“הייתי נחוש למצוא תשובות ופתרונות”
אב צעיר מבריטניה משתף איך הוא מגדל את שלושת ילדיו עם כ־10% ראייה בלבד – והופך השראה ברשת, לאחר שמצא דרכים יצירתיות להתמודד עם היומיום כהורה עיוור: "כרגע יש לי בערך 10% מהראייה שלי, ואני שמח על כך – זה מספיק בשביל שאדע איך נראים בת הזוג שלי ושלושת הילדים שלי"
אב נעשה ויראלי בזכות הדרך שבה הוא מטפל בילדיו, למרות לקות הראייה המשמעותית שלו. סולימן בה, בן 27 מבריטניה, אובחן בגיל חמש עם רטיניטיס פיגמנטוזה – קבוצה של מחלות עיניים נדירות שפוגעות ברשתית וגורמות לאובדן ראייה הדרגתי: "זה להסתכל דרך חור קטן", הוא סיפר בראיון לכלי התקשורת.
"אם אני רוצה לראות פנים של מישהו, אני צריך להסתכל עליהם במשך זמן ולבנות תמונה בראש שלי בהדרגה", הוא אומר. "כרגע יש לי בערך 10% מהראייה שלי, ואני שמח על כך – זה מספיק בשביל שאדע איך נראים בת הזוג שלי ושלושת הילדים שלי - לפני שאאבד את הראייה לחלוטין".
בה נעשה לאבא לראשונה בגיל 24, לאחר שפגש את בת זוגו, ססקיה סימינגטון בת ה-25 לאחר השתתפותו בתוכנית ההיכרויות הבריטית "The Undateables" בשנת 2017. לדבריו: "תמיד רציתי למצוא אהבה ולהקים משפחה מוקדם, כדי שאוכל לראות את פני הילדים שלי וליצור זיכרונות מוקדם ככל האפשר. זה היה חלום שהתגשם, עם זאת, לא הייתי נאיבי לגבי האתגרים של להיות אבא ובן זוג עיוור", אומר בה, ומוסיף כי לצד ההתרגשות, היה גם "חשש מהלא נודע" בתקופה הזו בחייו.
למרות שבה רגיל להתמודד עם מצבים מאתגרים – כאתלט מצליח וכמי שהיה המתמודד הראשון עם מוגבלות בתוכנית "The Apprentice UK" הוא סיפר שלידת בתו הביאה איתה גל של שאלות חדשות. "כשהבת הראשונה שלי, טלולה, נולדה, לא היה לי ניסיון או מודלים לחיקוי שיכולתי להסתמך עליהם כדי להבין איך להיות אבא עיוור", הוא מספר. "לא ידעתי איך אעזור לבת הזוג שלי להחליף חיתולים, או אפילו איך אקח את התינוקת לטיול כשיש לי רק 10% ראייה וססקיה נחה בבית – אבל הייתי נחוש למצוא תשובות ופתרונות, ובמקביל גם להראות לעולם את ההתקדמות שלי ברשתות החברתיות".
בה, שהוא גם אב לתאומים בני שישה חודשים – נמאיה ואנג'לו – החליט לשתף את המסע האישי שלו כהורה עיוור ברשתות החברתיות, וביקש להסיר את הסטיגמה סביב הורות עם מוגבלות ולספק טיפים שלמד לאורך הדרך. "פתחתי את חשבונות הטיקטוק והאינסטגרם שלי כדי לשתף את המסע האישי שלי, בתקווה לעורר השראה באנשים שחושבים לצאת לדרך הזו – ולהראות להם שזה לא רק אפשרי, אלא שאפשר לעשות את זה בגאווה ובהצלחה".
ולאנשים אחרים עם מוגבלות יש לו מסר: "אתם צריכים להאמין בעצמכם הרבה יותר ממה שהחברה מאפשרת לכם להאמין. ייתכן שתצטרכו למצוא שיטות ופתרונות לא שגרתיים, ואולי גם תזדקקו ליותר תמיכה מהאדם הממוצע אך האינסטינקטים ההוריים – האימהיים והאבהיים – כבר קיימים בכם, ולאף אחד אין זכות למנוע מכם לבטא אותם".
האב, למשל הראה איך הוא מצליח להבדיל בין התאומים שלו – בעזרת סוג הבכי שלהם, מרקם השיער והזיכרון שלו. בנוסף, מצא דרכים להכין בקבוקים בבטחה, להחליף חיתולים ולבצע פעולות נוספות באמצעות שאר החושים. "הדבר הכי גדול שלמדתי במסע הזה הוא שלפעמים זה בסדר לקבל את זה שאני לא יכול לעשות משהו, ושבקשת עזרה אינה שוות ערך לחוסר מסוגלות", הוא משתף. "הפילוסופיה הכי חשובה שלי היא להשקיע 100% מאמץ בדברים שאני כן יכול לעשות. הדבר הכי מספק הוא היכולת לראות את החיוכים על הפנים של המשפחה הצעירה שלי בכל בוקר סביב ארוחת הבוקר, ולהרגיש אסיר תודה ומבורך על כך שהמשאלה שלי הצליחה".