"אירועי ה-7.10 החזיר אותי לימי השואה בתוניס"

חיים חג'ג' נולד בשנת 1941 בעיר ספקס שבתוניס, כאשר כוחות גרמניה כבר פעלו באזור. ילדותו התעצבה תחת מציאות של בריחה, אובדן ופחד מתמיד. משפחתו נאלצה להימלט לכפרים ערביים ולשוב לעיר שוב ושוב. במהלך התקופה איבדה המשפחה את האם, שנפטרה ממחלה, והאב נשאר לבדו עם שבעה ילדים. "הגרמנים כבר היו ואנחנו היינו צריכים לברוח מערבה לכפרים ערביים", הוא אומר. לדבריו, גם שם לא מצאו ביטחון. "אמא ראתה שעושים לה סימן על הצוואר, שהיא בסכנה, וביקשה לחזור לספקס".

סיפורו של חג'ג' הוא אחד מלא מעט סיפורים של יהודי צפון אפריקה, שלדברי אינם מקבלים חשיפה. השנה, ארגון "זיכרון בסלון" יקיים ביום השואה מפגש זיכרון בשידור חי, בשיתוף בתי ספר של סייף סקול. אלפי תלמידים מכל הארץ ישתתפו במפגש דרך זום וישמעו עדות אישית של חג'ג', כשהזמר לי בירן ילווה את האירוע. היוזמה נולדה מתוך צורך הולך וגובר לשמר את זיכרון השואה דרך מפגש ישיר עם עדים. המארגנים אף מבקשים להעניק במה גם לסיפורים פחות מוכרים, ובראשם סיפורי יהדות צפון אפריקה. עבור חלק גדול מהתלמידים, זו תהיה הפעם הראשונה שבה ייחשפו לעדויות מסוג זה.

לדברי חג'ג', המלחמה שינתה מן היסוד את יחסי השכנות בעיר. "השכן האיטלקי הפך לפאשיסט, השכן הצרפתי הפך וישי, והערבי ניצל את ההזדמנות", סיפר. המציאות הזו יצרה תחושת איום מתמדת. "לא יכולנו להסתובב ברחוב". לדבריו כאמור, שואת יהודי צפון אפריקה אינה מקבלת את המקום הראוי בשיח הציבורי. "זו היתה תקופה קצרה יחסית, כחצי שנה, אבל קשה מאוד", אמר. "יהודים נשלחו למחנות עבודה. אחי היה צריך לסתום בורות מהפגזות".

אחד הרגעים הקשים ביותר בחייו התרחש כאשר אביו נרצח בדרכו לבית הכנסת בחג השבועות. חג׳ג׳, שהיה אז ילד, זוכר כל פרט. "דפקו בדלת דפיקות איומות, ואמרו לנו – הרגו את הרב", סיפר. "זו תמונה שאי אפשר לשכוח". הוא מוסיף: "אבי אמר לי באותו יום – היום אתה לא בא איתי לבית הכנסת. זה נשאר איתי כל החיים". גם מות סבו נחרת בזיכרונו. זיכרונות אלו, לדבריו, מלווים אותו עד היום. לאחר רצח האב, התעצם הרצון לעלות לישראל. בני המשפחה עלו בהדרגה, דרך צרפת ובסיוע ארגונים יהודיים. "עזבנו בלי רכוש, רק עם ספרי תורה". עם הגעתם לישראל התיישבו בלוד והחלו לבנות מחדש את חייהם.

חג'ג' לא חזר לבקר בעיר הולדתו. אחיותיו שביקרו שם גילו כי בית המשפחה הפך למשרדים, ובית הקברות הועבר ללא סימון ברור. "אין קברים ואין שמות, זה עצוב מאוד", סיפר. לדבריו, היעדר הקשר הפיזי למקום סוגר עבורו מעגל. גם העלייה באנטישמיות בעולם מעוררת בו תחושות קשות. "זה נורא ואיום", אמר. "התמונה של רצח אבי לא יוצאת ממני עד היום".

אירועי ה-7.10 החזירו אותו לאותם זיכרונות ילדות. "זה הזכיר לי הרג, רעב ובתים שרופים", אמר. "גם אנחנו חזרנו לבית ריק אחרי שהכול נבזז". לדור הצעיר יש לו מסר ברור: "יש שני דברים שחשובים – אמונה וציונות", הדגיש. "לא משנה רמת הדתיות או הדעה, אלה העמודים שעליהם אנחנו נשענים".