מה קורה לילדים ובני הנוער שפונו מביתם?
מאז ה-7.10 אלפי משפחות בצפון ובדרום נאלצו לעזוב את בתיהן ולהתמודד עם חוסר ודאות עצום. מאז ניכרת עלייה מדאיגה במצוקה הנפשית בקרב בני נוער וילדים. "בתי בת ה-11 עדיין ישנה איתי, היא לא מוכנה לישון לבד בגלל החרדות", מספרת איילת מקריית שמונה

הפינוי הממושך, חוסר הוודאות, והקרע המשפחתי יצרו מציאות חדשה ומטלטלת עבור ילדים ובני נוער מהצפון והדרום. מאז ה-7.10 נרשמה עלייה חדה בדיווחים על חרדה, בדידות, דיכאון ומצבי טראומה. כדי לתת מענה לצורך הדחוף בטיפול, עמותת אנוש פתחה מרכזי הדספייס חדשים בצפון ובדרום, המציעים תכנית לקידום בריאות נפשית של נוער וצעירים בגילאי 10-25.
איילת מקרית שמונה, אם לילדה בת 11 המטופלת רגשית בהדספייס, נאלצה להתפנות עם ילדיה לתקופה ממושכת למלון בתל אביב, כאשר אביהם של הילדים, ממנו היא גרושה, נשאר בצפת. "אנחנו במשמורת משותפת ונוצרו שינויים, היה פיצול בין הילדים, רוב הזמן הבנות היו איתי והבן עבר אליו למספר חודשים, לתקופה מסוימת גם הילדה עברה אליו למספר חודשים, בכל פעם עשינו שינויים לפי מה שהילדים רצו".
"נשמטה לנו הקרקע מתחת לרגליים"
איילת מספרת על ההשפעה של הפינוי הממושך על בתה. "כשהיא חזרה אחרי חופשת הקיץ לתל אביב, הרגישה מנודה, היא כבר לא הייתה חלק מקבוצת הילדים של קריית שמונה, והיה לה מאוד קשה. היא התמודדה עם הרבה אתגרים חברתיים ולכן דאגתי לה לטיפול רגשי דרך חוסן". החיים במלון במרחק מהאב ומהמשפחה המורחבת הקשו עוד יותר. "נשמטה לנו הקרקע מתחת לרגליים, הרגשנו בעיר זרה, רחוקים מכל מה שהכרנו. אומנם היו חוויות מהנות בעיר הגדולה, אבל קשוח לחיות במלון תקופה כה ממושכת, אנחנו גם לא רגילים למקומות סואנים אלא לשקט שלנו".
לפני כמה חודשים הן חזרו לצפון. "אנחנו מנסים מחדש לייצר שגרה, העיר עדיין משתקמת, ובינתיים אין הרבה מה לעשות כאן, השגרה היחידה שלה זה הטיפול בהדספייס שהתחיל בחודש האחרון". איילת מספרת שבעקבות המצב בתה סבלה מחרדות. "היא עדיין ישנה איתי ולא מוכנה לישון לבד בגלל חרדות", היא אומרת, "זו היתה הסיבה העיקרית שהובילה אותי להדספייס".

להגיע לאלו שנמצאים בשלבים מוקדמים של משבר
הדספייס היא תוכנית של עמותת אנוש, ארגון לבריאות ורווחה נפשית בישראל. "אנוש הביאה אותו לארץ לפני כעשור, זהו מודל אוסטרלי במקור שמבקש לקדם בריאות נפשית של בני נוער וצעירים", מספרת נועה כהנא בוסקילה, מנהלת תחום נוער וצעירים בעמותת אנוש, "הרעיון הוא להגיע לבני נוער וצעירים בשלבים מוקדמים של משבר, כשהמצוקה בתחילתה ולהציע מענים טיפוליים קליניים אך גם תוכניות חונכות, קבוצות וסדנאות, שימוש בחדשנות כמו מציאות מדומה לתרגול ויסות רגשי, יש למטופלים אפשרות להשתמש באפליקציה תומכת טיפול כדי להבנות חשיבה מבוססת על כלים מעולמות ה-CBT בהתאם למגוון רחב של אתגרים".
