מנובה ועד עזה – האמן שמצייר סיפור של עם שלם

אמן הגרפיטי, בנצי ברופמן, הוזמן לצייר בהפקה של יוניטי - ההפקה שקדמה למסיבת נובה ונמשכה מיום חמישי עד שישי ברעים. בדרך כלל, הוא מספר, אשתו מצטרפת אליו, אך כשבדקה היכן נמצאת התערוכה הטילה וטו על הנסיעה. "היא אמרה לי: 'מה אתה דפוק, לנסוע 10 קילומטר מעזה? בסוכות בטח יקרה משהו'", הוא מספר בשיחה עם mako. "אין לי איך להסביר את מה שהיא אמרה, יש לה אינטואיציות". על אף אזהרותיה, ברופמן בחר לנסוע. "זו מסיבה עם אישורים, ועד כמה שזה הזוי חשבתי שמקסימום יהיו טילים, ויש כיפת ברזל. זו הגישה שמלווה את החיים כאן - אף אחד לא ציפה לדבר כזה".

באופן מצמרר, ברעים, יממה לפני הטבח, הוא בחר להנציח בדיוקנאות אומני טראנס שנפטרו ב-20 השנים האחרונות. "איפשהו, מבלי להבין, גם אני ידעתי מה הולך להיות. בחרתי להנציח בציור את קוסמה, שנהרג ב-2003 בתאונת אופנוע בהודו, ואת אייל ינקוביץ' שהיה ממייסדי סצנת הטראנס בישראל ונפטר ב-2017".

בשבת בבוקר, כשהחלו שיגורי הטילים והחדשות מהשטח זרמו, ברופמן הבין שחייו ניצלו. "נכנסתי לבהלה אדירה. בהדרגה הבנו כמה נורא ומטורף מה שקורה שם". הוא נזכר שכששהה ברעים, ביקש מאחת מנשות ההפקה הכוונה כיצד לצאת מהמקום. "זו הייתה לירון ברדה ז"ל, שנשארה לטפל בפצועים ואז נרצחה. שמונה ימים אחרי הטבח המשפחה והחברים שלה הביטו בי כשציירתי את דמותה"

בתחילה התנדב ברופמן בהפעלות גרפיטי לילדים שפונו מהעוטף לעמק יזרעאל. ב-11 באוקטובר קיבל פנייה מחבורת צעירים שחברם נהרג בקרב על קיבוץ כיסופים, שביקשו ממנו לצייר את דיוקנו ולהעניקו להוריו. "הבנתי שזו המשימה שלי. במשך השנה הראשונה ציירתי להורים על קנבסים פורטרטים של הילדים שלהם, שאותם הבאתי לשבעות ולערבי הנצחה".

ב-2024, לאחר שצייר עשרות נרצחים מהנובה, לצד חיילים וחיילות שנפלו בקרבות, גיבש את הרעיון לתערוכה. "נסעתי לברלין, דמיינתי את כל מי שציירתי, והבנתי שהם כמו הילדים שלי. רציתי שכולם יהיו ביחד - שאנשים יעצרו לרגע, יכירו אותם, יסתכלו להם בעיניים ויראו כמה יפים וטובים הם היו".

ברופמן תיעד את תהליך הציור ושילב בו סרטונים מחייהם של הנרצחים. "אספתי ממשפחות ומחברים סרטונים שלהם רוקדים וצוחקים, ובחרתי לכל אחד שיר שיכולתי להרגיש דרך העיניים שלו שמתאים לו".

"בהתחלה ציירתי אנשים שהכרתי - חיילים שנהרגו בעזה או ב-7.10, שרק שנתיים קודם היו אצלי בסדנאות גרפיטי", הוא מספר. "היו גם מקרים שלא יכולתי להתעלם מהם, כמו משפחת סימן טוב קדם שנרצחה כולה בניר עוז, ומשפחת ביבס - חגגתי יום הולדת שנה לכפיר בציור קיר שציירתי בתל אביב. היו גם כאלה שפגשתי במקום ונרצחו, כמו לירון ברדה, ואחרים כמו קידו ורם סלע. לצערי זה רק קמצוץ מכל מי שנרצח בשבת ההיא. הלוואי שיכולתי לצייר את כולם".

ביום שישי, ה-3 באוקטובר, נפתחה התערוכה "תסתכלו להם בעיניים" בגלריית מגדה בקיבוץ עין השופט. היא תוצג לקהל עד ה-22 באוקטובר, ללא עלות. זו הפעם השלישית שהתערוכה מוצגת - לאחר ירושלים ועמק יזרעאל. חלק מהציורים הודפסו ונשלחו לאנגליה, שם נודדת התערוכה בין קהילות יהודיות.

לאחר הפתיחה נסע ברופמן לפסטינשר בנווה אור, וצייר את רם סלע ז"ל על קיר בבוסתן שהוקם לזכרו. "רם היה מאנשי ההפקה שאני זוכר מהשהות שלי ברעים. לצייר אותו זו סגירת מעגל כואבת". לדברי מיכל גבאי, אימה של שני גבאי ז"ל שדיוקנה מוצג בתערוכה זה הרבה מעבר לאמנות: "התערוכה היא זיכרון חי לשני שלי, לכל הנרצחים וגם לחטופים. כל ציור הוא נשמה, מבט, סיפור חיים. דרך היצירה של בנצי אפשר להרגיש שהם עדיין איתנו. בנצי, עם הלב הענק שלו, עושה הכול בהתנדבות מלאה, נכנס לנו ללב והפך לחלק מהמשפחה. חשוב להגיע, לראות, ולהיות שם כדי לתת כוח למשפחות ולתמוך באדם המיוחד הזה שעושה כל כך הרבה למען כולנו".

"זו לא תערוכה של ציורים יפים - זו תערוכה של אנשים יפים", מדגיש ברופמן. "אני לא על תקן צייר, אלא צינור. כל מי שמגיע לבקר בתערוכה מעביר את זה הלאה, וזה התפקיד של כולנו - להנציח. כל מבקר שמגיע מחבק ותומך במשפחות, שזקוקות לחיבוק הזה".