"אחרי שאחי נפל אני שואל כמה אפשר לתת למדינה"

סמ״ר אריאל צים ז״ל, לוחם גדוד 931 בחטיבת הנח״ל, היה בן 20 כשנפל בקרב ברצועת עזה במאי 2024, שלושה ימים לפני יום הזיכרון. אחיו, יעקב צים, בוגר המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, יצר סרט קצר שתיעד את השבעה ואת הימים הראשונים אחרי נפילתו. כעת, שנתיים אחרי, הוא חוזר עם המצלמה אל הבית ומבקש להבין איך משפחה ממשיכה לחיות כשהאובדן כבר נטמע בתוך השגרה. "הרצון שלי לספר על אריאל רק מתגבר עם הזמן", הוא אומר. "אחרי הסרט הקצר שעשיתי, וככל שהמלחמה מתמשכת, השאלות האישיות שלי על חיבור ושייכות לארץ הזאת צפות כל הזמן".

הוריו של יעקב עלו ממוסקבה בשנות ה-90 וגידלו בישראל ארבעה בנים. שאלות של שייכות, חיבור למקום והחיים בארץ ליוו אותו כבר מגיל צעיר, בעיקר בתקופה שבה העלייה של הוריו הייתה עדיין טרייה. אחרי נפילתו של אריאל, השאלות האלה הפכו אישיות יותר. "היום, במרחק של קצת יותר משנתיים מהיום שבו איבדתי ואיבדנו את אריאל, יש יותר מקום לשאול שאלות קשות וגדולות יותר", הוא אומר. "אני מרגיש שאני נותן להן מקום בסרט הגמר שלי".

בסרט החדש, שאורכו 15 דקות, שיוצג באגף עידן ובתיה עופר לאמנות בבצלאל, יעקב מפנה את המצלמה אל הוריו, אל אחיו ואל עצמו. הסרט הראשון עסק ביום הנפילה, בשבעה, בחפצים הקטנים ובזיכרונות המיידיים מהאובדן. הסרט הנוכחי מתבונן במה שנשאר אחר כך, כשהבית חוזר לכאורה לשגרה, אך שום דבר בו כבר אינו כפי שהיה. ״אנחנו חיים בבית שחווה את האובדן ועבר דרך מאז מאי 2024", מספר יעקב. "הבית שונה, וגם אנחנו כמשפחה וכאנשים השתנינו".

החדר של אריאל נותר ריק, התמונות שלו תלויות ברחבי הבית ופינות ההנצחה המאולתרות שנוצרו אחרי נפילתו הפכו לחלק מהנוף היומיומי. החיוך שלו מופיע בתמונות מתקופות שונות בחייו, והנוכחות שלו ממשיכה ללוות את בני המשפחה בכל יום. "קשה להתחמק מהאובדן", אומר יעקב. "החיוך של אריאל נמצא בכל מקום. הוא נוכח ואנחנו חיים לצידו".

לדבריו בני המשפחה כולם משרתים בצה"ל ותורמים למדינה, אך האובדן מאלץ אותם לבחון מחדש את המחיר הכרוך בשייכות הזאת. "אי אפשר שלא לשאול כמה אנחנו מוכנים להקריב ולתת כדי לשמור על המדינה", אומר יעקב. לצד הכאב, הוא מתאר גם את התמיכה שקיבלה המשפחה מחבריו של אריאל ומאנשים שלא הכירו קודם. "מהחברים של אריאל שהתגייסו להיות לצידנו לאורך תקופה ארוכה, ועד יוזמות הנצחה ואנשים שלא הכרנו לפני מאי 2024 ועושים למעננו כל הזמן, אנחנו חווים את האנשים סביבנו אחרת ובאור חדש".

השאלות שמלוות את הסרט אינן נשארות בתוך הבית בלבד. יעקב שואל מה נדרש כדי שהמקום הזה יהיה ראוי יותר למי שבוחרים לבנות בו את חייהם. "מאז אני שואל את עצמי איך אפשר לתת עוד מעצמי כדי שהכאב שחוויתי לא יחזור, ושהמקום הסבוך שאנחנו גרים בו יהיה טוב יותר", הוא אומר. ״בתקווה שיום אחד הוא יהיה גם נטול נופלים וכאב של מלחמה. כשהדפיקה בדלת מגיעה, אי אפשר להתעלם יותר מהמציאות שלנו ומהצורך שיהיה פה טוב יותר".

בסרט עצמו, הוא מספר, בני הבית הסכימו להצטלם אף שלא ידעו מה ייכנס לגרסה הסופית של הסרט. "חוץ ממני אף אחד לא יודע מה אני אחליט להגיד בסרט". למרות זאת, הוא ביקש מהם לסמוך עליו. "אמרתי להם שאני יוצר סרט שהם יהיו גאים להיות חלק ממנו, לכן הם הסכימו והצטלמו והראו קצת מהיום יום שלהם מול המצלמה. אף פעם לא קל להצטלם, בטח כשהסרט יופיע מול קהל גדול".

סרטו של צים יוצג במסגרת תערוכת הבוגרים והבוגרות 2026 של בצלאל, שתיפתח ב־24 ביולי בקמפוס האקדמיה בירושלים