האהבה שהתחילה בשיעור זום בקורונה הסתיימה בחתונה

בזמן שהעולם עצר – האהבה התחילה לנגן: רומי אליה בר ושי פרבר, שני סטודנטים לחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, הכירו בשיעור הזום הראשון בעיצומו של משבר הקורונה. לאחרונה, הם נישאו אחרי חמש שנים של זוגיות משותפת וכיום הם השתלבו כמורים למוזיקה בצפון הארץ.

השניים התאהבו בעולם המוזיקה מגיל צעיר. רומי בת למשפחה מוזיקלית מחולון, שהחלה לשיר כבר בילדותה, כחלק מהמקהלה בניצוחה של אמה, ד"ר ביאטריס בר. שי ,יליד עכו, ניגן בקלרינט מילדות, סיים בגרות במוזיקה והתקבל לתזמורת צה"ל.

רומי מספרת "לולא הקורונה לא היו נפגשים. אני תכננתי לטוס לחו"ל מיד בתום השירות הצבאי, שי תכנן להמשיך בעבודה בקונסרבטוריון. מגפת הקורונה טרפה את הקלפים – הטיסות בוטלו והסגרים הממושכים הובילו את שנינו להחלטה לנצל את ההזדמנות ולהקדים את תחילת לימודים בחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט. ההחלטה הזאת, שנולדה ממשבר עולמי, הובילה אותנו מבלי שתכננו להיכרות, ואחריה לאהבה, ולפני כמה ימים כבר נישאנו".

על המפגש הראשון היא משתפת: "כשהתחלנו ללמוד עם פרוץ הקורונה, כל הלימודים היו בזום. אמא שלי, ד"ר ביאטריס בר, שהיא מרצה בתוכנית, פתחה קבוצת וואטסאפ וביקשה שכל אחד ישלח סרטון שבו כל אחד התבקש להציג את עצמו. שי סקרן אותי. שיחות טלפון על שיעורי הרמוניה ותיאוריה מוזיקלית הפכו בהדרגה לשיחות אישיות, וכשהסגר הראשון הסתיים קבענו להיפגש בנמל תל אביב והשאר היסטוריה".

כיום הם מתגוררים בקריית מוצקין, לקראת סיום לימודי תואר שני בחינוך מוזיקלי ושניהם כבר מורים למוזיקה ברשת אורט. שי מוסיף: "להיות בני זוג וגם מורים באותו תחום מעניק לנו הבנה הדדית ייחודית. אנחנו מדברים באותה 'שפה מקצועית', מבינים את האתגרים, את עומס השיעורים ואת הרעש שבסוף יום עבודה, ומתייעצים זה עם זו על מערכי שיעור, רעיונות להופעות ודרכי הוראה יצירתיות. אנחנו יודעים מתי לפרגן, מתי להקשיב ומתי פשוט לתת אחד לשני שקט. זו מתנה אמיתית בזוגיות. השכר לא שובר את רוחנו. אנחנו רוצים להישאר בפריפריה, לעבוד עם ילדים שפחות נחשפים למוזיקה איכותית, ולהביא להם את ההזדמנות לקבל חינוך מוזיקלי ברמה הגבוהה ביותר".

אמירה ארליך, דיקנית הפקולטה לחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט: "רומי ושי הם לא הזוג הראשון שהכיר והתחתן בפקולטה. אנו שמחים להיות בית למוזיקאים ולמוזיקאיות צעירים וצעירות, ממש כמו קהילה. ולכן לא פלא שצומחים אצלנו גם זוגות".