"היינו שם, אנחנו יודעים מה הם עוברים. צריך להחזיר את כולם ומהר"

לשכת ראש הממשלה מסרה אתמול (שבת) כי השינויים שביקשו בחמאס לעשות בהצעה הקטרית נמסרו לידי ישראל וכי הם אינם מקובלים. יחד עם זאת, משלחת ישראלית תצא היום לקטר לשיחות קרבה, כך לפי ההודעה.

ההסכם המתגבש כולל שחרור של עשרה חטופים חיים בשתי פעימות, שמונה ביום הראשון להפסקת האש ושניים נוספים ביום ה-50, זאת בתמורה להפסקת אש של 60 יום ושחרור של אסירים פלסטינים.

בריאיון ל"חדשות הבוקר" התייחסו שורדי השבי אביבה וקית' סיגל לדאגה ל-50 החטופים שנותרו מאחור, ובפרט לתאומים גלי וזיו ברמן. "הם נפצעו והוחזקו בנפרד למרות שהם אחים תאומים שחיו ביחד כל הזמן. אבא שלהם במצב רפואי קשה ואמא שלהם מטפלת בו במסירות, הם מחכים כל כך הרבה זמן שהבנים שלהם יחזרו", אמר קית' והמשיך: "אני חושב גם על עמרי מירן שהיה איתי תקופה ארוכה בשבי ועל משפחתו שמתגעגעת כל כך. מתן אנגרסט סוחב פצעים קשים בלי שקיבל טיפול, הוא סובל ממצוקה נשימתית. חייבים להחזיר את כולם וכמה שיותר מהר".

אביבה סיגל, שהייתה ברצועת עזה במשך 51 ימים הוסיפה: "לא מדובר בנו בכלל, אבל תסתכלו לנו בעיניים ותדעו שמאוד קשה לנו. היינו שם ואנחנו יודעים מה הם עוברים. אני מכירה את גלי וזיו מהיום שנולדו, הלב שלי שבור בשביל המשפחה שלהם".

קית', אתה מעלה בדעתך מה עלול לקרות למי שלא ייצאו ברשימה הזו?
"אביבה ואני זכינו, המשפחה שלנו זכתה שחזרנו שלמים בגוף. זה דבר אדיר שמעורר המון אושר ושמחה, אבל מעיבה על האושר העובדה שכל ה-50 עדיין שם. אני לא רוצה לחשוב על אופציה שחלק יישארו שם".

איך זה מרגיש כשחלק משתחררים ואחרים נשארים?
"כשאביבה השתחררה הרגשתי שמחה והקלה, קיוויתי שאביבה תחזור הביתה. זה מאוד הקל עליי כי חששתי לאורך הדרך שיחזירו אותי כי ידעו שאני אזרח אמריקאי ושהיא תישאר. נשארתי עם עוד חטופה ודאגתי שישחררו אותי ושהיא תישאר מאחור. בסוף נאלצתי להיפרד ממתן, עמרי, גלי וזיו. קשה לי לחשוב על זה שאני פה והם שם, אני משתדל לעשות כל מה שאני יכול כדי להחזיר את כל החטופים".

אביבה, את מעלה בדעתך מה עלול לקרות למי שלא ייצאו?
"מזעזע לחשוב שיש עדיין חטופים שם, לא חזרנו לחיים ולא לשיקום. עוד לא פתחנו את הטראומה שעברנו, אנחנו רק מנסים להחזיר את כל החטופים שעוד שם. אני מרגישה בת משפחה של כל המשפחות שעוד שם, הלב שלי שבור בשבילם. אני מאחלת לכל העם לחזור לנשום, לשמוח, אבל זה יקרה רק כשכל ה-50 יהיו פה".

קית, הייתה דילמה אם לחשוף דברים קשים שהחטופים עוברים?
"לגמרי, זה עד היום. קשה לי לספר על הזוועות שחוויתי ושאחרים חוו. אני חושב על המשפחות וקשה לי להכביד עליהן, או על הציבור. חשוב לי להמחיש כמה שאפשר, למרות שאי אפשר לעשות את זה עד הסוף, את הסבל הנוראי שהם חווים, את האלימות וההתעללויות שלא דמיינתי שקיימים. אני מקווה שהמנהיגים שלנו ושל העולם יבינו שאנחנו מדברים על סוגיה אנושית, זה לא אנושי להשאיר את האנשים האלה במצב הזה".