"מי שחווה אלימות בשגרה מצוי בסיכון מוגבר בתקופה זו"

אנחנו בעיצומה של מערכה נוספת מול איראן, במציאות ביטחונית מורכבת. שיגורי טילים, אזעקות וכניסות ויציאות למרחבים מוגנים במהלך היום והלילה. כל אלו יוצרים תחושת חירום מתמשכת. אין רצף של שגרה ואין זמן התאוששות בין אירוע לאירוע. הדריכות קבועה והמתח מצטבר.

מניסיון העבר ומעבודת השטח הרבה של ויצ"ו, אנו יודעות כי בשעת חירום לאומי עולה גם רמת האלימות בתוך הבית. לחץ מתמשך, פחד קיומי, חוסר שינה, צפיפות במרחבים סגורים, מצוקה כלכלית ואובדן שליטה מגבירים התפרצויות זעם, שליטה כפייתית ותגובות רגשיות מוקצנות. מי שחווה אלימות גם בשגרה מצוי בסיכון מוגבר בתקופה זו.

בימים הראשונים ללחימה לא נרשמה עלייה משמעותית בפניות לקווי הייעוץ של ויצו. חשוב להבהיר כי היעדר פניות אינו מעיד על היעדר אלימות או מצוקה. כאשר כולם בבית לאורך שעות, ולעיתים גם במקלטים משותפים, קשה למצוא רגע של פרטיות כדי לפנות לעזרה. בשגרה לכל אחד מבני הבית יש עיסוקים, מסגרות וזמנים של פרטיות, אך בימי חירום השהייה הממושכת באותו מרחב, כשלעיתים האדם הפוגע נמצא בסמיכות פיזית מתמדת, האפשרות לשוחח בחופשיות מצטמצמת. ניסיון העבר מלמד כי העלייה בפניות מתרחשת לעיתים ביום השלישי או הרביעי ללחימה, כאשר העייפות הנפשית מצטברת ואין עוד משאבים פנימיים להתמודד גם עם המלחמה בחוץ וגם עם המתח והאלימות מבפנים. כאשר הכוחות נשחקים וחוסר השינה גובר, מתרחשת הסלמה. לכן חשוב לפעול מוקדם ככל האפשר.

במצב של מלחמה מאגרי האנרגיה שלנו ויכולת העמידה נשחקים ולא דומים לראשית המלחמה או אפילו למתקפת "עם כלביא". סיר הלחץ המשפחתי מבעבע ונדרשת ערנות למצבים העלולים לגלוש במהירות להפעלת אלימות לסוגיה. כאן יש תפקיד גם לסביבה - שימו לב לנעשה בקרבתכם ואל תחששו לפנות ולהציע עזרה כנוכחים מהצד.

להלן הנחיות מעשיות המותאמות למציאות הנוכחית:

שימ/י לב להסלמה בשליטה ובהתנהגות: בתקופות של חירום ואי ודאות יש מי שמגיב בחרדה פנימית ויש מי שמנסה להשיב לעצמו תחושת שליטה דרך שליטה באחרים. חשוב להבחין בין מתח טבעי - עייפות, עצבנות רגעית או ויכוחים נקודתיים - לבין שינוי עקבי בדפוסי ההתנהגות. אם את מזהה החמרה בביקורת, בדרישות לדעת היכן את בכל רגע, בהאשמות חוזרות ונשנות או בהתפרצויות זעם תכופות יותר מבעבר, אין לראות בכך תגובה טבעית למצב הביטחוני בלבד. שימי לב אם את חשה צורך לסנן מילים או להצטמצם כדי לא לעורר כעס, וכאשר התגובות אינן פרופורציונליות למציאות.

