"כל השכבה היא כזאת: או שהן בקבע או שהן עובדות בעבודות מזדמנות"

צעירים שהשתחררו מהצבא, או שאמורים להשתחרר בקרוב, מכונים "הדור שבהמתנה". חלקם צברו עשרות ואף מאות ימי מילואים, ואחרים נשארים במסגרת הצבאית עוד קצת, כי לפחות שם ברור להם מה עושים מחר בבוקר.

הם בשנות ה-20 המוקדמות שלהם, ואפילו עד גיל 26, ואמורים לעמוד בדיוק בנקודת הזינוק לחיים הבוגרים. אבל אחרי כמעט שלוש שנים של מלחמה, מילואים וחוסר ודאות, ועם התפשטות הבינה המלאכותית, הם מסתכלים על לימודים, קריירה ושוק העבודה ולא בטוחים באיזה כיוון להתחיל ללכת. קשה להם להחליט מה ללמוד, במה לעבוד ואיך בכלל מתחילים לתכנן עתיד. וכך נוצר דור שנמצא לכאורה בתחילת החיים, אבל מתקשה למצוא את קו הזינוק.

אביבית (שם בדוי), בת 22, חזרה מהטיול אחרי הצבא, וכרגע היא משרתת במילואים וממלצרת. "בתיכון לא חשבתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה", היא אומרת. "אני מרגישה שהשנים שיגיעו יחליטו עבורי. אני לא ממהרת להחליט".

"אני רוצה להיכנס למשהו שממש יעניין אותי, ולא סתם ללכת לאוניברסיטה וללמוד משהו שלא יהיה אפקטיבי להמשך חיי", היא מסבירה. "העבודה שאכנס אליה בעתיד תהיה לשנים ארוכות, שתכניס לי משכורת שאוכל לחיות איתה עם משפחה ובית. אני לא אעבוד בעבודה שלא מעניינת אותי".

בינתיים היא נהנית מאוד מהמלצרות, ואומרת ש"זאת תקופה שהיא נכונה לי". "אני חושבת שכולם צריכים למלצר בחיים", היא מוסיפה, "עבודה שהיא יותר קשה, יותר פיזית, הרבה יחסי אנוש".

היא כן רוצה ללמוד, כי היא אוהבת לימודים ואוהבת להעמיק, אבל רוצה לבחור את הנושא הנכון ולא לעשות זאת בלחץ. הוריה, שהיא גרה איתם כרגע, לא מתערבים בתהליך ונותנים לה את הזמן. לדבריה, הם יודעים שתעשה את הדבר הנכון עבורה.

גם בין חבריה יש מי שיודע לאן הוא הולך. "הרבה מחברי יודעים מה הם רוצים לעשות", היא אומרת. "יש לי חברות שכבר מתחילות ללמוד שנה הבאה, אחת פיזיותרפיה, יש לי חבר שילמד מנהל עסקים. הם יודעים מה הם רוצים. יש לי חברים שמרגישים כמוני. אני מרגישה שזה לא הזמן שלי להתקבע, להיכנס לעבודה רצינית".

בין חבריה יש גם מי ששואל את עצמו אם הבינה המלאכותית תוכל לעשות במקומו את העבודה שיבחר. "זה צריך להיות שיקול בעיני, ברגע שמחליטים מה ללמוד", היא אומרת. "לא יודעים לאן הבינה עוד תגיע".

נויה (שם בדוי) העדיפה בשלב הזה פשוט לחתום קבע ולא להתעסק בעתיד החיים האזרחיים. "אני שנה וקצת בקבע, פשוט לא הייתי עדיין מוכנה להשתחרר מהצבא", היא אומרת. "אני לא בשלה עדיין להתחיל ללמוד ולעבוד, אז החלטתי להישאר בצבא".

לא היו לה יותר מדי תכנונים, והיא לא יודעת כמה זמן תמשיך בקבע. "זה הרגיש לי יותר נכון", היא אומרת. היא מכוונת ללמוד ולעבוד, אבל אין לה מספיק ידע מה היא רוצה לקבל באזרחות, ועליה עוד לחקור ולהבין.

החשש שלה מהחיים האזרחיים קשור לעצמאות. "בצבא מאוד קל להתקדם, מכוונים אותך לכל דבר", היא מסבירה. "באזרחי הכל יותר עצמאי וזה מלחיץ, לאבד את עצמי בתוך מקצוע שלא אוהב או שלא יהיה לי מספיק כסף". בצבא יש לה גם משכורת קבועה, ו"זה פשוט יותר נוח". היא כבר הארכה את הקבע מהחשש לצאת ולא להיות במסגרת "שמכוונת אותך בצורה מסוימת".

