כשהילדים היו קטנים הייתי אומרת להם, "אמא הולכת לחברה". היום אנחנו לא מסתירים

אחרי 14 שנות נישואים ושלושה ילדים, באמצע של אמצע החיים, חן גילרום קאופמן הרגישה שהיא נגמרת. הזוגיות שלה עדיין חיה, אבל המיניות מתה. "כשהילדים היו קטנים הייתי במצב של לא בא לי, עייפה ועסוקה בפליטות ובחיתולים, וזה נמשך לתוך מערכת יחסים לא סקסית בעליל עם בעל שנשוי לצבא", היא אומרת ומתכוונת לשירות של רועי, בן זוגה, בקבע. "הייתה תקופה שהשלמתי הכנסה בבניית ציפורניים, ואחת הלקוחות דיברה על זה שהיא בוגדת בבעלה. בחיים לא הייתי רוצה לבגוד ברועי, אבל היא עוררה בי מחשבות ותסכולים על משהו שהשתקתי שנים. בסוף הרגשתי שאם אני לא מוציאה את זה החוצה, אני מתפוצצת".

זה נשמע דרמטי, וזה אכן הוביל את קאופמן להחלטה דרמטית, גם אם זה לא ממש נראה ככה בזמן אמת: "שטפתי את הבית בטרנינג וחולצה דהויה ודיברתי עם חברה באוזנייה", היא צוחקת כשהיא נזכרת ברגע ששינה את נישואיה ואת חייה. "לא רציתי שישמעו אותי, אז לחשתי לה, 'זהו, החלטתי שאני פותחת את היחסים'. אמרתי לה שאני לא יכולה יותר, שאני רוצה לעשות כיף".

איך שיתפת בזה את רועי?
"ארגנתי בייביסיטר ואמרתי לו שאני רוצה שנצא לדבר. נסענו לחוף הים, למקום הקבוע שלנו מאז הדייט הראשון, שתינו מלא יין, ליטפתי אותו, חיבקתי. ואז אמרתי שאני אוהבת אותו, שהוא אבא מושלם ושאני רוצה להזדקן איתו, אבל שחסר לי משהו. הסברתי שאני מרגישה כמו ציפור שקצצו לה את הכנפיים ושמו בכלוב מזהב, ושאני רוצה לעוף. שאני מתגעגעת למקום התוסס והשובב שהיה בי, שאני מחפשת קשר פשוט וסקסי, בלי חשבונות לתשלום, בלי משכנתה ובלי הצורך להיות אמא או בת זוג".

חשבת מה יקרה אם הוא לא יסכים?
"איפשהו סמכתי עליו, רועי אף פעם לא אמר לי לא. ואם היה אומר, כמה זמן זה יכול היה להחזיק מעמד? הוא חכם, הוא הבין את זה מיד. ידעתי שהוא לא ישאיר אותי עצובה, הוא אוהב אותי יותר מדי בשביל זה. בהתחלה הוא שתק, ואז הוא הסכים".

מאיפה האומץ?
"זה היה או זה, או למות".

אוקיי, החלטתם לפתוח. מה עושים עכשיו?
"קבענו חוקים: שתהיה רק יציאה אחת בשבוע, שלא נצא עם אנשים מהעבודה או מהיישוב שלנו, שתהיה זכות וטו שתופעל אם נרגיש שהזוגיות שלנו בסכנה. שנינו בכינו בטירוף כל השבוע הזה".

למה?
"מפחד, ממה הולך לקרות, מהאופציה שנאבד אחד את השנייה".

למחרת פתחו השניים חשבונות טינדר. לא בנפרד: ביחד. "בחרנו ביחד תמונות פרופיל, קשקשנו, שאלנו דברים. בגד צמוד? לחשוף את הקעקועים? לחשוף את הפנים?".

איך הגדרתם את הסטטוס שלכם?
"'בנישואים פתוחים ומחפשים אנשים באותו סטטוס'".