דאג/י לאמצעי תקשורת זמינים ובטוחים: חשוב לוודא שהטלפון האישי שלך טעון ונגיש בכל עת, שהגישה אליו אינה מוגבלת ושאינך תלויה באדם אחר לצורך תקשורת. במקרים שבהם הגישה לטלפון האישי שלך מוגבלת, חשוב לחשוב מראש על חלופות. נסי לזהות אדם קרוב פיזית (שכנה, חברה, קרובת משפחה) שניתן לקבוע איתם מילת קוד או סימן מוסכם שמעיד על מצוקה. אם אינך יכולה להשתמש בטלפון הפרטי, חפשי הזדמנות להשתמש במכשיר אחר באופן בטוח, למשל טלפון של אדם קרוב, ורק כאשר אינך נמצאת תחת פיקוח ישיר. מומלץ גם לשנן בעל פה מספרי חירום מרכזיים, למקרה שלא תהיה גישה לאנשי קשר שמורים. במידת האפשר, שמרי עותק פיזי קטן של מספרי סיוע בתוך תיק או ארנק.

כמו כן, חשוב שתהיה לך שליטה מלאה וגישה חופשית לחשבונות הדיגיטליים והפיננסיים שלך, כגון דואר אלקטרוני, רשתות חברתיות, חשבון בנק ואפליקציות תשלום. שינוי סיסמאות, מניעת גישה או דרישה למסור פרטי התחברות הם סימני אזהרה לשליטה ופגיעה בפרטיות. מומלץ לשמור מספרי ייעוץ וחירום בשם שאינו מעורר חשד ולהגדיר אפשרות לשליחת הודעה מהירה. הקפדה על קשר יומיומי קצר עם אדם קרוב, גם אם מדובר בהודעת עדכון שגרתית, יוצרת רשת ביטחון משמעותית.

הכיני תכנית חירום אישית: כפי שכל משפחה יודעת היכן המרחב המוגן ומה עושים בעת אזעקה, כך חשוב לדעת מה תעשי אם תתרחש הסלמה בתוך הבית. תכנית כזו יכולה לכלול הכנת תיק עם מסמכים חשובים, תרופות, אמצעי תשלום, ביגוד בסיסי ומטען לטלפון. חשוב לחשוב מראש על אפשרויות שהייה חלופיות גם אם מדובר בלילה אחד בלבד. אין לשתף את האדם הפוגע בתוכנית זו. עצם קיומה של תכנית מעניק תחושת שליטה גם אם אינך מתכוונת לפעול מיד.

אל תבטל/י את תחושת הפחד: אם את חשה דריכות מתמדת מפני תגובתו של בן הזוג, אם את חוששת להביע דעה או אם את מרגישה מושתקת ומוקטנת, אין לייחס זאת רק למתח הביטחוני. אלימות רגשית או פיזית אינה מוצדקת בשום מצב, גם לא בעת מלחמה. עצם התחושה שמשהו אינו בטוח בביתך היא אינדיקציה מספקת לפנייה לייעוץ ולשיחה עם גורם מקצועי. חשוב לזכור שבתקופות חירום אנשים נוטים פחות להתלונן או לפנות לעזרה מתוך תחושה ש"יש דברים דחופים יותר" או שאין למי לפנות, אך דחיית הפנייה עלולה להעמיק את הסיכון. נסי לזהות לעצמכם סימנים ברורים: האם את נמנעת משיחות מסוימות? האם את משנה התנהגות כדי לא לעורר כעס? האם את חווה פחד שאינו קשור לאזעקות עצמן? במידת האפשר, שתפי אדם קרוב שאת סומכת עליו בתחושתך, שמרי לעצמך מספרי סיוע זמינים, ותכנני מראש רגע או דרך בטוחה ליצור קשר במקרה הצורך. גם שיחה אנונימית קצרה עם גורם מקצועי כמו מוקדי הסיוע של ויצו יכולה לסייע בהבהרת המצב ובהבנת האפשרויות. אין צורך להמתין להסלמה כדי לבקש תמיכה.

הכירי גם את האלימות שאינה פיזית: אלימות אינה מתבטאת רק בפגיעה פיזית. השפלות חוזרות, קללות, איומים, שליטה על כסף ומשאבים, פתיחת הודעות ללא רשות, בידוד ממשפחה וחברים ושימוש בילדים ככלי לחץ הן צורות קשות של אלימות נפשית וכלכלית. בתקופת מלחמה עלולה להתווסף גם האשמה כי את זו שמגבירה את המתח או כי את פוגעת ביציבות הבית. הכרה בדפוסים מאפשרת עצירה מוקדמת.

