"כשאלי חזר הבנתי כמה חיכיתי לחיבוק שלו ושל אבא. הכל היה על אלי"

ב-7 באוקטובר 2023 האחים אלי ויוסי שרעבי מצאו את עצמם, לצד משפחותיהם בבארי, נאבקים במחבלים ומובלים אל השבי. אלי שרד במשך 491 ימים בשבי, וכששב גילה שאשתו ליאן, ובנותיהם נויה ויהל, נרצחו. לפי תחקיר צה"ל, יוסי נהרג בסבירות גבוהה מתקיפה ישראלית ברצועה.

בריאיון מיוחד ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה חשפה בתו של יוסי, אופיר, מה קרה במפגש הראשון עם אלי לאחר שחזר מן השבי. "כשהוא חזר הבנתי שהחיבוק שלו יעשה מה שחיכיתי לו שנתיים שלמות. חלמתי לחבק אותו ואת אבא, והכל היה על אלי", סיפרה בריאיון לניב רסקין ב"חדשות הבוקר". "כל מה שהרגשתי בשנתיים האלו בא אל אלי, זה היה חיבוק חזק. רק לא לעזוב".

אלי אתה בשיא העשייה שלך ואז מגיע יום הזיכרון. איך זה תופס אותך?
"זה יום שמאחד את כולם ומרכז את כל המשפחה והחברות של הבנות לרגע אחד לבית העלמין אל מול הקברים. יש שם המון אמוציות, אבל כל מי שהשכול נגע בו יגיד שלא צריך שום יום זיכרון. הם מלווים אותי שעה-שעה, ברגעים הקשים והשמחים. אתה נזכר ומבין שהשמחה לא שלמה".

אופיר, גם את חיה את האובדן בכל רגע. מה היום הזה מסמל בעבורך?
"זה גורם לא להאמין שהיום הזה הכי קרוב אליי, שמה שאני חווה זה תזכורת שאין לי אבא, דודה ובנות דודות. זה מזכיר את מה שאין, את מה שחסר".

איך המשפחה בחודשים האחרונים?
"קשה, משחקים שכאילו המשכנו את החיים אבל זה לא ככה. אני עדיין באותו יום שהכל קרה. זה היה יום רע בשבילי, לא אשכח אותו לעולם, הוא כמו שואה. 7 באוקטובר מזכיר לי את היום שבו איבדתי את החיים שלי, ניצלתי אבל בתוכי המון נשבר. בסוף אנחנו פה ביחד, עם ראש מורם, מסתכלים להמשך. הם תמיד יהיו לצדנו".

את זוכרת את השיחה האחרונה עם אבא?
"הוא היה ב'מוד' אבא, דואג והסתכל על כולנו ושידר שיהיה בסדר. זה היה המבט האחרון".

מאז היום הקשה ההוא, אלי שרעבי עוסק רבות במחשבה איך היה מתנהל לו ידע כי הדברים יקרו כפי שקרו. "אם הייתי יודע שאלו הרגעים האחרונים הרבה היה מתנהל אחרת. אנחנו כל כך אופטימיים, והיום הזה תפס אותנו בהפתעה גדולה בעוצמה שלו ובכניסה אלינו הביתה. ראינו עשרה מחבלים שמחזיקים בנו, אם הייתי יודע שזה מה שאמור לקרות הרבה היה מתנהל אחרת. הכל היה בהפתעה גדולה, בא לי עוד כמה דקות שאוכל להגיד דברים אחרים. אולי אפילו היינו מתנהלים אחרת, אולי היינו נלחמים", הודה.

הסיכוי להצליח היה יכול להיות אפסי.
"כן, זה היה התרחיש שהרצנו, הבנו שהכי חשוב להגן על הבנות. בבארי היו מי שנלחמו עד הרגע האחרון, חלקם ניצלו. מכוננת בי המחשבה שאולי גם אצלי זה היה יכול להיגמר ככה".

מה ידעת על מה שקורה בבית של יוסי?
"התכתבנו ושמענו אותם בחוץ, ביקשנו שכיתת הכוננות תגיע אלינו. הוא אמר שהיא בדרך אלינו, לצערי אף אחד לא הגיע. לא היה מושג שיוסי חטוף. יומיים לפני השחרור הגיע אליי מג"ד חמאס והראה לי תמונה של אחי, ביקש שאזהה. בחצי חיוך והתרסה הוא אמר שהוא נחטף ובמקום להיות איתי הוא לא בין החיים ועדיין בשבי. לא האמנתי לו, ולאוהד בן עמי לא הייתה ברירה והיה צריך לאשר. הוא ידע את זה לפני כן".

השכול שלך בלתי נתפס, איך מתמודדים עם דבר כזה?
"בחירה למרות כל הקושי. אני אדם פרקטי, ועוד לא ראיתי שכעס, עצב ורחמים עצמיים, עוזרים למישהו להתקדם או לשאוב כוח. אם יוכיחו לי שזה עוזר, אני מבטיח לשכב במיטה 24 שעות ביממה. אני מבין שזה לא יקרה, אני בוחר לעשות דברים טובים בחיים שלי שיכבדו את הזיכרון שלהן ושיהיו גאות בי. אני משתדל לעשות את זה הכי טוב שאני יכול".

כמה העשייה עוזרת בטיפול?
"בניתי מסגרת טיפולית, כל הזמן במגע עם החומר דרך הרצאות וראיונות. אין יום שבו אין לי כלום בלו"ז, הספר שלי תורגם ל-18 שפות. הרבה עבודה מול תקשורת, זה מאוד חשוב שהספר יגיע לכמה שיותר עיניים של אנשים שלא קשורים לישראל או לעם היהודי. זה קורה וממלא אותי גאווה".

גם אופיר, תלמידת בית ספר, מנסה למלא את הזמן בעשייה. "אני עושה המון בקיבוץ. אני מדריכת בר מצווה, אני כל הזמן סביב הילדים ועסוקה בדברים אחרים במקום להיות עסוקה בעצמי. אני עושה דברים שאני מרגישה שאני יכולה לתרום ולהועיל", סיפרה.

וכשמגיעים רגעים שנזכרים?
"הרגע עולה ואתה מנסה לגרום שהוא יפסיק, אני מרגישה שאני עדיין בהכחשה. לא יודעת מתי יגיע היום שאוכל להתאבל על כל אחד ואחת מהם, אני עוד לא שם. אני עסוקה להסתובב ולהיות בסביבה של אנשים שאני אוהבת ובוחרת להיות איתם. למדתי מזה. כולן מחזיקות בבית אחת את השנייה, אמא לא נחה לרגע ועושה את הכי טוב שהיא יכולה. יש אצלנו חוסר שאי אפשר להסביר".

תספרי כמה את דומה לאבא.
"הוא אצלי בפנים, אני לא כל כך דומה לו חיצונית אבל מאוד בפנים. אבא היה בולט בשקט הפנימי שלו, כל מי שהסתכל הבין שהוא איש טוב. הוא עשה הכל שיהיה טוב, לא היה רגע שהוא התעסק במשהו שהוא לא טוב. ראית את טוב הלב שלו מהעיניים, האמונה שלו חיזקה אותי גם אחרי 7 באוקטובר. אני מאמינה בו ובמה שהוא השאיר לי".