איך היה לצאת בפעם הראשונה עם מישהו אחר?
"הארון שלי לא היה ערוך לדייטים. קניתי שמלת מיני סקסית בצבע אדום, התאפרתי, התארגנתי, ונפגשתי איתו בבית קפה בזיכרון יעקב. אחר כך הלכנו לדירה ריקה שהייתה שייכת לו, שכבנו, וזה היה סקס חד-פעמי. בדייט הראשון ההוא נפתחה לי הצ'אקרה של המין, חוויתי אורגזמה מטורפת".

מה את יכולה לספר עליו?
"הוא היה 'בייבי פולי', 'תינוק פוליאמוריה' כמוני. גם הוא רק פתח את היחסים עם אשתו וגם אני הייתי הראשונה שלו. הוא הצחיק אותי בטירוף עוד כשהתכתבנו".

התאהבת?
"לא. אבל הוא מאוד מצא חן בעיניי".

איך רועי הגיב כשיצאת מהבית לדייט?
"הוא ליווה אותי לאוטו ואמר שקשה לו. אמרתי לו, 'אני מאמינה בך, אתה תתגבר כי אתה חזק. צא לריצה'. אבל כל מה שחשבתי היה, 'עזוב אותי באמאש'ך, תן לי ללכת'. אני מודה, הייתי רעה".

איך הוא הגיב כשחזרת מהדייט ההוא?
"זה היה מאוחר בלילה. נכנסתי לחדר השינה שלנו בשקט, והוא כמובן היה ער. אמרתי לו שאני הולכת להתקלח ואני זוכרת שהוא אמר לי, 'גם תצחצחי'. אני מניחה שהוא התכוון שאצחצח שיניים. כשנכנסתי למיטה הרגשתי את כובד הרגשות ואמרתי, 'וואו, איזה סרט אנחנו עוברים'. היה לי כיף בטירוף, רציתי לספר לו הכל כדי שיראה שאני בטוב, אבל הוא עבר רגע קשה. לא היינו בטוחים איך ממשיכים הלאה".

נכנסתם לרזולוציות על הסקס? סיפרת פרטים אינטימיים?
"רק אמרתי שנהניתי מאוד. על הסקס אף פעם לא דיברנו".

אני ברחתי מאבא, ואמא נשארה לשבת

שניהם נולדו בנתניה. רועי היה אהבת נעוריה, וב-2005 הם התחתנו. הנישואים שנפתחו לפני כשש שנים שוב סגורים כיום, כששניהם בני 48; מה שעבר עליה ועליהם הוביל את קאופמן לכתוב את "הברית החדשה שלי", ספר הביכורים שלה, שלדבריה מבוסס "גם על דברים אמיתיים שקרו לי, לחברים או לאנשים שאני מכירה. הגיבורה, קרן, יוצאת בספר למסע של חקירה מינית ונפשית שמזכירה לגמרי את הסיפור שלי".

עד לא מזמן כיהנה קאופמן כיועצת לקידום שוויון מגדרי ומנהלת תחום הלהט"ב בעיריית כפר יונה. אחרי השבת השחורה התגייסה למילואים לתקופה של שנה וחצי, אז החלה לכתוב את הספר. כמו אצל הגיבורה שלה, היא אומרת, גם אצלה ליווה תמיד את הזוגיות איזה אי-שקט פנימי: "כמה ימים לפני החתונה נכנסתי לפאניקה נוראית. אמרתי לעצמי, 'זהו? גבר אחד לכל החיים? ומה אם יתחשק לי מישהו אחר?'. כבר אז הייתי מבולבלת".

איך נראו הנישואים שלכם בשנים הראשונות?
"הקשר היה יציב, ורועי ענה על כל הצ'ק-ליסט. אבא טוב, גבר מושך, בעל אחראי".

חמש שנים הם חיו בסלובקיה, שם הוא למד וטרינריה והיא סיימה תואר בביטוח. "זה היה תואר בשביל ההורים, במקצוע שלא אהבתי ורק הרחיק אותי מעצמי", היא מתארת את מה שבדיעבד נראה כניצני המשבר.

