"הילדה הזו בעזה היא בדיוק בגיל של הבת שלי"

שנים אחרי שפרצה את הדרך לנשים בקורס טיס, אליס מילר, מנכ"לית עמותת נתן, מוצאת את עצמה שוב בעין הסערה, הפעם סביב יוזמה הומניטרית שמעוררת מחלוקת: הכנסת ערכות היגיינה לנשים ולנערות בעזה. קובעת נחרצות, "זהו אסון הומניטרי, וזה בדיוק המקום שבו אנחנו צריכים להיות. אבל כרגע אין לנו אפשרות לפעול שם ישירות. גם בזמן הפסקת אש הצבא לא מאפשר לעמותות ישראליות לפעול בתוך הרצועה".

למרות המגבלות, עמותת "נתן" מצליחה להגיע לתושבים דרך שני פרויקטים מרכזיים: תמיכה בבית ספר ליתומים באמצעות מערך רפואה מרחוק, ופרויקט היגיינה נשית, שהפך עבור מילר לאישי במיוחד. "זה לא פרויקט 'נתני' קלאסי," היא מודה, "אבל הלב שלי יצא אליו ולא היתה לי ברירה". החיבור נוצר במקרה, באמצעות מנהלת פרויקטים בעמותה שעבדה עם יישובים ערביים בלוד, ושאמה עזתית. דרכה נחשפה מילר לסיפורה של אם לילדה בת 14 בעזה. "הילדה הזו היא בדיוק בגיל של הבת שלי," היא מספרת, "היא קיבלה מחזור ולא היה לה שום אמצעי הגנה. הן נאלצו לחתוך חתיכות מבד האוהל שבו הן גרו, אבל זה לא עזר. היא פשוט ישבה באוהל ולא יצאה. הלב שלי נשבר, רק רציתי לעזור לה".

באוגוסט האחרון הרצון הזה הפך למציאות. דרך עמותה בינלאומית הצליחה "נתן" להעביר לעזה 2,000 ערכות של פדים למחזור שיוצרו בהודו. "כל ילד קיבל פתק, והאימהות, שכולן גרות באוהלים, הגיעו למחסן וקיבלו קיט עם הוראות שימוש".

כעת היא ממתינה למשוב כדי לדייק את המענה לצורך. "זה מורכב, כי לא תמיד יש מים זמינים", בינתיים, היא ממשיכה לגייס תרומות למשלוח הבא, ומשתדלת להישאר אופטימית. "יש המון נשים בישראל שישמחו לתת 50 שקלים ולתמוך באישה אחרת למשך שנה שלמה. זה המעט שאנחנו יכולות לעשות אחת עבור השנייה".

"מחובתנו לעזור גם מעבר לגבולות שלנו"

עמותת "נתן" (NATAN Worldwide Disaster Relief) שבראשה עומדת מילר בשנה וחצי האחרונות פועלת כ-20 שנה בזירת הסיוע ההומניטרי הבינלאומי. היא הוקמה על שמו של פעיל השלום ומחלוצי הפעילים ההומניטריים, אייבי נתן. "אייבי האמין שתמיד יש אנשים במצב קשה יותר משלנו, ושחובתנו לעזור גם מעבר לגבולות שלנו", אומרת מילר. לצד פעילותה הבינלאומית, מפעילה העמותה למעלה מ-1,800 אנשי מקצוע מתנדבים: רופאים, עובדים סוציאליים ורופאי שיניים, ומקימה מרפאות בשטחי אסון בהתאם לצרכים שעולים מהקהילה. "אנחנו מגיעים כשצריך, ויוצאים כשהמערכת מצליחה להתארגן", אומרת מילר.

מאז ה-7.10 פעלה נתן גם בישראל. היא הקימה מרפאות חירום בשפיים, בים המלח ובאילת עבור מפונים. במשך שלושה חודשים העניקה העמותה טיפול רפואי ליותר מ-3,300 איש, באמצעות כ-350 מתנדבים. לצד זאת מפעילה "נתן" שתי מרפאות שיניים חינמיות בתל אביב ובחיפה לנשים שיצאו ממעגל הזנות, חסרי מעמד ומקרי רווחה מורכבים, מרכז חוסן קהילתי באופקים, ופרויקטים משותפים עם עמותת אלי״ן לילדים עם מוגבלויות מאזורי לחימה. פעילות העמותה נתמכת על ידי תורמים מישראל ומארצות הברית.

"האם לאישה לא מגיע להתנהל בכבוד עצמי בזמן המחזור שלה?"

כשהיא נשאלת מה דעתה על הביקורת שמופנית כלפי היוזמה, היא משיבה: "אני חושבת שנשים מבינות נשים. מי שהלב שלו יוצא לזה ורוצה להיות שותף, מוזמן להצטרף אלינו. מי שלא מרגיש כך, שלא יעשה זאת. שכל אחד יקבל את ההחלטה שלו".

מבחינתה, אין כאן בחירה של צד פוליטית, אלא נאמנות לערך הומניטרי בסיסי. "השאלה שאנחנו שואלים היא 'מה אתה צריך?', ולא 'מי אתה?'. אני מרגישה הודיה גדולה על האפשרות להתנהל בעולם שבו זו השאלה המובילה אותי".

מילר מודעת היטב למורכבות ומבהירה שהיא אינה פועלת מתוך ניתוק. "בתוך עמי אני חיה. בתי היא חיילת בטירונות קרבית, אנחנו חלק מהמדינה הזו ואין לי ספק בצורך שלנו להגן על עצמנו. אני לא רואה שום סתירה בין זה שאני מגהצת מדים לבתי, לבין זה שאני שולחת מוצרי היגיינה לאישה בעזה שיש לה מחזור".

כמי שפרצה תקרות זכוכית עבור נשים, עבורה הקו שמחבר בין המאבק ההיסטורי שלה לפתיחת קורס טיס לנשים לבין היוזמה הנוכחית הוא היכולת להמשיך לשאול שאלות. "פעם שאלו למה שאישה תהיה טייסת והיום אומרים שאין חפים מפשע בעזה, ואני מבקשת לעצור ולשאול: האם לתינוק בן שנה לא מגיע שלא יכאב לו? האם לאישה לא מגיע להתנהל בכבוד עצמי בזמן המחזור שלה?".

עבור מילר, מדובר ברצף אחד שמוביל אותה לאורך חייה. "הגשתי בג"ץ כדי שנשים יוכלו להיות טייסות ולהילחם, וזה נבע מרצון עמוק להבין את העולם וללכת עם הלב. הלב הוא זה שהוביל אותי אז לבג"ץ, והוא זה שמוביל אותי היום. עבורי זו שרשרת אחת".

לתרומות עבור מוצרים היגיינים לנשות עזה