"יש לי 6 ילדים. כל אחד מהם מקבל אמא אחרת"
אחד מילדיה הולך לישון לפני אחיו הצעירים, ואחר מקבל יותר חופש בזכות האחריות שהוא מגלה. בבית של אם לשישה, הכללים לא אחידים לכולם, למרות המחאות הבלתי נמנעות של הילדים. החלטה הזאת לא תמיד מתקבלת בשקט בבית, אך היא שלמה איתה

במשך שנים האמינה ניקול שילדט, אם לשישה ילדים שהורות טובה היא להיות אמא הוגנת. מבחינתה, הוגנות פירושה להתייחס לכל הילדים בדיוק באותה דרך. אם ילד אחד הולך לישון בשעה תשע, גם אחיו צריכים ללכת לישון באותה שעה. המטלות בבית צריכות להתחלק באופן שווה, הכללים צריכים להיות זהים וההטבות צריכות להגיע באותו גיל. היא רצתה למנוע מצב שבו אחד הילדים ירגיש מקופח או יתחיל להשוות את מה שקיבל לעומת מה שקיבלו אחיו. אלא שככל שצברה יותר שנות ניסיון בהורות, כך הבינה שהניסיון להתייחס לכולם באופן זהה לא בהכרח משרת את הילדים.
לדבריה, עם הזמן התברר לה שהיא לא מגדלת שש גרסאות של אותו ילד, אלא שישה אנשים שונים לחלוטין, שלכל אחד מהם צרכים ויכולות משלו. אחד מילדיה, למשל, פורח כשהוא מקבל עצמאות. כשמטילים עליו אחריות ומאפשרים לו מרחב פעולה, הוא בדרך כלל עומד במשימה. ילד אחר זקוק ליותר מסגרת, תזכורות ובדיקות מצד ההורים. "ההבדלים האלה פשוט מראים על כך שכל אחד מהם זקוק למשהו אחר".
גם כשמדובר בהטבות ובחופש שהילדים מקבלים, ניקול שינתה את גישתה. בעבר חשבה שאם אחד הילדים קיבל רשות לחזור הביתה בשעה מאוחרת יותר בגיל מסוים, גם אחיו צריכים לקבל את אותה האפשרות כשיגיעו לאותו גיל. היום היא מבינה שהגיל לבדו אינו המדד היחיד. "ילד שהוכיח שוב ושוב שהוא אחראי עשוי להיות מוכן לקבל יותר חופש, בעוד שאחיו באותו גיל עדיין זקוק לכללים ברורים יותר".
הגישה הזאת לא תמיד מתקבלת בקלות אצל הילדים. "כשאחד מהם מקבל משהו שאחיו לא קיבל, מגיעה כמעט מיד המחאה המוכרת: 'אבל לו הרשו!'. מבחינתי לא תמיד פשוט להסביר מדוע ההחלטות שלי שונות מילד לילד". יש גם הבדלים שלא נובעים בהכרח מהאופי או מהצרכים של הילדים, אלא מהשינוי שעברה בעצמה כאמא. כך, למשל, היא אומרת, הבן הצעיר שלה זוכה ליותר סיפורים לפני השינה מכפי שקיבלו אחיו הגדולים כשהיו בגילו. לדבריה, היא הבינה שהילד הבכור והילד הצעיר לא גדלו עם אותה אמא. "כשהילדים הגדולים היו קטנים, הייתי צעירה יותר, חסרת ניסיון. שגרת הערב הייתה צריכה להסתיים במהירות, כי תמיד חיכתה לי משימה נוספת. אחרי שישה ילדים, היום אני מרשה לעצמה להתעכב עוד קצת על סיפור לפני השינה, ליהנות מהזמן עם הילד הצעיר ולהאריך את השגרה".
לדבריה, אין פירוש הדבר שאהבה את ילדיה הגדולים פחות. פשוט מדובר באמא שהתפתחה והשתנתה לאורך השנים. האמא שמגדלת היום את הצעיר יודעת דברים שהאמא שגידלה את הבכור עדיין לא ידעה. "במשך תקופה ארוכה הרגיש לה שהורות שונה לכל ילד היא למעשה חוסר עקביות. היום אני רואה בכך דווקא סימן לכך שאני קשובה יותר לצרכים של כל אחד מהם. למשל בן השמונה שתמיד היה משכים קום, צריך יותר שעות שינה מחלק מאחיו. לכן הוא הראשון שהולך לישון, בעוד שאחיו הצעירים ממנו נשארים ערים מעט יותר".
כמובן, הילדים עדיין מבחינים בהבדלים. "ילדים נוטים לעקוב אחרי מה שאחיהם מקבלים, ומבחינתם השאלה מי קיבל יותר היא חלק בלתי נפרד. אבל אני לא מרגישה צורך להשוות כל החלטה ולוודא שהכל מתחלק בדיוק שווה בשווה. התפקיד שלי הוא להכיר כל אחד מהילדים שלי מספיק טוב כדי לתת לו את מה שהוא צריך". לדבריה, היא גם לא מצפה מעצמה לקבל תמיד את ההחלטות הנכונות. "הילדים ממשיכים לגדול ולהשתנות, ואני לומדת להכיר אותם מחדש בכל שלב. במקביל, גם אני ממשיכה להשתנות כאמא".