"התחבאנו בארון שעות. הבנו שלא נצא מכאן"
ביום שבו אמורה היתה לחגוג יום הולדת 19, בל כהן מצאה את עצמה מסתתרת בארון עם חברה בכפר עזה, שומעת מחבלים מאחורי החלון, ומבינה שהתמימות נגמרה. שכנים נרצחו, הבית חדל להיות בטוח, ומאז היא חווה פוסט-טראומה. בימים אלה, בסרט העלילתי שיצרה ושבו היא מככבת, היא חוזרת לאותו יום כדי להנציח וגם לספר לעולם על כפר עזה שלפני ה-7.10


בל כהן בת ה-19, נולדה וגדלה בכפר עזה. "הילדות שלי היתה הכי מושלמת שיכולה להיות, המון שמחה, המון תמימות", מספרת כהן בשיחה עם mako. ואז הגיע ה-7.10. בעוד שבוע יוצא סרטה העלילתי "מז"ל טוב", שבו, היא מתארת כיצד ביום ההולדת שלה, שאותה תכננה לחגוג ב-8.10, נשברה אותה התמימות. "אני מספרת איך כל השכנים בשורת הבתים בקיבוץ נרצחו, ואיך הצלחתי להיחלץ".
"באותה שבת הייתי אז בת 19 ועשיתי סופ"ש בבית של אמא עם חברה מהצבא. מוקדם ממש בבוקר אחי, אילי, התקשר אליי ואמר לי 'בל, זה לא מה שאת חושבת, הפעם זה אמיתי. תסתתרי, תנעלי דלתות וחלונות, תחשיכי את הבית ואל תעשי שום רעש". כהן מספרת שהדבר הראשון שעליו חשבה היה הארון. "ברגע שסיימתי את השיחה עם אחי, שמעתי מאחורי החלון מחבלים מדברים בערבית, הדבר הראשון שהיה מולי זה הארון . נכנסתי לצד אחד וחברה שלי הייתה איתי בצד השני".


על מה אתן מדברות?
"אנחנו נפרדות מהעולם כבר, מבינות שכנראה לא נצא מכאן. חשבתי על זה שזה הזוי שזה קורה דווקא ביום הולדת שלי. היינו שעות בלי מים, בלי קליטה כמעט, בלי חשמל, ממש דרך מקורית 'לחגוג' יום הולדת. אחרי שבע שעות שהיינו בארון, באחת בצהריים, שמעתי מסרטון בנייד דברים, ופתאום אני שומעת בזווית האוזן שיש רעש בתוך הבית. עצרתי את הסרטון ואז אני שומעת מישהו מתקרב לחדר, ממש שומעת את הצעדים, את הפתיחה של הממ"ד, קולות עמומים. כתבו לנו לא להאמין לכלום, שהם יכולים להתחפש לחיילים, ואני בפנים ורואה רק חושך. נדבקתי לארון וניסיתי להחביא את עצמי, והחזקתי את הדלת של הארון מבפנים. זה הרגע שוויתרתי על החיים, חשבתי לעצמי שאם אני הולכת, אז אני זו שאפתח את הדלת. פתחתי חריץ קטן וראיתי נעל חי"ר אדומה. הבן אדם ניער את הארון, ניסה לפתוח ואני מתנגדת, עד שהוא הצליח לפתוח את הדלת ועפתי על הרצפה. הוא כיוון עליי נשק למצח ואז ראיתי שזה חייל שלנו. הוא חשב שאני מחבל ואני חשבתי שהוא מחבל. שנינו פחדנו וזה היה רגע נוראי, מקפיא".
"כל השכנים שלי נרצחו כל מי שגר לידי", היא מוסיפה. "גילה ויזהר פלד ז"ל , דורית כסלו ז"ל, ממש ליד הבית ארז יצקן נפצע אנוש, הוא גר ממש לידנו, הסרט הזה הוא גם לזכרם של כל נרצחי כפר עזה".
לדבריה, את מה שעברה היא חווה עד עכשיו. "הרגע שהבנתי שיש לי פוסט טראומה היה ממש כשהייתי בארון. הרגשתי שנשרפת לי הנפש ומשהו התקלקל בי. כאילו משהו דועך בי. חשבתי שאם אצליח לצאת בטוח לא אהיה בסדר". ואכן החוויות הטראומטית החלו להשפיע כבר כמה ימים אחרי. "אני זוכרת שישנתי בבית של משפחה שהתארחנו אצלה, ודמיינתי שאני רואה בזווית העין דמות. לא ישנתי בכלל, במשך חודשים".
"לא ישר הבנתי מה זה", היא מוסיפה, "העובדת הסוציאלית אמרה לי בשלב מסוים שזה פוסט טראומה, הרגשתי שאני באוויר כמו בלון בלי חוט, הבנתי שקורה לי משהו שאני לא מכירה בעצמי. זה התבטא בכל הסיטואציות היומיומיות: חוסר תיאבון, קשיי שינה חמורים, חוסר תכלית, חוסר חשק, חוסר מוטיבציה. התקפי זעם חזקים. היום אני מבינה את זה. בהתחלה היה לי קשה ללכת לטיפול, חשבתי לעצמי: 'המטפלת היתה איתי בארון 14 שעות בפחד אימה? לא. אז איך היא תוכל לטפל בי? לאט לאט התמסרתי וזה הציל אותי ממש, בכלל לא ידעתי מה זה פוסט טראומה, המטפלת הסבירה לי ממש את משמעות המילים".


