החייל מאוגנדה קיבל את ההפתעה הכי טובה שיש

ביום שני האחרון, בטקס מצטייני חטיבת הקומנדו, עמד נרגש במיוחד ח׳, לוחם בודד ביחידת מגלן. מולו עמדה אימו, שהגיעה במיוחד מאוגנדה. הם לא נפגשו מאז עלייתו לישראל. יותר משנתיים של מרחק, שירות צבאי ואתגרים יומיומיים התסכמו בחיבוק אחד מרגש. "בהתחלה אמרתי שאין סיכוי, לא האמנתי לזה", מספר ח׳. "שמעתי סיפורים וראיתי דברים כאלה בטיקטוק. ידעתי שאימא שלי לא יכולה לטוס לבד, ופתאום היא כאן. עברו יותר משנתיים מאז שראיתי אותה, ולא כל כך הבנתי כמה התגעגעתי עד שראיתי אותה".

הפגישה של השניים התאפשרה בזכות "מבצע חיבוק", יוזמה של ארגון נפש בנפש, בשיתוף ארגון ידיד צה"ל בארה"ב (FIDF) ו-JNF ארצות הברית, שמביאה הורים של חיילים בודדים לישראל כדי לפגוש את ילדיהם, לעיתים לראשונה מזה שנים.

המבצע החל בנובמבר 2023, כחודש לאחר תחילת מלחמת חרבות ברזל, במטרה לאפשר להורים של חיילים בודדים ברחבי העולם להתאחד עם ילדיהם המשרתים בישראל. יותק מ-1,000 הורים מ-46 מדינות כבר הגיעו עד כה לפגוש את ילדיהם המשרתים בישראל.

ח׳ עלה לבדו מאוגנדה והתגייס לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל כחייל בודד, זאת לאחר שגם אחיו הגדול עלה קודם לכן ואף הוא התגייס ליחידה קרבית מובחרת. "רציתי להתגייס המון זמן. הפעם הראשונה שהגעתי לישראל הייתה כשהייתי בן 13, רציתי להרגיש חיבור לארץ וחשבתי שהדרך לעשות את זה היא דרך הצבא. זו הדרך הכי טובה ללמוד את השפה, ללמוד על המדינה, ללמוד על התרבות. באמת לחיות כאן, לא רק כמישהו עם תעודת זהות ישראלית, אלא להיות ישראלי אמיתי".

מאז עלייתו, ח׳ שירת כלוחם מן השורה, תוך התמודדות עם שגרת חיים לא פשוטה. "זה עולם אחר. הגעתי לפה והייתי צריך ללמוד איך לגור לבד ואיך לעשות דברים לבד. המשפחה ממש חסרה לי ואני מתגעגע אליהם מאוד". למרות המרחק מההורים, ח' מצא בארץ אהבה והכיר לפני כשנה את בת זוגתו, תמר. לאחרונה, אחותו הקטנה עלתה ארצה ותחל את דרכה במכינה קדם צבאית לפני שתתגייס לצה"ל גם כן.

קלאה, אמו של ח׳, ובעלה הגיעו לאוגנדה מארצות הברית בשנת 2005. "בביקור הראשון שלנו נמשכנו לאנשים הידידותיים ולתרבות", היא מספרת. "אבל לא יכולנו להתעלם מהעוני הקיצוני ומהשבר הכללי. הרגשנו שיש לנו מה לתרום ושאנחנו יכולים לעשות שינוי. זה הוביל אותנו לעבור לאוגנדה כדי לעזור לאנשים בגישה הוליסטית". קלאה ובעלה, בחרו לגדל את ילדיהם מתוך חיבור עמוק לערכים יהודיים וציוניים. הם חינכו את חמשת ילדיהם בבית, עודדו מעורבות ותרומה לקהילה, ובנו אורח חיים שמציב את המשפחה והחינוך במרכז.

על בנה בישראל היא משתפת: "אני מאוד גאה בכל מה שהוא הצליח להשיג בזמן הקצר שהוא בארץ. הוא הצליח ללמוד שפה חדשה, להצליח במקום עבודה, למצוא קהילה מדהימה של אנשים ולבסס את עצמו כאדם בוגר עם אורח חיים מאוזן ובריא. זה באמת החלום של כל אמא, לראות ככה את הילד שלה אחרי שעזב את הבית. אני כל כך אסירת תודה לכל אדם שהאמין בו, אהב אותו, הדריך אותו, הכשיר אותו ועודד אותו לאורך הדרך. ההצלחה שלו היא גם עדות לעם המדהים בישראל וליכולת להצליח ולהתמודד גם בתנאים הכי קשים".

"אני לא חושבת שאי פעם באמת דאגנו בנוגע לגיוס שלו", אומרת קאלה, "כיוון שכולנו ידענו שזהו חלק הכרחי ממה שמשמעותו להפוך את מדינת ישראל לבית. אנחנו גם יודעים שמגיל צעיר מאוד הוא מעולם לא ברח מאתגר. להיפך, ככל שהאתגר גדול יותר כך הוא עולה לרמה גבוהה יותר. אנחנו לא נאיביים לגבי הסכנות שכרוכות בשירותו, אך כאנשים מאמינים יש לנו שלווה ואנחנו כל הזמן מתפללים למען הביטחון וההצלחה שלו ושל עם ישראל".

לאחר הפגישה, ח׳ מתאר רגע קסום של בביתם של הסבא והסבתא בצפון, "אחרי שינה קצרה ומנוחה, הלכנו למרפסת, ישבנו וראינו ביחד את הזריחה ואחר כך הלכנו לים". על התוכניות לאחר השירות הצבאי הוא עדיין לא סגור. "אני שמח מאוד איפה שאני נמצא כרגע, ויש לי עוד כמה שנים של שירות. אולי בעתיד אלמד רפואה. זה משהו שתמיד עניין אותי, וגם יש לי הרבה בני משפחה רופאים. הלב שלי היה ממש ממש מלא. המפגש הזה החזיר לי את המשמעות. הוא עזר לי להיזכר למה אני כאן, ועל מי אני שומר".