כשבני הזוג חזרו לישראל פתח רועי מרפאה וטרינרית; מאוחר יותר נענה להצעה לחזור לצבא. לבן הבכור שנולד בסלובקיה נולדו אח ואחות, הם גרו ברמת הגולן ואחר כך התמקמו בבת חפר, שם הם חיים עד היום. "בשנים ההן למדתי ציפורניים וקונדיטוריה, עשיתי עוגות חתונה וסדנאות ואירועים קטנים, הכל כדי להישאר בבית בשביל הילדים", מספרת קאופמן. "אבל הייתה חסרה לי תשוקה, הכל היה מוכר וצפוי. הייתי טובה במה שעשיתי, ולא הייתי שמחה. הייתי מוערכת, אבל לא הרגשתי ככה. קינאתי באנשים שידעו מה הם רוצים מעצמם מגיל ילדות, כי לי לא באמת הייתה דעה. בכל פעם שהעזתי להביע דעה, חטפתי מכות מאבא".

איפה הייתה אמא?
"אמא לא עשתה כלום מול החגורה של אבא. היא פחדה ממנו".

כשהשיחה מגיעה להוריה, שכבר אינם בין החיים, קאופמן מסמנת קשר בין היחסים איתם להחלטתה לפתוח את היחסים עם בעלה: "כנראה בגלל שחטפתי בילדות ולא הייתי במלוא עוצמתי, בחרתי מאוחר יותר למרוד. כשכתבתי את הספר היה רגע שהייתי צריכה לכתוב גם על האלימות בילדות, וזה היה תהליך מפרק של בכי, צחוק, כעס והתעמתות מול הסיוטים הכי קשים. היה לי למשל חלום קבוע בילדות שלא ידעתי להסביר, שבו אני מנסה לברוח ממפלצת ענקית ולרוץ במסדרון של בית הוריי, ולא מצליחה כי הרצפה רטובה ואני מחליקה ונופלת. היום אני מבינה מאיפה זה בא".

באיזו רמת אלימות מדובר?
"זה לא היה יום-יומי, אבל זה קרה. יום אחד כשהייתי בת 13, כבר נערה עם רצונות, אבא ואמא חזרו הביתה עם בגדים שהם קנו לי בלי שבחרתי. לא רציתי ללבוש את מה שהם קנו, אבל הם הכריחו אותי ללבוש את הבגדים, לא לפני שחטפתי מאבא עם חגורה".

מה את זוכרת מהרגעים האלה?
"אני לא זוכרת את המכה, רק את הרעש של הריצה ושל הנשימות שלו. זה תמיד היה עם חגורה שנשלפה מהג'ינס שהוא היה לובש. אני הייתי בורחת ממנו ואמא הייתה נשארת לשבת בפינת האוכל, אפילו לא פותחת לי את דלת הכניסה".

קרה שהתעמתת עם אבא?
"יום אחד איימתי שאתקשר למשטרה. הוא אמר לי בלי בושה, 'תתקשרי'. הוא בחיים לא ביקש סליחה, לא ממני ולא מהאחים שלי, שגם הם חטפו ממנו".

את אמא עימתת עם זה?
"יום אחד אמרתי לה, 'את זוכרת שאבא היה מכה אותי?'. והיא אמרה, 'הוא מעולם הוא לא הכה אותך'. זה הטריף אותי, ובסוף היא נאלצה להודות שזה אכן קרה".

סלחת להם?
"כן. מזמן".

לא מתאים להסריח מבישולים כשאת מתוקתקת לדייט

קאופמן מספרת שילדיה גדלים בסביבה שונה לחלוטין מזו שהקיפה אותה בילדותה. "אני מחנכת אותם לכל כך הרבה חופש, שלאחרונה הבנתי שיש מצב שאני עושה להם נזק. אחד מהבנים שלי בחר ללכת לפנימייה צבאית, כי הוא כנראה חיפש גבולות".