גם חברותיה השתחררו לפני שנה והן מחפשות את עצמן. "חלק טסות, חלק עובדות בעבודות מזדמנות", היא אומרת. "כל השכבה היא כזאת. או שהן בקבע או שהן עובדות בעבודות מזדמנות. אחותי הגדולה ממני בארבע שנים היא יותר על זה. הדור שלי יותר לוקח את הזמן".

גם נויה חושבת על הבינה המלאכותית. "אבא שלי עובד במחשבים, וקצת מלחיץ העניין שהבינה המלאכותית תמלא את המקום", היא אומרת. לדבריה, אם ההשפעה תגבר, זה יהיה פקטור בבחירת העבודה שלה.

לא רוצים מחשבים

בנתונים, בני 20 עד 24 הם קבוצת הגיל שנפגעה יותר מכל קבוצה אחרת בהיקף התעסוקה, לפי סקר שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה בפברואר 2026: 37% מהשכירים בגילים אלה דיווחו שהיקף עבודתם ירד מאז פרוץ המלחמה. בנק ישראל מצא אף הוא ששיעור ההשתתפות בשוק העבודה ב-2025 נותר מתחת לרמתו לפני המלחמה, ושמרבית הירידה התרכזה בקרב צעירים.

גם מי שכבר התחיל ללמוד לא בהכרח התקדם במסלול שתכנן. כ-70 אלף מהסטודנטים בישראל בשנת הלימודים האחרונה שירתו במילואים, וסקר הסטודנט הארצי ל-2025 מצא ש-61% מהסטודנטים ששירתו במילואים הרגישו שהמלחמה השפיעה במידה רבה על ביצועיהם בלימודים.

בעולם כבר רואים את הלחץ דווקא בנקודת הכניסה לשוק העבודה. מחקר גלובלי שעליו דיווח הפורום הכלכלי העולמי מצא ירידה חדה בהיקף משרות הג'וניורים מאז תחילת 2024, ויותר משליש מהעובדים הצעירים בעולם כבר מועסקים במקצועות שבהם יש חשיפה בינונית עד גבוהה לשינוי משימות בגלל AI.

רועי קאיה, מנהל תחום פיתוח ארגוני וייעוץ ניהולי בחברת הייעוץ והניהול AVIV, מסביר מה המשמעות של אי כניסת הצעירים לשוק העבודה, ואיך זה משפיע על הארגונים ועל המשק. לדבריו, קורונה, מלחמה, בינה מלאכותית ו"מהפכה תעשייתית על סטרואידים", וגם אמירות כמו "עוד שלושה חודשים מי יודע איפה נהיה", משפיעים מאוד על חוסר הוודאות.

הבינה המלאכותית מתחילה להשתלב ביום-יום של ארגונים ומקומות עבודה, ויש בלבול בקרב צעירים שרוצים להבין לאן הם נכנסים. לדברי קאיה, חלק מהארגונים מחליטים בעקבות הבינה להשאיר את המומחים שירתמו אותה, ופחות מגייסים צעירים ומשלבים אותם בעבודה. "רק לפני חצי שנה המגמה הייתה דווקא הפוכה, והדיבור היה פחות מומחים ויותר צעירים", הוא אומר.

גם הבחירה במקצוע משתנה, לדבריו. "יש ירידה בביקוש למקצועות כמו מדעי המחשב, ויותר ביקושים להכשרות מקצועיות כמו חשמל, נהג משאית", הוא אומר. "יש קצת חזרה לאחור למקצועות יותר מסורתיים, ששם עוד אין דיבור על החלפה של בינה מלאכותית". הוא מוסיף שיש המון צעירים שרוצים להיות משפיעני רשת, ולכן עולם האקדמיה פוגש אותם פחות.

על הארגונים שמעדיפים כרגע לעבוד עם צוות המומחים הקיים הוא אומר: "אולי עוד שנה שנתיים יגלו שלא יצרו את דור המנהלים הבא, כי לא לקחו צעירים שיעברו מסלול. ארגונים שלא משכילים לשלב צעירים הם אולי מבטלים את דור המנהלים הבא, וזאת הבעיה שצריך להסתכל עליה".