היערכי לזמנים רגישים במיוחד: אם את מזהה שיש זמנים שבהם קיימת נטייה מוגברת להתפרצויות, כגון שעות לילה מאוחרות או לאחר אזעקות, נסי לצמצם חיכוך באותם זמנים ככל האפשר. במקרים שבהם את חשה סכנה ממשית, חשוב לפנות לייעוץ מוקדם כדי לבנות תכנית פעולה בטוחה. בנוסף, נסי למפות לעצמך דפוס: מתי הטון משתנה? אחרי אילו טריגרים? האם זה קורה כשיש עייפות, אלכוהול, עומס חדשותי או מתח מצטבר? עצם הזיהוי מאפשר לך להיערך רגשית מראש ולא להיות מופתעת מהשינוי באווירה. במרחב המוגן או בחדר סגור, התמקמי קרוב ליציאה והימנעי ממצב שבו את מנותקת מאפשרות תנועה. נסי לייצר לעצמך רגעי ויסות קצרים - נשימה איטית, שטיפת פנים, יציאה לאוויר פתוח - כדי לשמור על יציבות פנימית.
ההיערכות אינה קבלה של המצב, אלא דרך להקטין סיכון ולשמור על בטיחותך.

שימי לב למצוקת הילדים: ילדים חווים את המתח והאלימות גם כאשר הם אינם מבינים את כל הפרטים. רגרסיה בהתנהגות, פחדים, היצמדות יתר או תוקפנות יכולים להעיד על מצוקה. חשוב לשוחח עמם בשפה מותאמת גיל, להבהיר כי אינם אשמים ולספק תחושת ביטחון ככל האפשר. האחריות להגן עליהם קיימת גם בתקופת מלחמה, ופנייה לייעוץ מקצועי במקרה הצורך היא חלק מהגנה זו.

גם גברים ונערים עלולים להיפגע: קיימים גם גברים ונערים החווים פגיעה, השפלה, איומים או שליטה מתמשכת בתוך מערכת זוגית או משפחתית. בתקופות של מתח מתמשך ושהייה ממושכת בבית, מצבים אלה עלולים להחריף. חשוב להכיר בכך שקיים תת דיווח משמעותי אצל גברים, בין היתר בשל רגשות אשמה ובושה, תפיסות חברתיות לגבי תפקידי מגדר ולעיתים גם בשל תחושה שאין לגיטימציה סביבתית להיחשף או לבקש עזרה. העובדה שקיימים חסמים רגשיים וחברתיים אינה שוללת את הזכות לפנות לייעוץ. אין בושה בהתייעצות, ואין צורך להצדיק או להסביר את עצם הפנייה. כל אדם החווה איום, השפלה או פגיעה זכאי להגנה מקצועית, דיסקרטית ומכבדת. למען הנוחות הטקסט מנוסח בלשון אישה, אך כל האמור בו מתייחס באופן מלא גם לגברים.

פני לעזרה גם בלי הוכחות ובלי החלטה להגיש תלונה: אין צורך בהוכחות או סממנים פיזיים כדי לפנות ליעוץ או להגיש תלונה. פנייה לקו ייעוץ או לגורם מקצועי אינה מחייבת הגשת תלונה ואינה מחייבת נקיטת הליך משפטי. לעיתים עצם השיחה מאפשרת להבהיר לעצמך את המצב, להבין את זכויותייך ולבחון אפשרויות שלא חשבת עליהן. גורם מקצועי יכול לסייע בבניית תכנית בטיחות מותאמת, לחשוב יחד איתך על צעדים מדורגים ולהציע מסגרות תמיכה. חשוב לדעת כי במסגרות אלו פועלות נשות ואנשי מקצוע שזה תחום התמחותם. תפקידם לבנות יחד איתך תכנית דיסקרטית, לתמוך בך נפשית ולבחון פתרונות מעשיים שיבטיחו את ביטחונך ואת ביטחון ילדייך. הפנייה היא צעד של אחריות. חשוב לדעת: אין צורך בהוכחות, ואין חובה להחליט מראש על כיוון פעולה. גם התייעצות ראשונית ושקטה היא דרך להשיב לעצמך שליטה.

