"הבן שלי שאל אותי מה קרה לאמא, או אם הוא יכול לראות אותה"
בשנה שעברה חזר אור לוי משבי חמאס, לאחר 491 ימים בהם שהה במנהרות. כעת הוא כבר נמצא אחרי שלב ההסתגלות הראשונית לחיים עם בנו הקטן אלמוג - ללא אמו עינב, שנרצחה ב-7 באוקטובר. עם חיוך של אופטימיות, סיפר לוי לנסלי ברדה ויואב לימור על ההורות: "השבי עולה כל הזמן, הוא מאוד נוכח בשיח"
אור לוי שרד את זוועות שבי חמאס במשך 491 יום, והצליח לחזור לזרועות בנו הפעוט אלמוג. במהלך תקופת השבי, הוא לא הפסיק לחשוב גם על אשתו, עינב ז"ל שנרצחה כשהסתתרה במיגונית. למעשה, לוי סיפר כי זה מה שהחזיק אותו שפוי במהלך החודשים הקשים כשכמעט לא מצא תקווה להיאחז בה. כעת, אחרי שהתחיל להשתקם ולנסות לחזור למסלול חייו כאב במשרה מלאה, סיפר שורד השבי לנסלי ברדה ויואב לימור על חייו החדשים וההורות שממלאת אותו: "אני רוצה שאלמוג יגדל הכי רגיל שאפשר. אני יודע שהוא לא יוכל, ולכן אני שומר עליו כמה שאפשר".
לוי זכה לקחת את בנו לראשונה למשחק כדורסל במיאמי: "היה סוריאליסטי לחלוטין. הייתי במשחקי כדורסל רק בגלגול הקודם, ופתאום האווירה היא אחרת. התרגשתי בשבילו, כשהוא בן ארבע ורואה משחק בפעם הראשונה". אלמוג הקטן מתמודד גם עם הטראומה והכאב על אובדן אמו, אותן עדיין לא עיכל: "הוא שואל על אמא", סיפר לוי: "הוא שואל מה קרה לה, או אם אני יכול לקחת אותו לראות אותה. זה עולה כל הזמן. גם השבי עוד בשיח, הוא שואל אותי לאן נעלמתי במשך שנה וחצי".
אלמוג מפחד מהחמאס, ומ"האנשים הרעים"?
"זו נקודה שהוא כרגע לא מכיר. אני לא רוצה שיגדל לי ילד גזען, שלא יפחד או ישנא ערבים. זו לא הכוונה שלי, למרות כל מה שקרה לי. לא מעוניין לגרום לו לשנוא או לפחד מהם".
מה אתה עונה לו?
"אני מנסה לתת תשובות נכונות כמה שאפשר, וכמובן לא לשקר לו. לפעמים גם יש דברים שאני לא יודע לענות לו עליהם".
הילד אולי מקבל מענה, אבל מה איתך?
"זו שאלה קשה. אני עובר תהליך עם עצמי, זה מאתגר. החזרה של החטופים החיים האירה הכל באור אחר, אז אני חי את מה שיש ואין, וגם את הזמן שאיבדתי. להגיד לך שזה הכי נעים בעולם? זה לא. אני חייב להתמודד ולעבור את זה עם עצמי".
מה עושה לך טוב?
"ניסיתי לחזור לדברים שעניינו אותי, וזה לא קרה. פתחתי שידורים והייתי בוהה ברקע. הבנתי שספורט מאוד עוזר לי, מצאתי את עצמי בונה בלגו עד שלוש-ארבע לפנות בוקר. זה התחיל עם אלמוג, אבל עכשיו אני עושה את זה כמו תרפיה. אני מדבר ומספר למשפחה ולחברים שלי, אבל לא מצליח לישון. גם שגב כלפון (שחזר בעסקה האחרונה) אמר לי שהוא קם אחרי שעה שעתיים בלילה, מוצא את עצמו מסתכל על התקרה והקירות. אני אוהב גם לבשל לאלמוג, אנחנו מכינים ביחד אוכל ונהנים".
מבחינה קולינרית, התזונה של לוי השתנתה מאז חזר מהשבי: "פנטזנו שם הרבה על מה נאכל ובאילו מסעדות, הכי רציתי ירקות. ארוחת בוקר ישראלית, אוכל בסיסי שכל אחד מאיתנו אוכל כמעט כל יום. נזכרתי בזה כשהייתי אוכל זוועות. הדבר הכי חשוב הוא לדבר על הדברים ולא להסתיר, גם כשקשה".
שורד השבי נאחז בשיחות מקרבות עם אחרים שחזרו מהתופת, ובשיתוף מה שעבר עליו: "אני כן אבא במשרה מלאה אז קשה למצוא זמן, אבל אנחנו נפגשים ותומכים אחד בשני כמה שאפשר. השיחות שהתנהלו שם לא יכלו לקרות בשום מקום אחר, אלו דברים שהם ברמות מטורפות". היום, לוי יודע להגיד מה הוא מיישם במציאות החדשה שלו כשורד שבי בישראל: "הדברים הכי פשוטים נותנים לי פלוס מטורף, אני לא לוקח כלום כמובן מאליו. ראיתי את היצריות בדרבי, אנשים שמבזבזים אנרגיות בהרבה מצבים על ריק. להתעצבן על מישהו בכביש, לקבל קפה שלא היה חם מספיק. אנשים מבזבזים כעס, אבל לי לא ברור גם להתעורר בבוקר ולשתות כוס מים. אנחנו צריכים לא לשכוח מהדברים הקטנים".