על רקע האסון שפקד את ישראל ב-7 באוקטובר, משפחות שכולות רבות מוצאות נחמה מעטה באפשרות לייצר המשכיות ליקיריהן, באמצעות תהליך של שאיבת זרע מהמת. אלא שגם התהליך המורכב והאינטימי הזה עלול להיתקל בחסמים בירוקרטיים ומצערים.
"כדי לשמר זרע מגבר שנפטר צריך לקבל צו של בית המשפט לענייני משפחה", מסביר ד"ר יובל אור, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית ו-IVF במרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית. "יחד עם זאת, השימור לא מבטיח שניתן לעשות שימוש בזרע בהמשך. כדי לעשות זאת, הורי חייל שנפטר יצטרכו להתנהל מול בג״ץ. אנחנו, מבחינת המערכת הרפואית, פועלים כמובן על פי החוק במטרה לעשות את השימור בתנאים האלה".
בשבת השחורה ההיא ביצע ד"ר אור את התהליך עבור שלוש משפחות שכולות. "קיבלתי פנייה ממשפחות שהבנים שלהן נהרגו במסיבת הטבע. הן פנו לבית המשפט לענייני משפחה ותוך שעתיים קיבלו צו, כך שביום ראשון בבוקר ביצענו את השימור". לוח הזמנים הוא קריטי בסיטואציות שכאלה, שכן התהליך מיטבי במהלך 24 השעות הראשונות לאחר המוות, והסיכויים להצלחתו הולכים ופוחתים ככל שמתקרבים לטווח של 36-42 שעות. כדי לקצר את התהליך, הודיע יועמ"ש משרד הבריאות ביום שלישי כי במשך שבוע יוכלו הורים לבצע את התהליך גם ללא צו.
"זו תחושה של נחמה בתוך כל השחור הזה"
יידוע המשפחות וקבלת עמדתן ביחס לאפשרות ליטול זרע מחלל, אינו מוסדר בחקיקה. בצבא טוענים שהם עושים מאמצים להביא את הנושא לידיעת המשפחות. משפחות רבות כלל אינן מודעות לעובדה שהאפשרות לשאיבת זרע קיימת. פרופ' שיר דפנה-תקועה, עובדת סוציאלית במרכז הרפואי קפלן, אחראית לעדכן אותן במהירות האפשרית. "כשראיתי את הנרצחים במיון הבנתי שכל מי שאנחנו רואים אלו אנשים צעירים", היא נזכרת. "התפקיד שלי הוא להנגיש זכויות לאנשים לצד טיפול במצבי אסון וטראומה. לכן, במהלך הליווי של ההורים בפרידה מבנם, שאלתי אם היו רוצות לבצע תהליך של שאיבת זרע מן המת. כל המשפחות מיד הודיעו שהן מעוניינות. מתוך התופת והצער, העיניים שלהם נדלקו. זו תחושה של איזו שהיא נחמה בתוך השחור הזה״.
לצד הצלחות, שמענו השבוע גם על טרגדיות מצערות במסגרת התהליך. כך, שי לי עטרי לא הצליחה לשמר את הזרע של בעלה, יהב וינר ז"ל, מפני שעבר זמן רב מדי. ״צו השעה הוא להפיץ את המודעות לאפשרות הזאת עד 24 שעות מרגע המוות, מקסימום עד 36 שעות", מסבירה ד"ר למשפטים תמר כץ מהטכניון, מומחית מנוסה בנושא טכנולוגיות הולדה מתקדמות וביואתיקה. "כל מי שמטפל במתים חייב לדעת שהאפשרות של המשכיות הנפטרים היא קריטית למשפחות השכולות, ולכן חובה לעשות הכל כדי לזרז את הבאת הגופה לבית החולים וליידע את המשפחות בהקדם האפשרי".
לדברי ד״ר כץ, בחלק מהמקרים התהליכים מתרחשים רק במקרה מפני שאחד מבני המשפחה שמע על התהליך בעבר, ונזכר בו לפתע בתוך הכאב הגדול. "כל מי שמעורב בשרשרת הטיפול במת חייב לשים את הדבר הזה במודעות – גם בצבא וגם באזרחות. בצבא זה היה אמור להיכנס לפרוטוקולים מסודרים לצד ההודעה המרה. כבר שמעתי על הרבה מקרים השבוע וגם בעבר שבהם לא הודיעו למשפחות״.
אחרי החסמים הבירוקרטיים, מתגלים גם חסמים משפטיים
גם אם המשפחות כבר הצליחו לשמר את הזרע, עומדים בפניהן מכשולים נוספים. על פי קביעת בית המשפט העליון, רק בנות זוגן של הנפטרים יכולות להשתמש בזרע כדי להוליד ילדים. גם אם בנות הזוג תומכות בבקשת ההורים להרות מאישה אחרת - בתי המשפט לא מאפשרים להורים לעשות שימוש בזרע. הבקשה כיום מאושרת אך ורק לבנות זוג. בכך נמנעת מחלקן האפשרות לקבל נחמה פעוטה כלשהי מהאובדן הגדול.
ד"ר כץ קוראת למחוקקים ולבתי המשפט לשנות את הפסיקה בנושא. "העוסקים בתחום המשפטי חייבים לאפשר לאלמנות וגם להורים שכולים את האפשרות להמשכיות, לשיקום ובעיקר לנחמה בתוך מצולות צערם. זאת גם עבור חללי מערכות הביטחון וגם עבור כלל הציבור״. לדברי פרופ' דפנה-תקועה, מדובר ביותר משימור הזיכרון מהבן שנפל או הנגשת זכויות – אלא בחוויה מרפאת. "המשפחות האלה הקריבו את עצמו כדי שנמשיך לחיות, והמחויבות הבסיסית שלנו היא לאפשר להן המשכיות אם הן מעוניינות בכך. הכי נכון זה שכל חייל יחתום על האפשרות הזו, שיחשבו על פתרון מערכתי. אני חושבת שלפחות למשפחות מגיעה הזכות הזאת לדעת שהם יכולים לעשות שימור. חשוב להנגיש את זה״.