שורד השבי עומר ונקרט: "היה לי רגע שבירה. למזלי היה מי שהציל אותי"

אלפים הפגינו אמש (שבת) ברחבי הארץ למען שחרור החטופים ונגד הממשלה. בתל אביב צעדו כאלפיים מפגינים מתחנת הרכבת סבידור מרכז לכיכר החטופים, שם נערכה העצרת המרכזית של מטה משפחות החטופים. שרון אלוני-קוניו, אשתו של החטוף דוד קוניו, התייחסה לניסיון ההתנקשות שכשל בבכירי חמאס בקטר. "אני מתה מפחד", אמרה, "מה עובר על החטופים עכשיו? האם הם יודעים שהממשלה שלהם, זאת שהפקירה אותם ב-7 באוקטובר, החליטה לוותר עליהם?".

מי שהיה שם ויודע איך זה להיות חטוף בשבי חמאס הוא עומר ונקרט. שורד השבי סיפר הבוקר (ראשון) לניב רסקין על הקשיים שבתהליך ההחלמה. "שמיים וארץ מלפני חצי שנה, ויש התקדמות. אני חוזר על עצמי אבל יש חלקים בשיקום שאני לא מצליח להתקדם. זה מחזיר אותי אחורה. אני נתקל בחוסר אונים, וזה דבר שבולט מאוד בשבי", סיפר ב"חדשות הבוקר".

"הסרטונים של אביתר וגיא החזירו אותי לשם, חוסר האונים שאני לא יכול לעזור להם החזיר אותי לשם. לפעמים אני מרגיש אבוד, שאין לי מה לעשות בנוגע להחזרת החטופים", המשיך. "אני דואג לא לאבד את התקווה, לזכור שמה שאני עושה כן עוזר".

היית איתם שם, כשראית את הסרטונים מה ראית שאנחנו לא מבינים?
"בסרטון של אביתר הקול שלו הטריד אותי, יש שם משהו עייף ושבור בקול. כשאמרתי את זה לאנשים סביבי הם אמרו שלא חזרתי עם אותו קול. הסברתי להם שאני שמעתי אותו גם כשהיה קשה אחרי 500 יום ושהוא נשמע פחות טוב, השיער והזקן שלו הטרידו אותי מאוד. גיא הוריד את העיניים כל הזמן בסרטון וזה הטריד אותי מאוד. הוא אדם עם ביטחון שמדבר, ומשהו בצורה שבה הוא דיבר, תשישות הנפש, זה משהו אחר ממה שראיתי בפעם האחרונה".

איך הצלחת לשמור על שפיות?
"כשהייתי לבד זה היה בעיקר עבודה עצמית, 197 ימים עשיתי פיקוח נפש. זה מאוד עזר לי לשמור על שפיות, לחשוב על העבר ועל העתיד. תמיד האמנתי ולא היה לי פקפוק שאחזור הביתה".

מתישהו נחשפת למה שעשו בארץ?
"לא, אבל האמנתי בעם שלנו שהוא לא יוותר עלינו. לא היה לי מושג, החוטפים תמיד אמרו לי שההורים שלי לא רוצים אותי, שהם ההורים היחידים שלא רואים. כשגיא ואביתר חברו אליי הם עשו לי תקציר למלחמה. שמעתי על כיכר החטופים, מטה המשפחות. תמיד האמנתי בחזרה הביתה".

ונקרט סיפר בריאיון על רגע שבירה ומה שהציל אותו. "היה לי רגע שבירה אחד, ושלושה ימים אחרי טל, אביתר וטל חברו אליי ושינו את הכל מבחינתי. הם הצילו את הבריאות הנפשית שלי, לא יודע איך הייתי מצליח לשרוד", אמר והמשיך: "רגע השבירה היה מהזנחה, התעללות והשפלה פיזית ונפשית. הייתה הרעבה קיצונית, גיא, אביתר וטל מאוד עזרו לי. זה היה השינוי של השבי. היה לנו קשר מאוד מיוחד".

מה חשבת כששמעת על התקיפה בקטר?
"זה העלה בי כעס, הסתכלתי על זה כמשהו חסר אחריות. אנחנו מדברים על עסקה, בחרת מדינה לנהל בה מו"מ. הבאת את הנהגת האויב לשם לדון ואז תוקף אותם שם. אם הם ירגישו שהם לא יכולים לשבת שם, אז איפה הם יוכלו לשבת למו"מ? בסוף, כל מי שניסינו לחסל הגיע לו, אבל צריך לדעת מתי. הטיימינג היה חסר אחריות".