"לא עמדתי בהבטחה לאימא שלי, שיוסי ואלי ישובו הביתה בחיים"

הידיעה על הסיכום על החזרת החטופים תפסה את שרון שרעבי בארצות הברית. בשיחה עם mako הוא  מספר כי הוא מרגיש שמצד אחד, זהו יום של אור, תקווה, וחיבוק מחודש.  

"משפחות החטופים החיים זוכות סוף־סוף לשוב ולפגוש את יקיריהן, לחבק, להריח, להרגיש, כאילו חזרו מהר סיני עם לוחות חיים חדשים. מי שזכה לראות רגעים כאלה יודע עד כמה הם ממלאים את הלב באור שאין דומה לו". אך מצד שני, זהו גם יום של דמעה ועצב. "יום שבו אנו נאלצים לפתוח מחדש את הפצע של  ה-7 באוקטובר, ולקבל אל חיק האומה את גופות הנופלים, עטופות בדגל ישראל. השכול נוכח בכל בית".  

הוא מודה כי בכל הנוגע ליוסי, הוא חש תחושה קשה של פספוס וכישלון. "לא עמדתי בהבטחה שלי לאמא שלי, שבסוף המאבק שני אחיי יוסי ואלי ישובו הביתה בחיים", הוא אומר בכאב, "מרגיש שעשיתי הכל, אבל כנראה לא מספיק. זה ילווה אותי עד סוף ימיי". שרון מדגיש כי להשיב את יוסי בארון, לא היתה אופציה מבחינתו. "הגורל לא צפוי כשהוא נמצא בשליטת בני מוות, אבל לבחירות שלנו יש חותמת על גורלם של רבים אחרים ששותפים למסע ולמטרה. השליחות שאליה יצאתי, שינתה את חיי, גיליתי במסע הזה עם שיש לו מכנה משותף גדול יותר משמעותית מן המחלוקת".

הוא מדגיש כי כי למרות הכול, אסור לנו לעולם לתת לאויבינו את הניצחון הנוסף – ניצחון הרוח. "יש שביום כזה יגברו אצלם הכעס, העצב והאכזבה, ויש שיבחרו, למרות הכול, להיאחז בחיים, באמונה, ובעתיד טוב יותר".  

 שרון מקווה שיצליח, כמו רבים אחרים, להתעלות מעל הכאב. " אני מתפלל שאוכל להניח לרגע את הכעסים בצד, ולהודות לעם ישראל על הרוח המיוחדת שלו, שאין לה תחליף. אותה רוח שמקימה אותי מדי יום מחדש למאבק על הצלת חיים, על עתידה של מדינת ישראל, ועל דור חדש של גיבורים וגיבורות עטורי כבוד, ציונות ואמונה, שמבטיחים לנו עתיד ולא חורבן נוסף. לא נשכח ולא נסלח אך נזכור ונקדש את טובי בנינו ובנותינו שהקריבו את חייהם למעננו, ונמשיך לומר "עם ישראל חי".