גם אם נראה לכם שהכל בסדר – הגוף זוכר

המלחמה עם איראן טלטלה את חיינו והפכה את השגרה המוכרת לזיכרון רחוק. כאילו מישהו תלש דף מהספר באמצע הפרק, המציאות החדשה הביאה עמה חרדה קיומית, אי-ודאות וצורך הישרדותי לצמצם את ההתנהלות למוכר.

יש אנשים איבדו את היקרים להם, חלק איבדו את בתיהם, וגם מי שלא נפגע באופן ישיר, עלול עדיין לחוש חרד, המום ומבולבל אל מול החוויות הקשות. ועם זאת, כעת, כשיש הפוגה מסוימת, לא מעט חשים דחף עז "להתנפל" על החיים: לקבוע פגישות, לתכנן חופשות, להתחיל פרויקטים, לשפץ, לקנות, לצאת, להרגיש. החיים קיבלו פתאום קווי מתאר חדים יותר, והתזכורת לשבריריותם מעוררת רצון למצות כל רגע.

הפסיכולוג ד"ר אירווין יאלום כתב: "המודעות למוות היא זו שדוחפת אותנו לחיות במלוא העוצמה". תובנה זו מתארת במדויק את התחושה שמלווה חלק מאיתנו כעת – הפחד והאובדן מעירים אותנו לחיים. אך כשהשגרה חוזרת, האם באמת ניתן לשוב אליה כאילו דבר לא קרה? המעבר לשגרה עלול להטעות, ליצור אשליה שהכל מאחורינו. אנו פותחים יומנים, מכינים רשימות, משימות ומתכננים קדימה, אך משהו בתוכנו עדיין שונה. כפי שמציין הפסיכולוג פיטר לוין: "טראומה אינה רק אירוע, אלא האופן שבו הגוף והנפש ממשיכים לשאת אותו". חוויות קשות משאירות חותם, והמערכת הנפשית נשחקת – החוסן, הסבלנות והיכולת שלנו להכיל. גם כשאנו "חוזרים לשגרה", לעיתים זו רק קליפה חיצונית, בעוד שבפנים אנו פגיעים, עייפים או חרדים יותר.

הנטייה להמשיך קדימה בלי להרהר או להביט במה שהיה היא טבעית, אך עלולה לגבות מחיר. מחקרים מראים שחוויות קשות שלא עובדו עלולות להצטבר וליצור עומס רגשי, לעיתים מבלי שנשים לב. כפי שכתב הפסיכיאטר בסל ואן דר קולק, "הגוף שומר את הרישום" – כלומר, גם אם המוח מנסה לשכוח, הגוף ממשיך לשאת את זכר המתח והפחד. עיבוד החוויה הוא מפתח לשיקום, והוא דורש זמן, תשומת לב ומודעות.

כיצד נשמור על עצמנו בחזרה לשגרה?

תנו מקום למה שקרה אל תמהרו לשכוח: שיחה עם חברים, משפחה או אנשי מקצוע יכולה לסייע בעיבוד הרגשות. מחקרו של ג'יימס פנבקר מראה שכתיבה אקספרסיבית על חוויות קשות מפחיתה מתח ומשפרת את הבריאות הנפשית. גם הומור, כמו זה שמופיע כעת ברשתות החברתיות בצורת בדיחות ותמונות, הוא כלי יעיל לעיבוד. כפי שציין זיגמונד פרויד, "הומור הוא דרך נשגבת להתמודד עם כאב".

הפחיתו גירויים חיצוניים: בתקופה זו, כשהמערכת הנפשית עדיין רגישה, חשוב להפחית חשיפה לחדשות, רשתות חברתיות או משימות מלחיצות. מחקרים מראים שחשיפה מופרזת לתקשורת בזמן משבר מגבירה חרדה. במקום זאת, התמקדו בפעילויות מרגיעות כמו קריאה, מדיטציה או טיול בטבע.

בחרו בקפידה את הסביבה והפעילויות: שאלו את עצמכם מי האנשים שגורמים לי להרגיש בטוח? אילו פעילויות ממלאות אותי? התמקדו בקשרים ובפעילויות שמחזקים אתכם.

שלבו תנועה מרפאת: פעילות גופנית כמו הליכה, שחיה, יוגה או ריקוד משחררת מתח שהצטבר בגוף. מחקרים מראים שתנועה מפחיתה תסמינים של חרדה ודיכאון. לדוגמה, פעילות אירובית מגבירה הפרשת אנדורפינים, המשפרים את מצב הרוח. גם טיפולים כמו מסאז' או תרגילי נשימה עמוקה יכולים לסייע בשחרור מתח.

בנו שגרה רכה וגמישה: שגרה היא כלי מרפא, אך היא צריכה להיות רגועה. הימנעו מפרויקטים תובעניים או מהחלטות גדולות בתקופה זו. במקום זאת, התמקדו בהרגלים פשוטים כמו ארוחות קבועות, שינה מסודרת או זמן איכות עם אנשים קרובים. כפי שציין הפסיכולוג ג'ורג' בוננו, "שגרה יציבה היא עוגן בתוך סערה".

חפשו משמעות בחוויה: תיאוריית הצמיחה הפוסט-טראומטית מציעה שאירועים קשים יכולים להוביל לשינוי חיובי, כמו הערכה מחודשת של החיים או חיזוק קשרים. נסו לשאול: מה למדתי על עצמי? איך החוויה הזו יכולה לעצב את הדרך שבה אני חי? כתיבה או שיחה על משמעות החוויה יכולות לסייע.

שלבו רגעים של שקט והתבוננות: הלכה בטבע, נשימות, תרגול מיינדפולנס או מדיטציה יכולים לעזור להרגיע את הנפש ולהחזיר תחושת שליטה. מחקרים מראים שמיינדפולנס מפחית תסמינים של חרדה ומשפרים את היכולת להתמודד עם מתח.

מי חוזר מהר יותר לשגרה – ומי נותר פגיע?

לא כולם מגיבים למשבר באותו אופן. מחקרים מראים שחוסן נפשי תלוי בגורמים כמו רשת תמיכה חברתית, יכולת ביטוי רגשי, גמישות מחשבתית ואמונה ביכולת ההתמודדות. אנשים שמסוגלים לבקש עזרה ולהכיר בפגיעותם נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח תגובות ארוכות טווח כמו חרדה או דיכאון. כפי שכתבה החוקרת ברנה בראון, "פגיעות היא מקור הכוח האמיתי שלנו".

לסיכום, החזרה לשגרה אינה חזרה לעבר, אלא בנייה של שגרה חדשה-ישנה, שמשלבת את החוויות שעברנו. זו שגרה שדורשת הקשבה לעצמנו, טיפוח רגשי והדרגתיות. על ידי מתן מקום לכאב, בחירה מודעת של סביבה תומכת, שילוב תנועה ורגעי שקט, אנו יכולים להפוך את החזרה לשגרה לתהליך מרפא ומעצים. כפי שכתב ויקטור פרנקל, "כאשר איננו יכולים לשנות את המצב, אנו נקראים לשנות את עצמנו". השגרה החדשה היא הזדמנות לעשות בדיוק את זה.

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז גרתי