"יש לי משפחה באיראן. אנחנו מדברים ברמזים"

הומה חיה מיראכור, ילידת טהרן משנת 1959, מתארת מסע חיים רצוף תהפוכות מאז המהפכה באיראן. היא עלתה לישראל לאחר שנים של חיים תחת איום מתמשך. סיפורה משלב געגוע עמוק לאיראן שלפני המהפכה לצד טראומה אישית ומשפחתית קשה. "את מכירה את הר אלברוז?", היא שואלת בשיחה עם mako. "זה ההר הכי יפה בעולם. אין אחד שלא מתאהב בו". לצד אהבתה לישראל, מיראכור מדגישה כי הגעגוע למולדת נשאר חזק. "אני מאוד אוהבת את ארץ ישראל. נתתי הכל למדינה. אבל אני מתגעגעת לאיראן של השאה".

מיראכור התחתנה בגיל צעיר, בגיל 16.5. זמן קצר לאחר מכן פרצה המהפכה באיראן בשנת 1979. הוריה עלו לישראל, אך היא נשארה עם בעלה והתינוק. בתקופה זו החלה למצוא מפלט במטבח, שם למדה לבשל מהשכנות והפכה את הבישול לאמצעי התמודדות. המהפכה, לדבריה, שינתה את חייה מן הקצה אל הקצה. איראן עברה משלטון השאה מוחמד רזא פהלווי לשלטון האייתוללה רוחאללה חומייני. משפחתה הושפעה ישירות מהאירועים. בית אביה ועסקיו נשרפו, והוא נמלט עם בני המשפחה לישראל.

מיראכור נשארה באיראן עוד שנים לאחר מכן. היא מתארת חיים מורכבים לצד שכנים מוסלמים, חלקם ידידותיים וחלקם קיצוניים. אירוע אחד, שבו שכנה איימה לחטוף את בתה בשל לבוש "לא צנוע", הפך לנקודת מפנה. "שם הבנתי שאנחנו חייבים לעזוב".

זמן קצר לאחר מכן נעלמה בתה למשך שעות. היא נמצאה לבסוף על ידי שכנה אחרת, אך האירוע חיזק את ההחלטה לעזוב. בתוך כ-20 יום, המשפחה מכרה את ביתה ופנתה לנתיב בריחה לא חוקי. בעלה, יקותיאל מיראכור, עסק בהברחת יהודים מאיראן לישראל. במהלך פעילות זו נעצר והואשם בריגול. לדבריה, הוא עבר עינויים קשים וסירב להסגיר אחרים. "הוא כבר לא מדבר", היא אומרת. "הוא לא אותו אדם מאז". אירועי ה-7.10 החזירו זיכרונות קשים. לדבריה, הטראומה של בעלה החריפה. "הסיפור של החטופים טלטל אותו", היא אומרת. בתקופה זו החלה לבשל לחיילים ולשלוח אוכל לבסיסים. "החיילים קראו לי מאמא הומה".

מיראכור עצמה יצאה לחפש אותו. לדבריה, הצליחה להגיע לכלא ולשחד שומרים כדי לשחרר קבוצת אסירים, בהם בעלה. זמן קצר לאחר מכן הוא נעצר שוב. בהמשך הצליח להימלט ולהגיע לפקיסטן, ומשם לישראל. לאחר עלייתה לישראל, התמודדה מיראכור עם עוני קשה. "לפעמים לא היה מה לאכול", היא מספרת. היא עבדה בעבודות שונות עד שהצליחה להקים עסק עצמאי. עם השנים הפכה לדמות מוכרת בקהילה, בין היתר בזכות בישול פרסי.

למיראכור עדיין יש קרובי משפחה באיראן. לדבריה, הקשר עמם מוגבל בשל חשש מהאזנות. "לא מדברים על המצב. שואלים רק ברמזים", היא אומרת. היא מוסיפה כי חלק גדול ממתינים לשינוי שלטוני במדינה. כיום היא מנהלת חנות קטנה בכפר סבא. למרות השנים שחלפו, הזיכרונות והגעגועים לא נעלמו. "איראן היא אחת המדינות היפות בעולם", היא אומרת. "ואנחנו עדיין חולמים לחזור אליה ביום אחד".