איך הילדים הושפעו מהתקופה שפתחתם את היחסים?
"אני באופן אישי לא נכחתי בבית ולא בזוגיות. רועי ואני התרחקנו, נעלמנו אחד לשנייה, וזה התחיל לפגוע בנו. אבל הרדמנו את הבעיות שנוצרו בבית, השתקנו את הכל".

איך מתפקד בית שבו שני ההורים יוצאים עם אחרים?
"היה לנו חוק: כשאני יוצאת – הוא בבית, ולהפך. אבל זה לא היה פשוט, ולפעמים יצא שלא היינו בבית במקביל. בפעמים האלו קרה שהילדים היו מבקשים ארוחת ערב, ולא מתאים להסריח מבישולים כשאת מתוקתקת לדייט, אז הייתי מבקשת מהם לעשות לעצמם חביתה והם למדו להכין לעצמם ארוחת ערב. לפעמים הילדים היו מתקשרים באמצע הדייט, ואני הייתי מסמסת לרועי בעצבים: 'אתה לא יכול לפתור את העניין?'. היינו מרוכזים רק בעצמנו, בהתפתחות שלנו".

תגידי, למה לא להתגרש?
"להתגרש ומה? בסוף עם כל גבר יהיה אותו סקס מוכר, והוא יפליץ ויתקע גרעפסים. ובעיקר, אני יודעת שלא אמצא בחיים גבר כמו רועי. גם כששיתפנו את הילדים במה שעשינו, היה חשוב לנו שהם ילמדו שזוגיות היא חברות, תקשורת טובה וכבוד. אנחנו מלמדים אותם דרך החיים עצמם על גמישות מחשבתית, על איך לעבור דברים ביחד ולהתפתח".

איך באמת מסבירים את זה לילדים?
"לשקר לילדים זה לא כיף. כשהם היו קטנים הייתי אומרת להם שאמא הולכת לחברה, והיום אנחנו לא מסתירים. הם מבינים שהחיים הם לא חתונה קתולית, ושאם לא טוב אז יש דרכים יצירתיות לתקן. אנחנו מלמדים אותם שלא צריך ללכת אחרי נורמות חברתיות, וזו הזדמנות ענקית לדבר איתם על החיים האמיתיים. יצאנו להרפתקה שהייתה יכולה לערער את הבית ואת היסודות של בתים אחרים, אבל אנחנו ניצחנו".

אלא שהניצחון לא בא בקלות, גם אם בהתחלה זה נראה כמו חלום. הדייט הראשון הוביל ל"חודשיים מהממים ביחד", ולתחושה שהגשימה את מה שרצתה: "לדעת מי אני כשאני לא אמא במשרה מלאה, בלי רועי". אלא שבינתיים הכיר גם רועי מישהי בטינדר, התאהב בה עד כלות – ונכנס איתה לזוגיות מקבילה, שנמשכה חמש שנים. "גם היא הגיעה מיחסים פתוחים, מבית מאוד מאפשר", מספרת קאופמן. "הם יצאו ביחד למסע מהמם".

מה, יצא לך להכיר אותה?
"כן, נפגשנו. הם כבר היו ביחד שנה והסתקרנתי מאוד להכיר אותה, אז היא ובעלה היו אצלנו בבית ומשם יצאנו לבילוי. היה כיף, לא הפסקנו לצחוק, אבל זה גם כיווץ את הבטן. ראיתי את המבטים ביניהם, ראיתי שהם מאוהבים, ידעתי שהיא מוצאת חן בעיניו ומוציאה ממנו משהו אחר. הרגשתי שנתתי לה מתנה והיא פתחה אותה ונהנית מכל רגע".

הדייט של ארבעתכם כלל סקס?
"לא, מעולם לא חשבתי על זה".

קינאת בה?
"כן. קינאתי ביציאות שלהם, בפאן שהם עשו יחד, בזה שהיה לה זמן איכות עם רועי. כשהם היו יוצאים ביחד לסופי שבוע, הייתי שותה כוס יין אחת יותר מדי והולכת לישון כשאני מדמיינת איך הם עושים כיף ביחד".

