מאות מלווים את עידן שתיוי ז"ל בדרכו האחרונה

אלפי בני אדם ליוו בדרכו האחרונה היום (שני) את עידן שתיוי ז"ל, 696 ימים לאחר שנחטף ממסיבת הנובה ונרצח ב-7.10. לאורך הדרך עשרות רבים נשאו דגלי ישראל ודגלים צהובים, עד לבית העלמין בכפר מעש, מקום טקס הלוויה. בנוסף לרבים שליוו את שתיוי ז"ל, יו"ר הכנסת חה"כ אמיר אוחנה, נציגי משרד ראש הממשלה ונציגים נוספים הניחו זר בטקס הלוויה. 

דלית אורון, אימו של עידן ז"ל, ספדה: "ב-27.9.23, חודש לאחר יום הולדתי, 10 ימים לפני חטיפתו, עידן שלח לי ברכת יום הולדת. אימוש, לא שמתי לב שלא קיבלת ממני ברכה אמיתית ועמוקה ליום הולדת אז אני אעשה את זה עכשיו. זאת ברכה לאימא הטובה בעולם ללא ספק. איזה עוד אימא תאמין בך ככה? תבין אותך ככה? ותקבל אותך בדיוק כמו שאתה? ממש לא הרבה ויש לך הרבה אימהות ללמד איך עושים את זה מושלם, תודה לך על כל מה שאת בשבילי כל שנות חיי אולי היחידה שמאמינה בי באמת ללא שום אינטרסים ומשחקים, היחידה שמבינה את עומקי ליבי בכל שעה מכל מקום בעולם אני רוצה להגיד לך תודה. תודה על מי ומה שאת, תודה על הנתינה האין-סופיים הזאת לעולם, תודה על חמלה נקייה לחלוטין, תודה על האימא שאת בשבילי באמת שלא יכולתי לבקש או לדמיין משהו טוב מזה. אני רוצה לאחל לך אין-סוף שנים של אושר עושר בריאות ואהבה, שנהיה הרבה ביחד כל המשפחה וכל האהובים שלך, שתהני מנופים טובים מוסיקה מעולה ואהבה פנימית כל כך חזקה שתאחד לך את הכול, תעשי את כל הדברים שאל אוהבת וחולמת. אני אוהב אותך ומודה לך על האימא שאת והדמות שאת בחיי".

"ביום הולדתי השנה, 28.8.25, עידן חולץ והושב לארץ… חזר אלי… זה החיבור האלוהי שהיה בינו לביני. אימא ובן. החלל הזה, החור הגדול בלב. זה כאב של איבר חסר. חוסר תמידי שלא עוזב. געגוע ובכי המלווים אותי בכל רגע. הטלפון ממנו בבוקר - 'אימוש מה קורה? איך את', מאכל שאהב שהכנתי לו, שיר שאהב, שיחות הנפש שלנו על המרפסת. ו…הטלפון בסוף היום. 'אימוש מה קורה? איך עבר יומך?' לב טהור. תמיד רואה את האחר ודואג לחלש. מלא נתינה. כל כך רגיש ואוהב". 

"לעידן לא היה קל…. עבר תהליך ארוך והגיע למקום טוב. אהב את הלימודים ברייכמן, זוגיות טובה, השגים אישיים שנתנו לו סוף כל סוף איזה שקט. או שלא….. עידן נלקח מהעולם בשיא. עידני אתה ילד של אלוהים. בדרגת החיבור הגבוהה ביותר. תודה שזכיתי בך ל-28 שנים של אהבה והתפתחות. תודה על הזכות. וסליחה אהוב שלי…. סליחה שלא הצלחתי לשמור ולהגן עליך הפעם. תשמור עלינו מלמעלה ותמשיך להיות נוכח בחיינו. לנצח תהיה נוכח בחיי… אהבה שלי".

הילה שתיוי, אחותו של עידן ז"ל, אמרה בהלוויה: "עידן שלי, שנתיים חיכיתי לרגע הזה לדבר אלייך, ואומרים שברגע הזה אתה פה איתנו, וזה הזמן להיפרד. מי היה מאמין, שאני אעמוד פה, שאני אצטרך לקבור אותך? אחי הגדול. אלוהים למה? למה דווקא עידן? מכולם? למה דווקא עידן שבאמת היה הכי טהור, רגיש ועדין. הגבר שבגברים, הגיבור שלי, האח הכי טוב בעולם". 

"היה לנו תהליך איטי, נסתר ומסתורי אל הרגע הזה, אומרים שאדם הולך מן העולם בדרך שבא הוא חי, ואתה היית כזה מסתורי, מי שרצה להכיר אותך באמת, להיכנס לך ללב היה צריך לחקור, להיפתח, לעבור איתך תהליך, היה לוקח לך זמן לפתוח את הלב אבל כשפתחת... איזה לב ענק יש לך עידן. ב-7 באוקטובר התייצב צבא שלם שמוכן להילחם עליך, למענך. גיליתי את העולם המסתורי שלך, כמה חברים, כמה אנשים, שנחקקת אצלם בלב לפני שנים, לא האמנתי שכמות כזאת גדולה של אנשים יכולה לאהוב אדם אחד". 

