את חוששת וחווה אלימות אנא פני למרכזים הבאים:

הקו החם של פורום מיכל סלה - *3898

קווי הייעוץ של ויצו: *3980 קו ייעוץ לנשים

*9835 - קו ייעוץ לגברים

118 - מוקד משרד הרווחה.

0502270118 - פנייה שקטה בוואטסאפ.

106 - מוקד רשות מקומית.

1202 - קו סיוע לנפגעות ולנפגעי פגיעה מינית.

1203 - קו סיוע לגברים ונערים נפגעי תקיפה מינית.