הלב שלו נשבר, וגם שלה

לא רק בצד של רועי הסתבכו הדברים: קאופמן הכירה את מי שהיא מכנה "הדייט השני", ופתאום זה נהיה רציני יותר ממה שדמיינה. "זה היה פיצוץ גרעיני שהרחיב לי את הלב בשנייה", היא אומרת. "נפגשנו במסיבה, וברגע שקלטנו זה את זו לא יכולנו להוריד את העיניים. היינו ביחד ארבע וחצי שנים".

קאופמן מדברת על משיכה פיזית מטורפת שהיא בעצמה מתקשה להסביר: "הוא היה חתיך למות, והייתה בינינו כימיה פסיכית שלא חוויתי מעולם. הייתי אוסרת עליו להשתמש בדאודורנט, כי אהבתי להריח את בית השחי שלו. היינו מבלים שעות ביחד במיטה ומדברים על הכל. הייתי ממש מאוהבת, וגם הוא התאהב בי בדרכו. היו שם חברות והבנה והיינו נפגשים קבוע פעם בשבוע. זה היה מתחיל בדייט עם כמה דרינקים, טיול בטבע או הופעה, ואחר כך היינו מוצאים את דרכנו למיטה".

הייתם בקשר מעבר לפגישה השבועית?
"ברור. הייתי מתעוררת בבוקר, פוקחת עיניים ורואה הודעה ממנו. הוא היה שולח שירים, היינו מתכתבים כל היום, ובעיקר היה המון טיזינג לקראת הפגישה השבועית. יצרנו זוגיות מסוימת בתוך המגבלות".

היית מתכתבת איתו מהבית? זה לא הפריע לרועי?
"סיכמנו שאנחנו צריכים לשמור על עצמנו ועדיף שלא נתכתב עם בני הזוג כשאנחנו בבית. אני ניסיתי להקפיד, ולרועי היה קשה עם זה. הוא רצה להתכתב עם בת הזוג שלו, או אולי לא היה לו נעים לומר לה את זה".

לפני פחות משנתיים הסתיימה הזוגיות האחרת של קאופמן. "יצאתי לחפש אוצר ופגשתי צוללן – ירדנו למצולות, עשינו חיים, אבל החמצן נחלש", היא אומרת. "הוא לא אדם רע, הוא פשוט לא היה יכול לתת לי את מה שהייתי צריכה כי הייתה לו מחויבות אחרת למשפחה שלו. הוא לא הפסיק לאהוב אותי, ואני חושבת שהוא אוהב עד היום".

נשבר לך הלב כשנפרדתם?
"וואו, מאוד. הוא עשה לי חור בלב, שהיום נסגר, אבל נשארה צלקת. נפלתי כשנפרדנו, הייתי במיטה כל היום, בכיתי המון. הייתי שומעת את המוזיקה 'שלנו' ונפצעת כל יום מחדש. ולמרות שהוא היה מאוהב בבת הזוג שלו, רועי היה שם לצדי, ליטף והכיל אותי לגמרי".

אפשרת לרועי להמשיך להיפגש איתה אחרי שנשבר לך הלב?
"סבלתי בטירוף, אבל רציתי לאפשר לו להמשיך ליהנות".

עד ש?
"הרגשתי שאנחנו לא במקום טוב וביקשתי שנלך לטיפול זוגי. באופן כללי אני ממליצה לכל מי שפותח את היחסים להיות בטיפול, ועדיף מטפל 'פולי פרנדלי', ידידותי לפוליאמוריה".

ומתי סגרתם את היחסים?
"לפני שנה. עד אז רועי המשיך להיפגש איתה כל שבוע, וזה התחיל לעצבן אותי – בן אדם, אתה רואה שאני סובלת וכמה קשה לי, תרווח קצת את הפגישות. בסוף העזתי לבקש באחד הטיפולים שנסגור את היחסים, כי אין אותנו".

