"מפחיד להגיד שאתה מישראל, אני מסתובבת עם גז פלפל" 

שירן קפלן שילד, נשואה ואם לשני ילדים (7,3) מתגוררת בחמש השנים האחרונות בגרנאדה, ספרד. בשנה האחרונה היא ובעלה, היסטוריון וחוקר אנטישמיות, מתמודדים עם קבוצת הורים שעומדת מדי בוקר מול בית הספר הציבורי שבו לומד בנם עם שלטים נגד ישראל. "זה התחיל באפריל 2024, קבוצת הורים עומדים מחוץ לבית הספר מדי יום בשעה 9:00 כאשר הילדים מגיעים לבית הספר, ומפגינים נגד "רצח עם בעזה". הם עומדים עם שלטים שעליהם כתוב: "לא עוד ילדים מתים בעזה", ו"ישראל מבצעת רצח עם", ומנופפים בתמונה של חייל צה"ל עם רובה ועם דם שיוצא לו מפה, כאילו אנחנו ערפדים מוצצי דם".

לדבריה, היא עולם לא חוותה לפני כן גילויים אנטישמיים. "נהיה מפחיד להגיד שאתה מישראל, אני מסתובבת באופן קבוע עם גז פלפל. יום אחד בפארק מישהי שמעה אותי מדברת עברית עם הילדים ושאלה אותי בשקט: 'את מישראל? אנחנו יהודים. אני אוהבת את גרנאדה, יש לנו כאן חיים טובים ונכסים, מעולם לא חשבתי שאצטרך להתמודד עם אנטישמיות'".

"מנהל בית הספר אישר תליית כרזות נגד ישראל"

ב-7.10 שירן איבדה חברים בטבח הנוראי. "אודיה ודולב סוויסה משדרות הם חברים שלנו. הם יצאו עם הבנות שלהם ונתקלו בטנדר של מחבלים. הכרנו בשירות הצבאי, אני ואודיה הכרנו באותו הזמן את בני הזוג שלנו. גיליתי שהם נרצחו כשראיתי את סרטוני הזוועות ואת הסרטון של הבנות שלהם רומי וליה צועקות לשוטרים: 'אתם מישראל?', כשהן ברכב באמצע הכיכר בשדרות".

משפחת קפלן שילד הם המשפחה היהודית היחידה בבית הספר, ולדבריה, כשפנתה להנהלת בית הספר נתקלה בהתנגדות. "המנהל הוא חלק מזה, כשפניתי אליו אחרי שתלו את דגל פלשתין עם הכיתוב 'די לרצח עם' בתוך בית הספר, הוא אמר שזו מדינה דמוקרטית ושהם נגד רצח עם". בהמשך, היא מספרת, פנתה למפקחים, הדגל הוסר ונאמר לה שהנושא בטיפול.

בנוסף, גם חלק מהורי הילדים בכיתתו של בנה בחרו להתרחק מהם. "מדובר באנשים בורגנים, אמידים, משועממים ואנטישמיים, הם באים להפגין כי זה פשוט באופנה. מבין המפגינים יש שלוש אימהות מהכיתה של הבן שלי שעומדות שם ומאז לא מדברות איתנו". לדבריה, גם מהקהילה היהודית בגרנאדה הם לא מקבלים תמיכה. "היהודים כאן בעיקר שמאלנים, אני לא בקשר איתם. במקום שהם ידברו על מה שקרה לישראל, הם תומכים בעזה".

עם זאת, היא מציינת כי בנה לא נתקל עדיין בעוינות מצד הילדים. "אחרי ה-7.10, הילדים בגן אמרו לו שכל המשפחה והחברים שלו מתים והוא התחיל לבכות. לא סיפרנו לו על המלחמה, אמרנו רק שהיתה בעיה בישראל אבל אחר כך הכול הסתדר. היום הוא יודע לקרוא ורואה שכתוב בשלטים דברים נגדנו, והתחיל לשאול שאלות. אנחנו מחזקים אותו ואומרים לו שלא יפחד להגיד שהוא מישראל ושהוא יהודי".

לא פעם, היא מספרת, פעלה בתחבולות כנגד המפגינים. "הלכתי להפגנות נגד ישראל, עמדתי במקום גבוה וזרקתי על המפגינים ביצים. אני לא פוחדת לעשות בלגן". בנוסף, היא מספרת שהיא דואגת לתלוש בקביעות את דגלי פלשתין מכל פינה בשכונה שלה. "כשניסיתי להראות למפגינים את סרטוני הזוועות הם הפנו את הראש אז הדפסתי את קוד ה-QR שביבי העביר באו"ם, שדרכו אפשר לראות את סרט הזוועות, וכתבתי בכותרות: 'לפלסטין תלחץ כאן', ופיזרתי את המודעות האלו בשכונה".

"הם עוברים כאן שטיפות מוח"

לא פעם, היא מספרת, הגיעה להפגנות ההורים בבית הספר ושאלה אותם מדוע לא הפגינו נגד המלחמה של אוקראינה וסודן. "אמרתי להם: 'יש עוד מלחמות בעולם, אבל אתם מפגינים רק נגד ישראל', כששאלתי אותם אם שמעו על ה-7.10 אמרו שזה כלום לעומת מה שאנחנו עושים. ניסיתי לדבר איתם כמה פעמים אבל זה כמו לדבר לקירות, צעקתי עליהם שעולה מהם ריח של אנטישמיות וירקתי עליהם. הם התעלמו כמובן". היא מסבירה כי בחדשות מקפידים להראות באופן חד צדדי תמונות מעזה. "הם עוברים כאן שטיפות מוח, בשבילם המלחמה לא נגמרה, הם עושים הפגנות, סוגרים כבישים, משביתים תחבורה".

המחאה הפרו פלשתינית הפכה בספרד, לדבריה, לאובססיה של ממש. "במדריד החלו להפעיל חוגים לילדים בנושא הקונפליקט הישראלי-פלשתיני, אנחנו חתמנו על עצומה שאנחנו לא מסכימים שזה יהיה בבית הספר של הבן שלנו. בנוסף, בשכונה יש חנות למוצרים אורגניים מול בית הספר ותלויות שם מודעות על פילטיס, יוגה ושירה בציבור למען עזה". המחאות למען פלסטין מגיעות לדבריה גם לקבוצות וואטסאפ של אימהות שנפתחו לטובת קניה ומכירה של מוצרים ועצות לגידול ילדים. "ההורים האלה בקושי נמצאים עם הילדים שלהם וכל מה שמעניין אותם זה מה שקורה בעזה, הם בכלל לא מבינים את הסיטואציה. הולכים עם דגל פלסטין ודגל הגאווה. אתמול רבתי עם אימא לסבית בפארק, שאלתי אותה אם היא יודעת מה יעשו לה בעזה? והיא ענתה שהם מאוד ליברלים. הם ממש מזכירים לי את 'ילדי הסנטר' או איך שקראנו להם פעם 'פריקים', הולכים עם הדגל וצועקים סיסמאות כי זה אופנתי ומגניב".