"בבית לבנים היה מותר הכל ולבנות שום דבר"

אסתר גדלה בבית שבו, לדבריה, לנשים היה תפקיד ברור: להתחתן, ללדת ילדים ולדאוג למשפחה. לימודים וקריירה לא היו חלק מהתוכניות עבורה. שנים אחר כך, אחרי שתי מערכות יחסים קשות וארבעה ילדים, היא החליטה לשנות את המסלול. השבוע היא מתחילה ללמוד משפטים במכללה האקדמית נתניה.

אסתר היא אם לארבעה ילדים, בני 16, 11, 7 ו-6. היא נולדה למשפחה מהעדה הקווקזית, עם שני אחים ואחות. את אביה היא מתארת כאדם אלים וכובל. "אי אפשר היה לישון בשקט. את אומרת מילה שלא מתאימה לו ואת חוטפת", היא מספרת. "לאחים מותר הכל ולבנות שום דבר. אמא מדהימה, אבל אין לה מילה בבית כי היא אישה". לדבריה, המסר שקיבלה היה שאין טעם שתלמד. "גם ככה אני לא אעשה עם זה שום דבר. אני אישה. נשים צריכות להתחתן, ללדת ילדים וזהו".

בגיל 18 היא נישאה בשידוך. חצי שנה לאחר מכן כבר הייתה אמא, וכעבור שנה התגרשה. "גיליתי שהתחתנתי עם עבריין שנכנס ויצא מהכלא", היא מספרת. אמה קיבלה את הגירושים, אך אביה התקשה לקבל אותם. אסתר חזרה לבית הוריה לכמה חודשים, עד שלדבריה אביה דרש שתעזוב. "הוא אמר לי: 'לא תהיי אצלי גרושה, את צריכה להתחתן'".

במשך שבוע היא חיה ברחוב, בעוד בנה בן השנה נשאר אצל הוריה. במקביל המשיכה לעבוד בטלמרקטינג וחיפשה דירה. "לא ידעתי אפילו מה זה ארנונה. אין לי מושג מכלום". בעזרת אמה מצאה לבסוף יחידת דיור מרוהטת ועברה אליה עם בנה.

כשהילד היה בן שנתיים הכירה בן זוג חדש, שהיה מכר של בעלה לשעבר. הקשר נמשך שמונה שנים, ובמהלכו נולדו להם שלושה ילדים. "הביטחון שלי היה כל כך ברצפה ששמחתי שמישהו לקח אותי, ועוד עם ילד", היא אומרת. "חשבתי: מי בכלל ירצה אותי?".

לדבריה, עם השנים הפכה הזוגיות לקשה ושולטת. לאחר חופשת לידה ארוכה היא רצתה לחזור לעבוד, אך בן זוגה התנגד. כשהתקבלה לעבודה וסיפרה לו בהתרגשות, הוא איים שיעזוב אם תצא לעבוד. היא ויתרה. בהמשך מצאה עבודה כפקידה במוסך והפעם התעקשה לצאת לעבוד. "אמרתי לו שאם הוא רוצה ללכת, שילך. הבריאות הנפשית שלי חשובה לי". לדבריה, מאותו שלב גברו הקנאה והפיקוח. כשיצאה לקפה עם חברה, נדרשה לשלוח תמונה שלה ושל החברה לצד שלט המקום. "בהתחלה היו המון ויכוחים. החלטתי פשוט לעשות את זה כדי למנוע אותן".

בהמשך החלו הילדים לספר לה שגם הם מושפעים מהתנהגותו. לדבריה, הם סיפרו שהוא סוגר אותם בחדר ומקלל אותם. כשדיברה איתו עם הדברים, הוא טען שהם משקרים. "לילה אחד הוא נכנס לחדר ושאל את הבן הגדול למה סיפר לי שהוא קילל. הילד כבר פחד לספר ושמר הכל בתוכו". באותן שנים גם הוריה של אסתר התגרשו. לדבריה, אביה איים על אמה בסכין, ואחיה הצעיר, שהיה בדירה, התערב.

