התחתנו בחניון של דיזנגוף סנטר, ואז הגיעה גם אזעקה

מיכאל (מישה) מריאנוף וליאור לסרי היו אמורים להתחתן באולם אירועים בפתח תקווה. כל המשפחה של מישה הגיעה במיוחד מארגנטינה, החינה כבר נחגגה, והכל היה מוכן. אז, ביום שבת האחרון, החל מבצע שאגת הארי מול איראן, והתוכניות התפוררו תוך שעות.

"שבת היה סיוט", מספר מישה. "כל מה שחלמנו, כל מה שדמיינו, נפל ברגע אחד. הדבר הראשון שהיה צריך להבין זה שהחתונה כמו שתכננו אותה פשוט לא תקרה".

אבל הזוג סירב לוותר על התאריך שנבחר מראש, ה־3.3. ליאור, שהייתה אצל הוריה ברעות בזמן שמישה היה בתל אביב, החליטה לקחת את העניינים לידיים. "ביום שני בערב כבר הבנו שהאולם לא יקרה", היא מספרת. "מישה היה גמור, לא תפקד. אמרתי לעצמי: מחר זה חייב לקרות". וזה אכן קרה. אתמול, יום שלישי, התחתנו מיכאל וליאור, לא פחות ולא יותר, בחניון של דיזנגוף סנטר.

ליאור פנתה לשפרה, אשתו של הרב ברוך מקהילת "ראש יהודי" שבה מישה מתפלל, ושאלה אם יש מרחב מוגן בסביבה שאפשר לקיים בו טקס. התשובה הייתה מפתיעה: החניון של דיזנגוף סנטר.

"הם מיד הרימו את הכפפה", מספרת ליאור. "פירסמו בקבוצת הוואטסאפ של הקהילה, ואנשים הגיעו לעזור. בחניון כבר היו אוהלים ומזרנים של אנשים שנמצאים שם בגלל המלחמה, והיה שם גם, ממש במקרה, קשת של בלונים. הביאו כסאות, וזה קרה".

מישה מספר שברגע שהגיע יום שלישי, התאריך המקורי, משהו השתנה. "הבנו שמה שחשוב זה לא חתונה מפוצצת. מה שחשוב זה שאני, ליאור, המשפחה והחברים שהצליחו להגיע נהיה שם ביחד". הוא שלח הודעה לכולם: "אתם מוכנים לחוויה הכי מטורפת של החיים? תהיו מוכנים, זה יהיה היסטורי".

וזה אכן היה. כשליש מהאורחים היו חברים ומשפחה, אבל השאר? אנשים שהזוג מעולם לא פגש. "פירסמנו באינסטגרם שכל מי שרוצה מוזמן להגיע", מספר מישה. "והגיעו המון אנשים, סתם לשמוח איתנו. אחר כך הייתה גם אזעקה, אז אנשים שנכנסו לחניון להתמגן פשוט נשארו ונצטרפו לריקודים".

אוכל, לעומת זאת, כמעט לא היה. "לא רצינו לעשות מזה עניין", אומרת ליאור. "הבאנו קצת מתוקים שנשארו מהחינה, הרב ואשתו דאגו לפיצות, ומישהו הביא רמקול. זה מה שהיה, וזה היה מושלם".

הסיפור של מישה וליאור התחיל שנה וחצי קודם, בחתונה של חברה משותפת ביפו. "אהבה ממבט ראשון", הוא אומר בפשטות. מישה עלה לארץ מארגנטינה לפני שש שנים, וליאור באותה תקופה עבדה בניו יורק. "יצאנו לדייט אחד, ואז טסתי לארבעה חודשים", היא מספרת. "נשארנו בקשר טלפוני. ואז סבא שלי נפטר, הגעתי לארץ לשבוע, ומאז אנחנו ביחד. אנחנו תמיד אומרים שסבא שלי הוא שהפגיש בינינו שוב".

גם למשפחה של מישה, שהגיעה מארגנטינה, ההרפתקה הייתה בלתי צפויה לחלוטין. "זאת הפעם הראשונה שלהם בארץ, והפעם הראשונה שלהם במלחמה", הוא אומר. "הגיעו ההורים שלי, אח שלי וכמה בני דודים. בהתחלה היה מאוד קשה להרגיע אותם, הם היו מבוהלים מהמצב".

ומה הלאה? הזוג מתכנן חתונה נוספת, הפעם באולם, כשהמצב יאפשר. "יש הרבה אנשים שלא הספיקו להגיע, ואנחנו רוצים לחגוג גם איתם", אומרת ליאור. "אי אפשר לדעת מה יקרה פה מחר, אבל אנחנו מקווים שזה יהיה בקרוב".