mako
פרסומת

"במהלך המלחמה היא לא הבינה מה קורה סביבה"

רוזה דדון, בת 76 ממעלות, הלכה לעולמה לאחר שנה של הידרדרות במצבה. נכדה נהוראי, שתועד נושא אותה למקלטים בזמן אזעקות. לדברי בני המשפחה לא היה להם שום סיוע מצד הרשויות: "ביקשנו פתרון דיור נגיש יותר, אך נענינו שיש מקרים דומים נוספים. זה מצב שממחיש את הקושי של משפחות במעמד סוציו-אקונומי נמוך"

שרי שיין
mako
פורסם:
נהוראי
צילום: מתוך פייסבוק
הקישור הועתק

רוזה דדון, בת 76 ממעלות, נפטרה ביום שישי האחרון לאחר תקופה ממושכת של הידרדרות במצבה הבריאותי. נכדה, נהוראי דדון, בן 16.5, שתועד בעבר כשהוא נושא אותה על ידיו למקלט בזמן אזעקות. בני המשפחה מתארים קשר קרוב במיוחד בין השניים ומדגישים את מסירותו יוצאת הדופן. "ביום שישי נתתי לה לאכול, רחצתי אותה והשכבתי לישון", סיפרה האם זהבה בשיחה עם mako. "נהוראי נכנס לחדרה כדי לנשק אותה, כפי שהיה עושה תמיד. הוא הבחין שהשמיכה לא זזה, נגע בה והיא לא הגיבה. היא נפטרה במיטתה, והכאב גדול מאוד".

לדברי האם, "נהוראי שבור מאוד. הסרטון שבו הוא נושא אותה למקלט הוא רק חלק קטן ממה שעשה עבורה. הוא טיפל בה במסירות מלאה, בלי להירתע מכלום. זו התנהגות נדירה בגילו". "היא הייתה כמו אמא שנייה שלי", אמר נהוראי. "היא לימדה אותי להיות אדם טוב. אני מודה על הזכות לטפל בה. כל מה שאעשה בעתיד, אעשה בשבילה".

בשלושת החודשים האחרונים לחייה, מצבה של רוזה דדון הידרדר באופן משמעותי. "היא כבר לא זיהתה אותנו, כמעט לא פתחה עיניים ולא דיברה", סיפרה האם. "במהלך המלחמה היא היתה מבוהלת מאוד ולא הבינה מה קורה סביבה". האם תיארה את אמה כאישה מסורה ובעלת אמונה עמוקה. "היא היתה דמות נדירה, מלאה נתינה. לא עסקה ברכילות, אהבה מוזיקה ושמחה. אף שלא ידעה קרוא וכתוב, הכירה תפילות בעל פה והייתה בעלת לב טהור".

המשפחה העלתה גם טענות כלפי הרשויות המקומיות. "לא קיבלנו פנייה מאף גורם בעירייה", אמרה האם. "ביקשנו פתרון דיור נגיש יותר, אך נענינו שיש מקרים דומים נוספים. זה מצב שממחיש את הקושי של משפחות במעמד סוציו-אקונומי נמוך".

פרסומת

ואכן, הנתונים בזמן המלחמה מראים בדיוק את המצב הזה. 714,000 קשישים ובעלי מוגבלויות אינם זוכים למענה ואינם יכולים להגיע למרחב מוגן בזמן אזעקות. הנתונים האלה, שפורסמו במרכז המידע והמחקר של הכנסת נכונים לשנת 2021, אך לדברי חברת הכנסת לשעבר, שירלי פינטו מהחמ"ל הסגול, שנותן סיוע לאנשים עם מגבלות, מדובר ככל הנראה על מספר גבוה יותר. לדבריה, הם מגלמים מציאות יומיומית קשה: אנשים בכיסאות גלגלים בקומות גבוהות ללא מעלית נגישה, קשישים סיעודיים שלא יכולים לרדת מדרגות, אנשים על הספקטרום האוטיסטי שמתקשים להתמודד עם פינוי פתאומי, חירשים שלא תמיד שומעים אזעקות ועוד ועוד. "מאז תחילת המלחמה אנחנו רואים אנשים שנשארים בדירה בזמן אזעקה ומתפללים שהטיל לא ייפול עליהם", היא אומרת. לדבריה, גם דו"ח מבקר המדינה קבע באופן מפורש כי המדינה כשלה במתן מענה לאנשים עם מוגבלות בחירום.

גם הנתונים של עמותת נגישות ישראל, בראשות יובל וגנר, מצביעים על כך: בין 35% ל-40% מהאנשים עם מוגבלות אינם מוגנים כלל או שאינם יכולים להגיע למיגון בזמן. לדבריו, בישראל חיים כ-1.5-1.6 מיליון אנשים עם מוגבלות, מתוכם כ-470 אלף עם מוגבלות קשה. כ-300 אלף מתקשים בהליכה, עשרות אלפים זקוקים לציוד רפואי מבוסס חשמל, וכ-250 אלף תלויים במטפל סיעודי. "במקביל", הוא מוסיף, "מלאי הפתרונות מוגבל - אלפי חדרי מלון בלבד נגישים, ואין די רכבים עם מעלון לפינוי".