סליחה, אבל פתאום קצת קשה לך אז סוגרים?
"התחלתי להתפכח אל מול הסיטואציה והבנתי שאני עלולה לאבד את רועי".

מה הביא אותך להגיד "אין אותנו"?
"רועי עמד להשתחרר מהצבא והתכוון לטוס להודו. הוא לא הציע לי לטוס איתו, למרות שהודו הייתה המקום שלנו מאז שהיינו צעירים. הוא אמר לי שכנראה יפגוש שם את בת הזוג, כי גם היא נוסעת".

איך הגבת?
"אמרתי לו, 'לא יקרה, הודו שלנו'. אני יודעת בדיוק מה זה לטוס להודו, כמה קסם יש שם. ואז הוא אמר לי, 'אם הודו שלנו, אז בואי איתי'. וככה סגרנו את היחסים".

איך הוא בישר לה את הבשורה?
"שניהם מאוד אוהבים את נינט. הם הלכו להופעה שלה ביחד, ושם הוא סיפר לה. הם נשארו לשיר אחד והלכו הביתה".

איך זה היה בשבילו, בשבילם?
"הלב שלו נשבר. הוא לא רצה לשתף אותי בזה, אבל ברור לי במיליון אחוז שגם לה נשבר הלב".

כרגע צ'אקרת הסקס כבויה

שנה לאחר שהסתיימה התקופה הפתוחה שלהם, קאופמן אומרת שהנישואים רק השתפרו. "אנחנו בקשר מעולה, החברות שלנו קיבלה עומק, השיחות יותר פתוחות. היום יש גם נוכחות מלאה בבית עם הילדים".

איך האינטימיות?
"כרגע צ'אקרת הסקס כבויה אצלי, ואני מאשימה בין היתר את ההורמונים שבאים טרום גיל המעבר. יש בינינו מעט מאוד סקס, ומה שיש השתנה: כשהיינו צעירים זה הגיע מתוך תשוקה, והיום זה מגיע מאהבה וחברות. כשאני רואה כמה הוא אוהב אותי, הסקס מגיע".

את מתחילה בקרוב להציע את הספר למכירה דרך חשבון האינסטגרם שלך. מתרגשת?
"רועדות לי הביציות, למרות שאין לי אפילו אחת. זו חשיפה רצינית, אבל אני מאמינה בדרך שלי".

בני הזוג שלכם יזהו את עצמם כשיקראו את הספר?
"ברור, הם יודעים עליו. אני והאקס מדי פעם בקשר, הוא מחכה לצאת הספר, ואני בטוחה שגם הוא קצת משקשק. אבל אני לא באה בטענות לאיש ב'הברית החדשה שלי', סגירת החשבונות היחידה היא מול ההורים".

איזה מקום יש לתקופת היחסים הפתוחים במציאות שלך כיום?
"הסיפור הזה ילווה את שנינו תמיד. נגיד, אתמול קמתי וסיפרתי לרועי שחלמתי על האקס, וראיתי את ההבעה הכואבת שלו ואת הכיווץ בפנים".

את מצטערת?
"אפילו לא לשנייה, חוויתי מסע קסום וגיליתי את עצמי. בן אדם צריך לחיות מעל קו האומץ. החיים והרצונות הם לא חלום רחוק: מה שצריך זה שנייה לצאת מהעדר, לא לפחד ולהתבונן פנימה".

יכול להיות שתפתחו את היחסים מחדש?
"אולי, אבל בקונסטלציה אחרת לגמרי. מה שבטוח, זו תהיה הרפתקה משותפת, כמו לצאת לחו"ל או למסיבה כזוג. בעצם לא יודעת, החיים מפתיעים".

אם כבר מדברים, מה שלום רועי?
"לקראת השחרור מהצבא הוא יצא ללימודים. כל החיים הוא לומד, והפעם זאת קריירה חדשה".

מה הוא עושה?
"מגשר ויועץ זוגי במשרה מלאה. בהחלט פולי פרנדלי".