מהכת הסדיסטית לחופה: "אתן לילדים שלי את מה שלא קיבלתי"

"אני רוצה אישה ומשפחה עם ארבעה ילדים, כדי שאוכל לתת להם את כל שנמנע ממני", אמר אביעד אמבש בריאיון לפני שלוש שנים. כיום, כשהוא בן 25, אביעד ברטוב אמבש הציע נישואין לגאיה כהן, בת זוגו, במקדש הקופים בפושקר שבהודו. לדבריו, זו תחילתה של תקופה חדשה בחייו.

אביעד נולד וגדל בתוך "הכת הסדיסטית" שהנהיג אביו, דניאל אמבש, בירושלים, שם סבל במשך שנים מהתעללות פיזית, נפשית ומנטלית. עבור ילדי הכת, הבית היה כלא, והעולם שבחוץ נתפס כסכנה. ילדותו עברה בין דירות שונות – ברוממה, בגבעת שאול, בליפתא ובטבריה. בהמשך צירף אביו ארבע נשים נוספות לשתיים שהיו עמו, וכולן, לדבריו, לקחו חלק במסכת ההתעללות. "השער בבית תמיד היה פתוח. שואלים אותי 'למה לא ברחת?', אבל הכלא היה תודעתי ורגשי, קשה יותר מכלא פיזי", הוא אומר.

בעקבות תלונה של אישה צעירה שניסו לצרף לכת, פתחה המשטרה במעקב אחר אמבש. ב-4 ביולי 2011 נעצרו האב, שש נשותיו וילדיו הבגירים. "כילד בן 11 הסתכלתי ולא הבנתי למה שמים על אבא שלי אזיקים – על הבן אדם שהביא את האמת", אומר אביעד. הילדים הקטנים פוזרו במרכזי חירום ופנימיות ברחבי הארץ. דניאל אמבש הורשע בעבירות מין, אלימות, התעללות וכליאה בתנאי עבדות, ונדון ל-26 וחצי שנות מאסר. ביוני 2022 מת בכלא מעשיהו.

לאחר פירוק הכת, שנחשבה בעיניו למשפחה היחידה שהכיר, נזרק אביעד לעולם שלא הבין. הוא ברח מהפנימיות, חי ברחוב, השתמש בסמים וניסה לשים קץ לחייו. "יצאתי מהכת, אבל הטראומה נשארה איתי", סיפר. "לא ידעתי מהי אהבה, מהי נורמליות. כל מה שהכרתי היה כאב ופחד". בהמשך נגמל מסמים בפנימייה בדרום והחליט להתגייס לצה"ל, למרות הפטור שקיבל. הוא הצטרף למכינה קדם-צבאית, התגייס ליחידת חוות השומר (נוער בסיכון) ובהמשך לגולני. כחייל בודד זכה לליווי מהמרכז לחיילים בודדים על שם מייקל לוין. בתחילת דרכו התגורר בבית העמותה בהרצליה, יחד עם 18 חיילים בודדים קרביים – בדיוק כמספר אחיו ואחיותיו. "כשהגעתי לדירה לא הבנתי מה קורה. לא גדלתי בבית רגיל", סיפר. "זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שנותנים לי בלי אינטרס. העמותה הזאת דחפה אותי מ-0 למאה". שם גם הכיר את גיא מוזס, אחד מתורמי העמותה, שהפך לחבר קרוב.

לאחר שחרורו השלים אביעד את בחינות הבגרות והפך למרצה מבוקש, שמספר את סיפורו בפני אלפי אנשים. אחר כך עבר לצפון ולמד עבודה סוציאלית בתל-חי, במטרה לסייע לאחרים. גם שם קיבל סיוע מהעמותה במלגת לימודים ובמגורים. כיום הוא מתנדב בעמותה במקביל ללימודיו. ב־7 באוקטובר שהה בהודו, והוזנק משם למילואים בגולני. הוא שירת בדרום ובלבנון במשך כ-200 ימים, עד שנפצע. ההצעה לגאיה, לדבריו, היא סמל לניצחון האישי שלו. "החלום שלי תמיד היה פשוט – בית. אני רוצה משפחה, לא רק כדי להקים אותה אלא כדי לתקן דרכה. אני רוצה להיות אבא שנותן חום, ביטחון ואהבה – להעניק לילדים שלי את מה שנמנע ממני כילד. הקשר עם גאיה הוא הוכחה שאהבה אמיתית יכולה לצמוח גם מהמקומות החשוכים ביותר. עכשיו זה הזמן להתחיל לחיות".

"הסיפור של אביעד הוא סיפור כמעט בלתי נתפס של הישרדות וניצחון הרוח", אומרת דרורית ניצני, נשיאת העמותה. "הוא משקף את האתגרים העצומים שחווים חיילים בודדים, ובמיוחד מי שמגיעים בלי עורף משפחתי. אביעד יצא מתוך חברה סגורה במיוחד, שבה נמנעו ממנו הכלים הבסיסיים ביותר להתמודד עם העולם. אנו רואים את הקושי הזה גם אצל צעירים מבתי רווחה או מהחברה החרדית, שמגיעים לצבא בלי רשת ביטחון או ידע בסיסי על המערכת. הם נאלצים להילחם לא רק על המדינה – אלא גם על הקיום היומיומי שלהם: אוכל, קורת גג ותחושת שייכות. מטרתנו ללוות אותם עד חמש שנים אחרי השחרור, כדי לוודא שהם לא רק שורדים – אלא גם משתלבים ומצליחים בחברה".