כשבעל הבית יכריח אתכם לדון על החוזה לדירה מול רבנים

חשש במערכת המשפטית ובארגונים חברתיים מההשלכות של חוק הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, שעבר בקריאה ראשונה במליאה, ויאפשר לבתי דין רבניים לדון גם בסכסוכים אזרחיים. לדברי אורי קרמן, מנהל הפורום החילוני, "החוק הוא אחד מיסודות ההפיכה המשטרית הדתית, ומוביל למדינה שכל מערכת המשפט שלה מתבססת על ההלכה, ואין דמוקרטיה במדינה הלכה".

בשדולת הנשים מזהירים כי החוק יביא לפגיעה חמורה בזכויות נשים. לטענת השדולה, "הממשלה מבקשת לכפות על 51% מהאוכלוסייה להתדיין במערכת שבה מראש הן בעמדת נחיתות, מול דיינים גברים בלבד, כשלאישה אין כל מעמד שוויוני מול הגבר שמולה".

מעבר לכך, מזהירים בשדולה, כי אם החוק יעבור, המשמעות היא שכל עניין אזרחי, כמו סכסוך מול בוס או קולגה בעבודה, או אפילו מול שכן – יוכל לעבור למערכת המשפט של בתי הדין הדתיים "תוך התעלמות מההגנות שבדין האזרחי ומהזכויות החוקתיות של אזרחיות".

החוק לכאורה מחייב הסכמת הצדדים להתדיינות בפני בית דין רבני. אולם לטענת קרמן, בפועל, "למי שנמצא בעמדה נחותה, לא תמיד יש ברירה אלא להסכים ולחתום על חוזה שקובע מראש שזה יהיה הבורר. הברירה היא לוותר על עבדה או על פרויקט".

גם לדעת עו"ד ד"ר שרון פרילינג, מומחית לדיני משפחה וירושה, מקדמי החוק מציגים "עמדה תמימה", לפיה זה יהיה כפוף להסכמת שני הצדדים. בפועל, "המציאות צפויה להיות הרבה יותר מורכבת, שכן הסמכות המורחבת עשויה לחלוש על תחומים נרחבים ועל אוכלוסיות רחבות, לרבות האוכלוסייה החילונית".

כך למשל, היא מדגימה, "משפחה חילונית שתשכור דירה מבעלים שהינו דתי והוא יתנה את השכרת הדירה בסעיף בוררות המפנה כל סכסוך עתידי לבית הדין הרבני. אפשר להניח שזה לא ימנע את החוזה, כי השוכר לא יעניק לו חשיבות בעת עריכת ההסכם, אך הצדדים ימצאו עצמם דנים בסכסוך עתידי בפני בית הדין. כך גם ביחס לחוזה רכישת דירה, לחוזה שיתוף פעולה עסקי, להסכם דמי תיווך, להסכמי עבודה ואינספור אינטראקציות חוזיות בשוק החופשי. מספיק שהצד החזק יותר מבין הצדדים, יבקש לכלול תנאי כזה, על מנת שזה יחול על שני הצדדים. כל אחד מאיתנו לא פעם מוצא עצמו מאשר תקנון במסגרת צריכת שירותים במדיה האלקטרונית מבלי לקרוא את התקנון. בכל מערכת הסכמית כזו, שאיש לא נותן לגביה את הדעת, יכול להיכלל סעיף בוררות המקנה סמכות לבית הדין הרבני". לדבריה, יש בהצעה אף כדי לפגוע בהגנה על זכויות יסוד, כפי שהתפתחו לאורך השנים בחקיקה ובפסיקה, שכן בית הדין הרבני לא יהיה מחויב לעקרונות אלה.

לדברי עו"ד גדעון רובין, בעל משרד עו"ד המתמחה בדיני עבודה, יש חשש ממשי כי הצעת החוק תביא לפגיעה בזכויות עובדים. "החוק מאפשר לצדדים לבחור 'בהסכמה' בבוררות בפני בית דין דתי אך אין לו כלים להבטיח שוויון מהותי אמיתי. כידוע, ובמיוחד ביחסי עבודה, עובד עלול להסכים 'מרצון' להתדיין בבוררות, רק בשל תלותו במעסיק. אין ולא תהיה כמובן דרך אמיתית לוודא כי ההסכמה ניתנה מרצון חופשי ולא בשל לחץ או תלות כלכלית במעסיק. "יותר מזה, בדיני העבודה מיישמים בתי הדין לעבודה עקרונות של שוויון מגדרי, חובת שימוע והגנה מפני פיטורים שרירותיים. עקרונות אלה לא מתיישבים תמיד עם פרשנות דתית מסורתית. כך שההסתמכות על הסכמה פרטית בבוררות דתית עלולה להחליש את אכיפת הנורמות הציבוריות של דיני העבודה".

עו"ד רונן דליהו, שותף במשרד דליהו רונן, מומחה לדיני משפחה ויו"ר פורום דיני משפחה בלשכת עוה"ד, טוען כי ליישום הצעת החוק יש גם היבט מערכתי, שכן אם סכסוכים נוספים יועברו לבתי הדין הרבניים, ייווצר עומס משמעותי. "כבר היום יש עומס, כי כל מקרה של גירושים חייב לעבור בבית הדין הרבני. אם הם יקבלו עוד סמכויות, העומס ילך ויגדל. אם משנים את החוק, יש להקצות רבנים נוספים ואולמות נוספים לבתי הדין הרבניים".

עו"ד ד"ר אסף פוזנר, בעל משרד עו"ד בתחום רשלנות רפואית ונזיקין, פחות חושש: "החוק לא יוכל לכפות על אדם להתדיין בבית דין רבני", הוא אומר, אך מודה כי הוא עלול לייצר לחץ על הצד השני להסכים לכך, אך לטענתו זה קיים גם כיום. לדבריו. מה שישתנה אולי, זה אופן יישום החוק: "הצד המעוניין בקיום בוררות בבית דין רבני, פונה לבית הדין הרבני ושולח לצד השני טופס ובו הוא מציע לו לחתום על בוררות. האם משלוח המסמך הזה יפעיל יותר לחץ? אני לא יודע, אבל הנתבע תמיד יכול לסרב לחתום עליו".