השינוי אצל אסתר הגיע כשהבינה שילדיה גדלים בתוך מציאות שהיא מכירה היטב מילדותה. "כל החיים אמרתי שאני לא אהיה כמו אמא שלי, ואז הבנתי שאני בדיוק כמוה, חוץ מהאלימות הפיזית", היא אומרת. "לא רציתי שהילדים שלי יגדלו בתחושה שהם חסרי ערך כמוני".

באותה תקופה חזר גם החלום הישן ללמוד משפטים. כשהודיעה לבן זוגה שהיא רוצה להתחיל תואר, הוא אמר שגם הוא רוצה ללמוד. אסתר ויתרה לטובתו, אך לדבריה הוא ביטל את הרשמתו. כששאלה אם היא יכולה להתחיל ללמוד, הוא התנגד. "זה המשיך לחלחל. סבלתי והרגשתי רע. לא הבנתי בשביל מה אני חיה", היא מספרת. חברה קרובה אמרה לה: "הגיע הזמן שתחיי בשביל עצמך". זמן קצר לאחר מכן היא עזבה את בן זוגה.

לדבריה, בתחילה הוא לא רצה לראות את הילדים, אף שבית המשפט קבע לו זמני שהות. לאחר תקופה קצרה שבה היה איתם, הוא ויתר ונעלם מחייהם למשך שלוש שנים. אסתר שכרה דירה והחלה לבנות מחדש את חייה. "החלטתי שאני חושבת איפה אני יכולה לתקן את עצמי. אני לא יכולה לשנות אף אחד חוץ ממני". החלום על לימודי המשפטים נשאר. אמה, שעברה לדבריה תהליך משלה, עודדה אותה ללמוד והבטיחה לעזור עם הילדים. המחסום העיקרי שנותר היה כלכלי.

בפברואר התקשרה אסתר למכללה האקדמית נתניה וביקשה להירשם ללימודי ערב שמתחילים באוקטובר. היא אף ביקשה להתחיל לשלם מיד כדי לפרוס את התשלומים. דרך המכללה שמעה על מלגת "משכילה", אספה מסמכים והגיעה לריאיון. "כבר בריאיון אמרו לי: 'אנחנו הגב שלך, לכי תתחילי ללמוד'", היא מספרת. כשהודיעו לה שהמלגה אושרה, פרצה בבכי מאושר. "מבחינתי כל שקל הוא האוכל של הילדים שלי. היו תקופות שלא היו לי עשרה שקלים לקנות לחם".

לדברי אביבית אלינזון דוד, מנהלת תחום עוני והדרה במשרד הרווחה והביטחון החברתי, מסבירה כי "משכילה" ו"רקיע" נועדו לעזור לאנשים לשנות את מסלול חייהם. התוכניות פותחו בקרן רש"י והוטמעו במשרד לפני שלוש שנים, וכ-400 סטודנטים משתתפים בשתי התוכניות, כ-200 בכל אחת. "משכילה" מיועדת להורים לילדים שמטופלים בשירותי הרווחה, שהם דור ראשון להשכלה או הורים עצמאיים. "רקיע" מיועדת לצעירים ללא עורף משפחתי שמוכרים בתוכנית יתד. הסיוע כולל מלגה לשכר לימוד, בשיתוף המוסד האקדמי, בסך 10,000 שקלים בשנה. בנוסף מקבלים הסטודנטים מלגת קיום בסך 6,500 שקלים בשנה ומעטפת ליווי מטעם התוכנית והמוסד האקדמי.

השבוע אסתר מתחילה ללמוד. "כולם אומרים לי שיהיה לי קשה, ואני מחכה לחבק את הקושי הזה", היא אומרת. "אני אהיה המראה של הילדים שלי. אם אני הצלחתי, גם הם יצליחו". מבחינתה, התואר הוא לא רק הגשמת חלום אישי. "אם אצליח להאיר את עיניה של אישה אחת שנמצאת במצב שבו הייתי, עשיתי את שלי", היא אומרת. "פעם זאת הייתה אסתר האמא, אסתר האישה, אסתר של כולם. היום אני אסתר שלי".