אלה אליקים משחזרת: "איבדתי דם, הרגשתי שאני עומדת להתעלף"

אלה אליקים הייתה בסך הכל בת 8 כאשר התעוררה בוקר אחד, שמעה בומים ועדיין לא ממש הבינה שפרצה מלחמה - כמו כולם. באותו יום נורא ב-7 באוקטובר היא נאלצה להתבגר בבת אחת כאשר אביה נכנס לחדר ובישר על חדירת מחבלים בקיבוץ. את המשך היום היא זוכרת היטב, אחותה הגדולה, דפנה, והיא נחטפו לעזה בעוד שאר המשפחה נרצחה. כעת, משחזרת שורדת השבי את הרגעים המפחידים בחייה ומספרת לניב רסקין ב"חדשות הבוקר" על התקווה לחזור לאימה שנלחמה על שיחרורה.

מתי בפעם הראשונה הבנת שאת עוברת אירוע מפחיד?
"הבנתי את זה במכונית בדרך לעזה.. שמעתי המון יריות מסביבנו והבנתי שמשהו לא בסדר קורה. דפנה, אחותי פתאום אמרה לי: 'אלה, אנחנו בדרך לעזה', לא כל כך הבנתי כי נפצעתי ואיבדתי המון דם, הרגשתי שאני הולכת להתעלף. נפצעתי ביד וברגל". 

את הערב לפני 7.10 ואיך הכל התחיל, אליקים לא מסוגלת לשכוח: חזרנו מחופשה עם אבא בטורקיה, אכלנו ארוחת ערב אצל בני הדודים שלנו בקיבוץ והלכנו לישון כרגיל. בשבת בבוקר התעוררתי והתחלתי לשמוע בומים, חשבתי שזה רעמים וניסיתי לחזור לישון אבל לא הצלחתי. צרחתי לאבא שלי והוא שם אותי ואת דפנה אחותי בממ"ד. פתאום אבא נכנס ואמר לנו שיש חדירת מחבלים וצריך להתחבא מתחת למיטה".

אלה סיפרה כי עד לאותו היום היא לא הכירה את המילה "מחבלים" כלל: אף פעם לא אמרו לי את המילה הזאת, ידעתי רק שיש ערבים מסביבנו. לא הבנתי כל כך מה אבא אמר לנו בממ"ד אבל נכנסתי מתחת למיטה כמו שהוא ביקש מאיתנו".

במהלך תקופת השבי, אלה ראתה מראות קשים ועברה בעצמה בין מקומות בעיר עזה, היא פגשה שם את התצפיתניות החטופות לירי אלבג ואגם ברגר. על המפגש עם הבנות הצעירות שעזרו לה לעבור את הרגעים הקשים סיפרה: "זה בעיקר הרגיע אותי שהיה עוד מישהו שמדבר עברית, סוף סוף יכולנו לדבר שם".

באחד מהימים, המחבלים החליטו לצלם את אלה אליקים בסרטון שמטרתו הייתה להישלח לישראל ולעורר לחץ פסיכולוגי לעסקה. "ידעתי שאם אצטלם לסרטון אז אולי זה יגיע לישראל ואז ידעו ידעו שאני שם, ואמא תדע איפה אני", סיפרה אליקים.