גם הצעירים מבולבלים. "יש בלבול של הצעירים, שלא יודעים מה כדאי להם ללמוד. מי יודע מה יהיה עוד שש שנים כשיסיימו את לימודי התואר. לפני שנתיים שלוש ההייטק היה הדבר הכי פופולרי, ופתאום יש סימני שאלה מה זה אומר מדעי המחשב", אומר קאיה. "זה דור מבולבל. יש סיכון גם מצד העובדים שלא יודעים מה ללמוד וגם מצד הארגונים שרוצים לבנות את עצמם מחדש, וצריך לראות איך זה מתחבר".

"לא היעדר שאיפות, אלא הפחד לבחור לא נכון"

לא מעט צעירים פונים למאמנים כדי להבין לאן פניהם מועדות. סיגל גרין, יו"ר איגוד המאמנים בישראל, מלווה עשרות צעירים כאלה, שמבקשים להבין מה עושים עם חייהם, איך מקבלים את ההחלטות ולאן צועדים קדימה. לדבריה, בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, היא פוגשת יותר ויותר צעירים שמתקשים לקבל החלטות לגבי עתידם המקצועי, ובמקום לצאת לדרך בתחושת ביטחון והתרגשות הם חווים בלבול וחוסר ודאות.

"החשש המרכזי שאני מזהה הוא לא היעדר שאיפות, אלא הפחד לבחור לא נכון", היא אומרת. לדבריה, צעירים חוששים להשקיע שנים בלימודים ולגלות שהמקצוע שבחרו כבר אינו רלוונטי או אינו מתאים להם, בגלל מהפכת ה-AI. לכך מצטרפת תחושת החמצה אצל מי ששירתו תקופות ממושכות ומרגישים שבני גילם כבר התקדמו בחיים. הם שואלים את עצמם אילו מקצועות יישארו רלוונטיים בעוד חמש שנים, ואם כדאי בכלל להתחייב למסלול לימודים ארוך. היא מוסיפה שהטכנולוגיה גם יוצרת הזדמנויות חדשות, ולכן כדאי להשקיע ביכולות כמו חשיבה ביקורתית, יצירתיות, גמישות מחשבתית, למידה מתמשכת ושליטה בכלי AI.

העצה המרכזית שלה לצעירים היא להפסיק לחפש את ההחלטה המושלמת ולהתחיל לייצר תנועה. "לא חייבים לדעת בגיל 23 מה רוצים לעשות בגיל 40", היא אומרת. היא ממליצה להתחיל מהיכרות עצמית: לזהות במה הם טובים, מה מסקרן אותם, מה נותן להם תחושת משמעות ואיזו סביבת עבודה מתאימה להם. אחר כך, במקום להתפזר בין עשרות אפשרויות, כדאי לבחור שניים או שלושה תחומים שמעניינים אותם ולחקור אותם: לשוחח עם אנשים שעובדים במקצועות הללו ולשאול איך נראה יום העבודה שלהם, מה האתגרים ואילו כישורים נדרשים, ולהתנסות בעבודה התחלתית, בפרויקט קצר או בקורס מבוא. "לפעמים התנסות של חודש יכולה ללמד אותנו יותר משנה של התלבטויות", היא אומרת.

גרין ממליצה גם לבנות תוכנית פעולה ל-90 יום, ולא תוכנית קריירה ל-10 שנים: להגדיר צעדים קטנים וישימים, להתנסות, ללמוד ולדייק את הכיוון תוך כדי תנועה. מי שמתקשה לקבל החלטות יכול להיעזר באימון לקריירה, שמסייע לזהות חוזקות, לבחון חלופות, להתמודד עם חסמים ולבנות מסלול אישי שמתאים ליכולות ולשאיפות.

גם להורים יש תפקיד. במקום לשאול שוב ושוב "נו, כבר החלטת מה תלמד?", כדאי לעודד סקרנות, התנסות ועצמאות בקבלת החלטות. הצעירים זקוקים לאמון ולתמיכה, ולא לעוד לחץ והשוואות לאחרים. לא מדובר רק באתגר אישי, היא מדגישה, אלא גם באתגר חברתי וכלכלי: כשצעירים מתקשים להשתלב בלימודים ובעבודה, החברה והמשק מאבדים פוטנציאל אנושי משמעותי.

גרין מסכמת: "המסר שלי לצעירים פשוט: אל תחכו לוודאות כדי להתחיל לפעול. לעתים דווקא הפעולה היא זו שמייצרת את הוודאות. קריירה כבר אינה מסלול ישר וידוע מראש, אלא מסע של בחירות, התנסויות והתפתחות. אתם לא חייבים לדעת עכשיו לאן תגיעו, אבל חשוב שתתחילו ללכת".