"אני מקווה שמישהו לא יחבל בעסקה הזו"
שמואל ברודץ', שמשפחתו - כלתו הגר, ונכדיו עפרי יובל ואוריה, אשר נחטפו מקיבוץ כפר עזה - חזרה מהשבי לאחר 51 יום, המשיך להילחם במשך שנתיים על החזרת החטופים. בראיון ל-mako הוא מספר על האמונה בטראמפ, החשש כי העסקה לא תצא לפועל, ועל המחדל הגדול של ממשלת ישראל. "אם זה היה תלוי בהם, החטופים יכלו להישאר שם"
"אני מקווה שהסוף הטוב הולך להגיע", אומר שמואל ברודץ', שבמשך שנתיים, גם לאחר שמשפחתו חזרה מהשבי, הקדיש את חייו לנושא החזרת החטופים. "אני קם בבוקר עם החטופים והולך לישון איתם בלילה. כרגע יש המון תקווה אבל עדיין המון דברים נזילים, אני מאוד מקווה שמישהו לא יחבל בעסקה הזו, אני אאמין כשאראה אותם כאן".
שמואל ברודץ' הוא אביו של אביחי, שאשתו הגר ושלושת ילדיהם אוריה, יובל ועופרי, נחטפו על ידי חמאס מכפר עזה ב-7 באוקטובר יחד עם אביגיל עידן, בת השכנים. ארבעת בני המשפחה שוחררו במסגרת הפעימה השלישית של עסקת החטופים לאחר 51 יום, בנובמבר 2023.
הוא מודה כי הדמות היחידה שבה תלה תקווה היא טראמפ. "מהרגע שטראמפ עלה לנשיאות, דיברתי בהפגנות רק עליו. יש לו את הכוח ללחוץ על ביבי, אני סומך עליו. יש לו אינטרס מובהק לקבל את פרס הנובל ובשביל זה יעשה הכול כדי שהחטופים יחזרו. אין פה אלטרואיזם, כל המשחק כאן מאוד ציני".
ברודץ', תושב ראשל"צ, מסביר שבחר להפגין בעיקר בשער בגין. "בכיכר החטופים היה יותר ממסדי ורגוע בשער בגין ההפגנות היו הרבה פחות ממסדיות ויותר מוחצנות, עם דרישה תקיפה כבר מההתחלה לאדון ביבי שיעשה עסקה", הוא אומר, "צעקנו שרוצים הסכם ושיפסיקו למרוח אותנו".
על ההתנהלות של מקבלי ההחלטות בארץ הוא אומר: "אם זה היה תלוי בהם, החטופים היו יכולים להישאר שם, מבחינתם שתהיה מלחמה אינסופית, להם זה מאוד נוח שיש שם חטופים ויש עילה למלחמה שמנציחה את הישארותם בממשלה".
הוא מספר כי משפחתו שחזרה מהשבי שמחה לשמע הבשורות על ההסכם עם חמאס וההחזרה של החטופים בקרוב. "הם יודעים היטב מה המשמעות של להיות בעזה ולחזור מהגיהינום, כולם שמחים שהסיוט נגמר. החזרת החטופים תביא לשלום איזורי ויש סיכוי שהמדינה תתחיל לפרוח מחדש, הגיע הזמן". לדבריו, משפחתו חזרה הודות לתמיכה ציבורית ולחץ ציבורי על ממשלת ישראל. "הממשלה יכלה להחזיר את הנשים והילדים אחרי יומיים, אני יודע את זה בוודאות. החמאס אמר לחטופים שתוך יומיים הם חוזרים לארץ. לחמאס לא היה אינטרס מבחינה אסטרטגית להשאיר שם את המשפחות משום שזה פגע בתדמית הבינלאומית שלהם. אצלנו, לעומת זאת, היו מוכנים להקריב את המשפחות כדי להראות כמה חמאס רעים לכן זה לקח 50 יום עד שהם שבו".
הוא מסביר כי בשל העובדה שמשפחתו שבה בזכות התמיכה הציבורית, הרגיש מחויבות אישית להמשיך את המאבק עד שכולם יחזרו. "ניסיתי לעשות כמיטב יכולתי. שלוש פעמים בשבוע התייצבתי בשער בגין, ובשאר הזמן החטופים היו כל היום בראשי, מבוקר עד ליל", הוא מתאר, "לא יודע כמה תרמתי, אני רק יודע שאני מקווה לראות אתם כאן ושהסיוט של כולנו יסתיים. אין לי עוד הרבה שנים לחיות, אך בשנים שנותרו לי אני רוצה לחיות כאן בנחת ולא עם חזיונות משיחיים".