מאחורי השמות: המשפחות מנציחות את חללי ה-7.10

החיים של עדן נפתלי ז"ל שנרצחה בנובה נסובו סביב נתינה. היא עבדה במסירות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, התנדבה בפרויקט "פרח" והאמינה בכוחה של המוזיקה לחבר, להרגיע ולרפא. בני משפחתה מספרים שעדן אהבה את עבודתה, אהבה את משפחתה וחלמה להקים משפחה גדולה משלה. ב-7.10 היא הגיעה עם בן זוגה למסיבת הנובה, עדכנה את משפחתה שהיא מנסה להגיע לקיבוץ בארי – ואז נותק הקשר איתה. תחילה נערך חיפוש נרחב וכל אוהביה קיוו שתימצא בשלום, אך כמה ימים לאחר מכן התברר כי עדן נרצחה על ידי מחבלים.

במסגרת הנצחה רחבה לנרצחי ה-7.10 משפחתה של עדן יוזמת הקמת מרכז מוזיקה לילדים עם צרכים מיוחדים והפרעות קשב, שיכלול טיפול במוזיקה, שיעורי נגינה וסדנאות - מרחב בטוח שמעניק מקום לצמיחה ולהתפתחות, בדיוק כפי שעדן האמינה. הנצחה זו מתקיימת כחלק מפרויקטים נוספים בארץ שמנציחים את זכרם של אלו שנספו באותו יום הנורא ובמהלך המלחמה שנפתחה בעקבותיו.

כך למשל עינת (אין) חיימן, צעירה בת 27 שנחטפה מאירוע המסיבה ונרצחה, ומשפחתה זוכרת אותה כבת אהובה עם חיוך גדול, וחברותיה ומשפחתה פועלים למען הנצחת זכרה במסגרת פרויקטים קהילתיים. מוחמד אל-אתרש, מפקד בכוחות צה״ל בן 39, שנפל בקרב בבוקר ה-7.10 ונלקח לרצועת עזה; הוא הותיר אחריו משפחה רחבה, והנצחתו מופיעה גם ביוזמות לזכר לוחמי ואזרחי ישראל. לורי ורדי שנרצחה במסיבה ברעים והסיפור שלה על האובדן וההתמודדות הוזכר בקהילות וביוזמות תמיכה לנפגעים ומשפחות שכולות.

אלה הם רק כמה שמות מתוך אלפי אנשים, אזרחים וחיילים, שנרצחו באותו יום. בני משפחתם נרתמים היום לפרויקטים של זיכרון ותקווה - מיצבי זיכרון, פינות הנצחה בערים שונות, אירועי זיכרון לאומיים ולומדות חינוכיות שמספרות את סיפורם לדורות הבאים. יוזמות ההנצחה מבקשות לא רק לרשום את שמותיהם, אלא לתת להם משמעות באמצעות פעילויות חברתיות וחינוכיות שמחברות בין אנשים, יוצקות תוכן וזיכרון לערכים של קהילה, נתינה וחוסן לאומי. "העשייה הזו אינה ממלאת את החסר, אך מעניקה מעט נחמה: הידיעה שהערכים, האהבה והאור שעדן הביאה לעולם ממשיכים לפעול גם אחרי לכתה", אומרים בני משפחתה.

"כמשפחה שכולה יש מין הרגשה כזו שעם ישראל מרגיש שזהו, שהמלחמה לגמרי מאחורינו", אומר אביב אחיה הצעיר והיחיד של עדן נפתלי, "ברוך השם אין מילואמניקים שנהרגים יומיום בעזה שגורמים ללב שלנו להישבר מעוד משפחה שכולה שהצטרפה למעגל, החטופים חזרו, חוץ מרן גוילי, שאמן שיחזור מהר ככל הניתן. אנשים לפעמים שוכחים שהמשפחות שכולות חיות את המלחמה יומיום, המלחמה היומיומית על החיים, להזכיר לעצמם שיש עוד למה לחיות, המלחמה על להנציח כדי שלא ישכחו את היקירים שלהם. אני מזמין אתכם להיות שותפים, ולתרום להקמת המרכז המוזיקלי למען עדן שלנו, ללכת לאורה ולזכרה, למען ילדים בעלי צרכים מיוחדים".