אשתו של החטוף על בנם: "הלב שלו שבור לרסיסים, הוא רוצה משפחה"

רבבות הפגינו אמש (שבת) בכל רחבי הארץ למען הסכם לשחרור החטופים וסיום המלחמה. הפגנה גדולה התקיימה בכיכר פריז בירושלים, לאחר שאלפי מפגינים צעדו אליה מגשר המיתרים, ובכיכר החטופים בתל אביב.

על רקע החשש בקרב משפחות החטופים מכיבוש העיר עזה על ידי צה"ל, ופרסום סרטון של החטופים גיא גלבוע-דלאל ואלון אהל שבו סיפר גלבוע-דלאל כי הוא נמצא בעיר לצד עוד לפחות שמונה חטופים, התפללה הבוקר (ראשון) רבקה בוחבוט, שבעלה אלקנה בשבי חמאס, לנס וסיפרה על בנם שעלה לגן חובה בשבוע שעבר בלי אבא.

"1 בספטמבר זה עדיין התחלה חדשה וכל ההורים ליוו את הילדים. ניסיתי לנטרל את הכאב והחוסר של אבא, לתת לראם את כל הביטחון. איכשהו לתת לו ביטחון עצמי שהכל יהיה בסדר, שבכל התחלה חדשה יש אי-ודאות ופחד", אמרה ליואב לימור ב"חדשות הבוקר". "כמובן שנטרלתי את הרגשות וכשחזרתי הביתה בכיתי ששוב אלקנה לא פה, שהוא בטח חושב על הרגע הזה ושקשה לו. רואים בעיניים של ראם הכל, הוא התרגש אבל מחכה לאבא שלו בכל יום".

הוא שאל עליו בדרך לגן?
"הבוקר היה מורכב, הרגשות שלי היו בפנים כי רציתי להראות שהכל בסדר ושאנחנו מתחילים תקופה יפה בשביל שיהיה לו ביטחון. עברו כמה ימים וראם אמר 'אני רוצה אחות'".

ומה אומרים ברגע כזו?
"אמרתי לו שצריך לחכות לאבא בשביל זה, זה קשה להסביר דבר כזה לילד. אמרתי לו שיהיה לו עוד הרבה אחים, הוא שאל מתי ולא ידעתי להגיד. התייעצתי עם הפסיכולוגית שאמרה שעניתי נכון, ראם רוצה משפחה. הוא לבד, הלב שלו שבור לרסיסים והוא רוצה אחות. זה כבר יותר מדי זמן לילד בלי אבא שלו".

בסוף השבוע צוינו 700 ימים ל-7 באוקטובר ובוחבוט הודתה שעדיין לא מצליחה לעכל שחלף כל כך הרבה זמן מבלי שאלקנה חזר. "הממשלה יכולה הייתה לעשות את זה הרבה לפני, לא מגיע לנו לסבול. מגיע לנו שיהיה שקט במדינה, שראם ירוץ לזרועות אבא שלו. יש עסקה על השולחן, אני מבקשת ממקבלי ההחלטות שיביאו תקווה למדינה", אמרה בתוקף.

מישהו ממקבלי ההחלטות דיבר איתך על ההחלטה להרחיב את הלחימה וסיכון החטופים?
"עד היום, 702 ימים, לא שמעתי דבר מראש הממשלה. ביקשתי לפני שבוע, שלחו את הבקשה וצריך להמתין. אני ממתינה לבעלי, אני ממתינה לראש הממשלה, אני ממתינה לנס".

צפית בסרטון של גיא גלבוע-דלאל ואלון אהל, את יודעת מה המשפחות מרגישות?
"אני חווה כל סרטון, של כל חטוף, כאילו צפיתי באחד מארבעת הסרטונים של אלקנה. זה אותו כאב, אני מדמיינת ככה את בעלי, רזה. זה כואב ואנחנו לא צריכים לעבור את זה, זו התעללות שאין לתאר. לא מגיע לנו. אני ממתינה כמעט שנתיים שאלקנה יחזור, שיהיה שקט בבית".

עלית מקולומביה לפני כמה שנים, זו בטח לא המדינה שתיארת.
"לא, זה כואב ועצוב. נולדתי בקולומביה, מדינה שאני אוהבת, אבל החלטתי לעלות לישראל. בקולומביה חוטפים בשביל כסף, פה לא ברור בשביל מה. מתי אפשר לגמור עם הסיוט הזה? הממשלה שלנו, עם כל הכבוד, מנותקת לגמרי. מתי ייכנס להם שכל והם יגידו 'די'? צריך שהם יחזרו בחיים ושתהיה תקווה למדינה שלנו כדי שנוכל להתקדם הלאה".