ישראלי בקליפורניה גילה צלב קרס בבית הספר של ילדיו, גייס את הקהילה ותפס את האשמים

יאיר לוין, ישראלי שחי 15 שנה עם משפחתו במרין קאונטי שבקליפורניה, מצפון לסן פרנסיסקו, לא תכנן להפוך לפעיל קהילתי. הוא סמנכ"ל מוצר בחברת פינטק, אשתו מורה ליוגה, ושני ילדיהם, בת בת 11 ובן בכיתה ב', לומדים בבית הספר היסודי ברוקסייד בעיירה סן אנסלמו. חיים שקטים, עד סוף השבוע שעבר.

בין סיום הלימודים ביום שישי לערב שבת רסס מישהו צלב קרס על המדרכה ליד מבנה בית הספר, ולצדו כתב "I hate Jews". המשטרה המקומית סיווגה את התקרית כעבירת שנאה לפי חוק קליפורניה. הגרפיטי נמחק לפני שכ-250 התלמידים חזרו ללימודים ביום שני, אבל לוין סירב לתת לתקרית להיטמע בשגרה.

לטענתו, מדובר בתקרית האנטישמית השישית באזור מאז 2020, אבל הקודמות עברו מתחת לרדאר ולא דווחו למשטרה. "אחד מכל שמונה תושבים כאן הוא יהודי, ועד 2020 לא הרגשנו אנטישמיות", הוא מספר. "הפעם לא הייתי מוכן לטאטא את זה מתחת לשטיח. התקשרתי למשטרה ודרשתי לדעת מה השלבים הבאים. הרגשתי שמתחמקים ממני. מפקח המשטרה, שקיבל דיווח על אנטישמיות בפעם הראשונה, לא הבין למה אני נסער".

הטריגר היה אישי. "כנראה שעד שהדברים לא הגיעו לבית הספר של הילדים שלי, לדלת שלי, לא עשיתי עם זה כלום", הוא אומר. "אבל עכשיו אני בחזית". התקרית התרחשה על רקע עלייה חדה בתקריות אנטישמיות ברחבי ארצות הברית, ובפרט במרין קאונטי, מאז הטבח של חמאס ביישובי הדרום ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה בעזה שבאה בעקבותיה.

כבר ביום שני ארגן לוין תהלוכה מחוץ לבית הספר, דרך קבוצת הורים יהודים שנוהגים לערוך קבלת שבת משותפת פעם בחודש. לא רק יהודים הגיעו: תושבים מהקהילה הרחבה הצטרפו, ואחת מהם, שאינה יהודייה, הביאה צמידים כחולים לחלק בין המפגינים. "אני חרדה, עצבנית, מפוחדת", אמרה לארה סטאר, תושבת השכונה, לערוץ KTVU המקומי. "שהשנאה הזאת מתבטאת ככה, זה מטריד מאוד".

במקביל החל לוין להפעיל לחץ על המשטרה והרשויות, והעמיד פרס של 10,000 דולר למי שיספק מידע שיוביל לזיהוי האשמים. הוא גם יזם מפגש קהילתי, הראשון מסוגו עבור הקהילה היהודית המקומית, שנערך ביום שלישי בערב בחצר בית הספר במעמד מועצת העיר. "אף פעם לא נפגשנו כקהילה יהודית", הוא אומר, "והדבר הכי גרוע הוא שכל אחד מאיתנו יכאב לבד".

למפגש הגיעו עשרות תושבים, יהודים ושאינם יהודים, שעמדו זה לצד זה. אניטה פרנק, ניצולת שואה, סיפרה על חוויותיה בהולנד במלחמת העולם השנייה ועל הקהילה ששתקה. "רדפו אותנו ורצחו אותנו לאורך הדורות", אמרה בריאיון לערוץ ABC7. "ובכל זאת שרדנו". אחת הרבניות שרה עם הקהל, ובסוף הערב חילקו גיר והנוכחים כתבו מסרים של אהבה וקבלה בדיוק במקום שבו רוסס הגרפיטי.

אבל גם התגובות העוינות לא איחרו. לדברי לוין, בפוסט שהעלו לאינסטגרם הצטברו כ-1,200 תגובות נאצה. "כתבו דברים כמו 'אתם שוב מתבכיינים', 'בטח אתם עשיתם את הגרפיטי הזה'. שלחו אמוג'י של דמעות תנין", הוא מתאר. "הילדים שלי בפעם הראשונה הגיעו אלי למיטה בלילה, לא בטוחים שהם רוצים לחזור לבית הספר. ואני אומר את מה שלמדתי בצבא: כשיש ערפל, מתקדמים קדימה".

"התעסקתם עם הקהילה הלא נכונה"

הלחץ הציבורי הניב תוצאות. שעה לפני הטקס הקהילתי קיבל לוין שיחת טלפון מאם שסיפרה כי בנה רוצה לעשות את הדבר הנכון, וחשף ששני ילדים מחטיבת הביניים, בני 12 ו-13, הם שרססו את הגרפיטי. לוין העביר את המידע למשטרה, הקטינים הצטיידו בעורכי דין, והתיק הועבר לפרקליטות. מנהל מחוז בתי הספר רוס ואלי, טיילר גרף, אישר כי מדובר בשני תלמידים במחוז שאינם לומדים בברוקסייד עצמו.

"הם כמובן לא ייכנסו לכלא", אומר לוין. "המטרה שלי היא שהם יעבדו בקהילה יהודית, ילמדו מה זה יהדות ומה זאת אנטישמיות. אגב, לאחד הילדים האלה החברה יהודייה. הם נפרדו אחרי התקרית. היה ממש חשוב להעביר מסר לקהילה ולילדים: מי שעשה את זה, התעסק עם הקהילה הלא נכונה".

אלא שלוין לא הסתפק בזיהוי האשמים. הוא פנה למערכת החינוך המקומית ודרש שינוי מבני. לטענתו, מתוך 41 ספרי הלימוד בבתי הספר באזור, 40% עוסקים באמריקאים אפרו-אמריקאים, 20% במוסלמים, 10% בנטיות מיניות, ואפס עוסקים ביהדות. "שלוש שנים אנחנו מדברים עם מערכת החינוך ללמד קצת סבלנות, והם מושכים אותנו ולא שינו דבר", הוא אומר.

לוין ישב שעתיים עם מפקח החינוך של שבעת בתי הספר באזור ועם הדירקטוריון, הציג גרפים והודיע שהכל ייחשף בתקשורת. "אמרתי לו 'אתה יכול להיות זה שישנה את זה'", הוא מספר. "נתנו להם חמישה שבועות לעשות נס חנוכה".

הדרישות קונקרטיות: הוספת ספרים על יהדות לתוכנית הלימודים ונראות יהודית בשלושה חגים, ראש השנה, חנוכה ופסח. במקביל מתכננת הקהילה את חגיגת החנוכה הגדולה ביותר שנערכה אי-פעם באזור, ולוין ביקש מתושבי המקום להציב שלטים על חלונות בתיהם ועל הדשא, עם המסר: "אני עומד לצד השכנים שלי".

"הילדים שלנו עברו ממקום של פחד למקום של 'אל תתעסקו איתנו'", אומר לוין. "הם גאים שנלחמנו בשבילם וניצחנו בשבילם".