"הילדים שלי הם הבעיה": האימהות שמסרבות להתנצל

לורה וולינגטון, בת 59, יזמית טכנולוגיה בדימוס מקונטיקט, לא תיארה לעצמה שהיא תהפוך לסמל. ערב אחד בשנה שעברה היא יצאה למרפסת, פתחה חשבון טיקטוק חדש בשם "Doormat Mom" (אמא שרמסו עליה) וצילמה סרטון קצר. "האם הייתם הורים ממש טובים שעשיתם את המיטב, ובכל זאת הילד שלכם החליט להיות ממזר קטן וכפוי טובה כבוגר?", היא שאלה את המצלמה. "אנחנו צריכים להתחבר. אנחנו צריכים לתמוך אחד בשני".

הסרטון הזה סימן את לידתה של תנועה. לא תנועה של התנצלות, לא קריאה לפיוס, אלא מרד. מרד של אימהות שילדיהן הבוגרים ניתקו איתן קשר, והחליטו שהן מסרבות להמשיך להרגיש אשמות.

כתבה מקיפה שפורסמה לאחרונה בוול סטריט ג'ורנל חושפת את מימדי התופעה: אלפי הורים, בעיקר אימהות, שיוצאים לרשתות החברתיות עם מסר הפוך לזה ששלט בשיח עד כה. במשך שנים, הטרנד הטיפולי עודד מבוגרים צעירים לזהות "רעילות" ולהתרחק ממשפחותיהם. עכשיו, ההורים מכים בחזרה.

מה מעמיק את הקרע במשפחה?

אחד מכל עשרה אמריקאים מנוכר מהורה או מילד בכל רגע נתון, לפי מחקרו של קארל פילמר, סוציולוג משפחתי מאוניברסיטת קורנל. בישראל השיעור נמוך בכמחצית, בזכות המשפחה המורחבת, החברים המשותפים, הלחץ לשבת ביחד בחגים. אבל גם כאן התופעה קיימת: רוב מקרי הניתוק בישראל מיוזמים על ידי ילדים בוגרים בשלהי שנות ה-20 או תחילת שנות ה-30.

למה ילדים מנתקים קשר עם הוריהם? לפעמים בגלל טראומה אמיתית, לפעמים בגלל ויכוח על פוליטיקה או דת. בישראל, המלחמה והקיטוב שבעקבות אירועי 7 באוקטובר העמיקו את הקרע במשפחות רבות, והובילו חלק מהילדים להחלטה על נתק מוחלט.

ועוד דבר: ילדים נוטים יותר לנתק קשר עם אבות מאשר עם אימהות, אבל דווקא אימהות מתקשות יותר עם הניתוק. למה? כי נשים נוטות להזדהות עמוק יותר עם תפקיד ההורות, מסביר פילמר. כשילד מנתק קשר, זה לא רק כאב. זה משבר קיומי.

בעבר, הורים מנוכרים שתקו. הבושה הייתה גדולה מדי, התחושה שמשהו בהם פגום. אבל משהו השתנה. חלק מהם מסרבים להסתתר.

יזמה בעצמה את ניתוק היחסים

וולינגטון עצמה יזמה את הניתוק עם אחת מבנותיה הבוגרות בקיץ 2024, אחרי שגילתה שלא תוזמן לחתונתה. "הבנתי שהיא לא רוצה קשר איתי", היא אמרה לוול סטריט ג'ורנל. לוולינגטון ארבעה ילדים נוספים, בגילאי 15 עד 32, שאיתם הקשר תקין.

מאז, היא הפכה לקול מוביל. חשבונות בכל הפלטפורמות, פודקאסט, ספר זיכרונות שפרסמה בעצמה, בדיוק בסוף השבוע של חתונת בתה. היום יש לה כמעט 140 אלף עוקבים, והיא מפתחת אפליקציה שתחבר הורים מנוכרים.

התגובות לפוסטים שלה חושפות שדה קרב: הורים מנוכרים שמודים לה על כך שהם מרגישים פחות לבד, מול ילדים מנוכרים שתוקפים אותה בחריפות. שתי הקבוצות מתנגשות, וההאשמה ההדדית הפופולרית ביותר? "נרקיסיסט".

קנדל וויליאמס, בת 52 מפרברי אטלנטה, הצטרפה לגל עם הפודקאסט "Mum's True Tea" וצברה יותר מ-200 אלף עוקבים. היא ניתקה קשר עם אחד משני בניה הבוגרים אחרי מה שהיא מתארת כשנים של התעללות מילולית ורגשית מצדו. "אנשים חושבים שכשאמא מדברת נגד ילדיה, היא בהכרח משקרת", היא אמרה. "אבל אני מסרבת לקבל התנהגות רעילה ממישהו שילדתי, שתמכתי בו, ושנתתי לו את הכלים להיות אדם טוב".

ניקול קואטס, בת 39 מאיידהו, הצטרפה אחרי שבנה הבכור בן ה-22 חסם אותה ואת בעלה בכל הערוצים באביב האחרון. היא לא יודעת למה. "מה שאני שומעת מהורים אחרים הוא שאנחנו משחקים משחק שרק הילד המנוכר מכיר את החוקים שלו", היא אמרה, "אבל אנחנו משלמים את המחיר אם עוברים על אחד מהם".

לא כולן מסכימות על מי לתקוף. יש שמאשימות ישירות את הילדים, יש שמפנות אצבע למטפלים שעודדו את הניתוק, ולא מעטות מערבות בשיח גם את אלוהים.

הקול האחר

אבל לא כל האימהות המנוכרות מאמצות את הנרטיב הזה.

ליזה ג'ינט, בת 55 מצפון קרוליינה, בחרה בדרך הפוכה. "אם אשמע עוד הורה מנוכר שאומר 'אבל למה, למה, למה?' אני אשתגע", היא אמרה לוול סטריט ג'ורנל.

ג'ינט מנוכרת משתי בנותיה, בנות 29 ו-21. היא לא מאשימה אותן. "התעללתי בילדים שלי", היא אומרת בסרטונים שלה. "יכול להיות שאני הבעיה". אחד הפוסטים הראשונים שלה צבר יותר ממיליון צפיות.

ג'ינט היא יוצאת דופן. מחקרים בישראל מצאו שכ-14% מהילדים שיוזמים נתק מציינים התעללות כסיבה המרכזית, אבל רובם מנתקים דווקא כי ההורים מסרבים להכיר בפגיעה. ג'ינט עשתה את ההפך.

היא מעריכה ש-95% מהעוקבים שלה הם דווקא ילדים מנוכרים, שמחפשים לשמוע מהורה את מה שההורים שלהם לא אומרים. "אני אומרת את הדברים שהם מייחלים לשמוע", היא הסבירה. "אני לא חושבת שיש הורה אוהב שלא היה רוצה להתפייס".

אבל יש מחיר לפומביות, מזהיר פילמר. כן, זה עוזר להורים להרגיש פחות בודדים, אולי אפילו מוצדקים. אבל זה גם עלול להרוס כל סיכוי לפיוס. קשה לחזור אחורה אחרי שהאשמת את הילד שלך בפייסבוק.

ויש גם קהל שלישי שנמשך לתכנים האלה: אנשים שהדרמה המשפחתית של אחרים גורמת להם להרגיש טוב יותר לגבי הקשרים שלהם עצמם.

"אנשים מוקסמים מסיפורי ניכור מאז שחר ההיסטוריה הכתובה", אמר פילמר. "מתחילים עם קין והבל, ומגיעים ל'יורשים'".