"זה לחזור לאותם רגעים, ואז לנצח אותם"
העבודה על הסרט, היא אומרת, היתה תהליך של ריפוי: "המחשבות על סרט היו כבר ב-7.10. מהרגע הראשון, כשהלכתי אחרי החיילים, הרגשתי שאני בסצנה מסרט. ראיתי את הכל בראש, היום אני רוצה שכולם יראו את זה. הסרט ייתן לצופים לרגע להרגיש את התחושה שהיתה לי שם, באותו יום נורא. זה קרה דווקא ביום הולדת שלי, לכן קוראים לסרט 'מז"ל טוב'. זה עוזר לי להתמודד עם הפוסט טראומה, זה הטיפול הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי. כתבתי את התסריט כשהכל התחיל מפתקים קטנים בפלאפון, ואני גם משחקת בסרט, זה לחזור לאותם רגעים ולנצח אותם".
כהן מוסיפה שחשוב לה להציג לעולם את כפר עזה לפני כל מה שקרה. "אני רוצה שיבינו שזה יכול היה לקרות לכל אחד. אני בעצם כלי שמעביר את ההסברה. חשוב לי להנציח את כפר עזה בצורה הכי מכובדת, לגרום לסבתא וסבא גאווה על הקיבוץ, להמשיך את מה שהם התחילו. אני רוצה שאנשים יבינו שמהמקום הכי חשוך - הם יכולים לצאת. שיש תקווה. כפר עזה היא הדבר הכי יפה שאי פעם קרה בעולם. אני אוהבת את המקום הזה בנימים שלי, בזכות סבתא וסבא שגידלו אותי עם ההיסטוריה שלהם, זה השתרש בי. אני מקווה שדרך הריפוי שאני עושה לעצמי בסרט, הוא יצליח לרפא גם אחרים".
"עברתי 7 בתים בשנתיים האחרונות, ואז התמקמתי בתל אביב - זה הכי שונה ממה שהיה לי. מכפריות לאורבניות, משקט לרעש קיצוני, ממקום שכולם מכירים את כולם למקום שלא הכרתי אף אחד. אבל היום זה הבית שלי ממש. כרגע קשה לי להגיד שאני חוזרת לכפר עזה, אני מאוד אוהבת את המקום הזה אבל לא יכולה להרשות לנפש שלי להסתכן באותה רמה - אני חייבת להגן עליה".
הסרט "מז"ל טוב" יוקרן בהקרנת בכורה ב-29.12.25 בסינמטק תל אביב, ולאחר מכן יוקרן במקומות נוספים ברחבי הארץ והעולם.