ומה לגבי העומדים.ות מהצד: בעת חירום אנחנו עסוקים.ות בדריכות ובדאגה למעגל הקרוב. אך דווקא בתקופות כאלה חשוב להיות ערניים.ות גם למה שמתרחש סביבנו. במקלטים משותפים, בבניינים ובמרחבים שבהם אנשים זרים שוהים יחד לאורך זמן, אנו עשויים.ות להיחשף לצעקות, להשפלות, לאיומים או להתנהגות שמעוררת תחושת אי נוחות. גם כאשר מדובר באנשים שאיננו מכירים.ות, אין מדובר בעניין פרטי בלבד.

חשוב שלא להיות אדישים.ות כאשר אנו עדים לאלימות או לחשש לאלימות. עצם הנוכחות שלנו יכולה להשפיע. אם אתם.ן מזהים.ות הסלמה, ניתן לעיתים ליצור הפרדה או הסחת דעת באופן רגוע ומדוד. למשל לפנות לבן הזוג בשאלה עניינית, לבקש עזרה רגעית, ליצור סיבה טבעית להתרחקות פיזית או להזמין את אחד הצדדים לשיחה קצרה במקום אחר. עם זאת, חשוב להבין שמדובר בסיטואציה מורכבת. אין להיכנס לעימות חזיתי שעלול להשפיל את האדם התוקף בפומבי או להסלים את המצב לאחר מכן, במיוחד במרחבים סגורים שבהם בני הזוג יישארו יחד גם לאחר שהעדים ילכו. ההתערבות צריכה להיות עדינה, מכבדת ובטוחה.

אחת הדרכים המשמעותיות ביותר היא לפנות בשקט, לאחר האירוע או בזמן מתאים, לאישה שנראה כי היא מתמודדת עם אלימות. אפשר לומר בפשטות ובאמפתיה כי שמתם.ן לב שהיה רגע קשה וכי אתם.ן כאן עבורה אם תזדקק. אין צורך ללחוץ או לדרוש פרטים. עצם האמירה שהיא אינה שקופה, שמישהו ראה ושהיא יכולה לפנות אם תבחר בכך, מעניקה תוקף וחיזוק פנימי. לעיתים היא לא תפנה באותו רגע, ולעיתים כלל לא תפנה. אך עצם הידיעה שיש אדם נוסף שמבחין, שמאמין לה ושרואה את מה שמתרחש יכולה לשנות.

אם עולה חשש ממשי לפגיעה, פנייה לגורמי מקצוע או למוקדי חירום היא צעד אחראי ולא התערבות מיותרת. דיווח אינו הלשנה אלא פעולה שמטרתה הגנה על אדם במצוקה. חשוב לזכור כי לא מעט פעמים נפגעים.ות אינם פונים.ות לעזרה בשל פחד, בושה או חוסר נגישות, במיוחד כאשר הם.ן שוהים.ות לצד הפוגע לאורך זמן. חוסן אזרחי אינו נמדד רק ביכולת לרוץ למרחב מוגן בזמן אזעקה, אלא גם ביכולת לא לעצום עיניים מול פגיעה. ערנות, עדינות ואחריות חברתית הן חלק בלתי נפרד מהחוסן שלנו כחברה.

אינך לבד: קווי הייעוץ של ויצו פועלים גם בימי לחימה ומעניקים סיוע רגשי ומשפטי דיסקרטי ומקצועי:

*3980 - קו ייעוץ לנשים במשבר ו/או במעגל האלימות.

*9835 - קו ייעוץ לגברים בצל המלחמה

קווי חירום נוספים:

118 - מוקד משרד הרווחה.

0502270118 - פנייה שקטה בוואטסאפ.

106 - מוקד רשות מקומית.

1202 - קו סיוע לנפגעות ולנפגעי פגיעה מינית.

1203 - קו סיוע לגברים ונערים נפגעי תקיפה מינית.

בנוסף פועלים מוקדי חירום ארציים ורשויות מקומיות. הפנייה לעזרה היא צעד של אחריות וכוח, לא של חולשה. גם בתקופה שבה נדמה שכל המדינה במצב חירום, הזכות לביטחון בתוך הבית, לכבוד ולהגנה נשמרת גם בימים אלו.

הכותבת היא מנהלת המערך המשפטי טיפולי בויצו ואחראית על קידום מדיניות וחקיקה