בזמן שטיפולים רגשיים במרכזי בריאות הנפש הולכים ומתארכים, בהדספייס החליטו להוריד את חסמי הבירוקרטיה. לדבריה, כדי לקבל טיפול לא נדרשת הפניה, השירות ללא תשלום וכל אחד, גם בני הנוער עצמם, יכולים ליצור קשר ישיר עם המרכז על מנת לקבל טיפול. "בנוסף לבני הנוער, אנו נותנים כלים להורים שנמצאים במצוקה לא פחותה, לאנשי מקצוע בחינוך הבלתי פורמלי, למבוגרים המשמעותיים בחייהם של בני הנוער ולכל שאר המסגרות שהם משתייכים אליהם".
הטיפול הוא קצר מועד, עד 15 מפגשים, ואינו מתאים למקרים שבהם בני נוער חוו התקף פסיכוטי, הפרעת אכילה פעילה או זקוקים לטיפול ארוך ומעטפת רחבה. בעשור האחרון פעלו 4 מרכזים בערים בת ים, ירושלים, תל אביב ואשדוד, ומרכז נוסף אונליין. לאחר ה7.10 ובסיוע הפדרציות היהודיות וקרנות בארץ, הוחלט להרחיב את המענה ועד סוף שנת 2025, ייפתחו 6 מרכזים נוספים בצפון ובדרום. לדברי כהנא בוסקילה, בשנתיים הקרובות יקודמו הסכמים עם קופות חולים ומשרדי ממשלה על מנת לייצר מודל טיפולי יציב.
"לקראת פתיחת המרכזים בצפון, נפגשנו עם בני נוער וצעירים שעברו תחושת אי ודאות, נותקו מהקהילה מהבתים, עלו קשיי הסתגלות וצורך בעוגן ויציבות ומקום שיאפשר תקווה. חלק גדול מהן חוו תחושת בדידות עמוקה, חרדה, דיכאון, וקשיים במיומנויות חברתיות", היא מספרת ומציינת שחשוב לזכור שהמלחמה הגיעה אחרי מגיפה שייצרה גם היא בידוד חברתי. "ההתבגרות מטבעה תקופה סוערת ומאז המלחמה המציאות זימנה אתגרים לא פשוטים. רההורים חסרי אונים מול עוצמות הקשיים של הילדים, כשהם בעצמם מצויים במשבר".
משימה לאומית
לדבריה, הדגש על טיפול בשלבים מוקדמים של המשבר מסייע להגיע להישגים משמעותיים תוך מספר חודשים. "מאז המלחמה מגיעים מקרים אקוטיים ונעשית עבודה משמעותית. באחד המרכזים טופלה ילדה שבמשך שנה לא הלכה לבית ספר והייתה בניתוק טוטאלי, החונך עזר בחשיפות ויציאה מהבית ובסוף השנה היא חזרה ללימודים. צעיר שהיה בדרכו לנובה ואיבד לא מעט חברים, היה במשך תקופה ארוכה מבודד, ואיבד מקום עבודה. היום, לקראת סוף הטיפול, הוא נמצא במקום עבודה ומתפקד בחיים תקינים לצד הטראומה".
בקרית שמונה, לאחר פינוי ממושך, זיהו בהדספייס צורך בעבודה מחודשת על שיקום המערך המשפחתי. "עלה צורך בהגדרת התפקידים ובנייה מחדש של מערכות יחסים, יש משפחות שהיו מנותקות לאורך השנה, ההורים והילדים הצעירים היו באילת כשבני הנוער בתל אביב, כעת בשיבה הביתה עולים קשיים". היא מסבירה כי אחד הנושאים שהפכו להיות נפוצים בקרב בני הנוער שהיו מרוחקים מהמשפחות הוא מיניות לא בריאה. "המיניות הפכה להיות כלי לוויסות רגשי. זה קשור להיעדר ההורים והיעדר עוגנים אחרים, פגשנו נערות בנות 12 שהתנסו במיניות עם חבר'ה בכל מיני גילים, ושהסכימו לעשות דברים שלא היו בשלות אליהן וזה יצר אצלן טראומה".
היא מדגישה כי בריאות נפשית של הדור הצעיר היא משימה לאומית אקוטית. "חייבים להיות מחוברים לקהילה ולמערכות הקיימות, לייצר מענים חדשניים והוליסטיים כדי לתמוך בהם", היא מוסיפה.