הילה סיפרה: "ב-6 באוקטובר יום לפני שהכול קרה, חיכיתי לך ולסתיו שתבואו לאסוף אותי לארוחת חג אצל אמא, ומשהו אחד זכור לי ממש חזק, כשחיכיתי לכם שמעתי שירים ושמחה מהרחוב הראשי לידי, ויצאתי לשם - אלו היו חבר'ה מבית כנסת שהתחילו את חגיגות שמחת תורה, ואני זוכרת שעמדתי שם בצד הסתכלתי מרחוק, וירדו לי דמעות, ולא הבנתי למה אבל באותו רגע נכנסה בי תחושה רעה, כל כך רעה, זאת הייתה הפעם הראשונה שזה קרה לי. כשהיינו בארוחה, אמרתי לך ולאימא שאני לא יודעת למה - אבל יש לי תחושה לא טובה, אפילו אמרתי לך לא ללכת למסיבה הזאת. בסוף הערב, לקחת אותי הביתה, אתה וסתיו, יצאת מהרכב ולחבק אותי.. וזה היה מוזר, לא קורה בדרך כלל, התחבקנו ואמרתי לך, איזה קטע שנהיית מחבק כזה. וזה היה הרגע האחרון שלנו ביחד עידן, זכיתי בחיבוק אחרון ממך. נפרדנו אז". 

"כמה שעות אחרי, 7 באוקטובר - קמתי מאזעקה, לבד, בבית ועליתי לשיחה עם עומרי ואמרתי 'עומרי, אני לא יודעת למה - אני בהתקף חרדה הכי חזק שהיה לי בחיים, אני מרגישה שמשהו לא בסדר' - באותו הזמן לא תיארתי לעצמי שיש קשר אליך עידן. כמה שעות אחרי הדברים התחילו להתבהר. מצאתי את המיקום המדויק שלך בנייד, שלימים הבנו שבדיוק שם, נחטפת. אבל זה היה מאוחר מידי. ואז באותו היום נפלתי לתהום עמוק, הסיוט הכי גדול שלי התגשם, ונעלמת, עברנו מסע, מסע שעוד נדבר עליו שנים. כדאי להסביר את סדר הגודל שלו, אבל רציתי לספר לך קצת. מאותו היום לא אכלתי, לא ישנתי, לא תפקדתי - אלו תחושות שאני לא מאחלת לאף אחד לעולם, אבדון אמיתי - על סף להשתגע, מישהו פשוט נעלם לך. בשבוע הראשון האמנו שאתה חי ומתחבא כי כזה אתה שורד, עשינו הכול לחפש אותך... ואחרי שבוע קיווינו שנחטפת, כי אם לא נחטפת אז כנראה אתה לא בחיים". 

"החקירה סביבך הייתה כל כך מורכבת, ונלחמנו בכל רגע, יצאנו לרחובות, נפגשנו עם בכירים בארץ ובחו"ל, פתחנו אוהלים, שביתות רעב, ראיונות, שלטים, עצרות, אני לא אשכח את עצמי צורחת ברחובות, הייתי צורחת על אנשים - קומו!! מה אם זה היה האח שלכם שם בעזה? תמיד היה סביבך סימן שאלה, תקופה ארוכה מידי, לא ידעו איך נחטפת בכלל, לא מצאו קצה חוט. עד שאחרי 200 ומשהו ימים, הודיעו לנו שאכן נחטפת ושאתה בעזה, אבל הבשורה הזאת הגיעה עם בשורה קשה יותר, שיש חשש כבד לחייך. אבל גם פה, האמנו, ידענו שתשרוד כל תנאי, שבטח התחברת כבר עם השובים שלך, שאתה חזק ותתמודד, ועדיין לא ויתרתי, האמנתי שאתה חי, דמיינתי כל יום את הרגע בו מצלצלים אלי ואומרים לי, עידן בדרך הביתה. הדמיון הזה - נאחזתי בו כל הזמן, ככה הייתי נרדמת.. זאת הייתה הדרך היחידה". 

"אחרי שנתיים, אני צריכה להפסיק לחכות שניפגש. אולי בגלגול אחר. עידן לך לדרכך, שם למעלה, אני יודעת שתעשה שם בית ספר לכולם, אתה גיבור, איש של חסד, ענווה ואמת, תמיד הלכת עם האמת שלך, לך איתה שם גם למעלה. אני אוהבת אותך".

סתיו לוי, חברתו של עידן ז"ל, אמרה בהלוויה: "שנה שלמה האמנתי שאתה חי. איך מתחילים להיפרד ממך? הלב שלי מתכווץ רק מלדמיין מה חווית. סליחה".

בסוף השבוע הותר לפרסום כי הושבה גופתו של שתיוי ז"ל יחד עם גופתו של אילן וייס ז"ל, ששניהם נרצחו ב-7 באוקטובר ונחטפו. עידן ז"ל היה צלם חובב וסטודנט לקיימות, וביום הטבח הגיע לתחום מסיבה ברעים בדיוק כשהחלה מתקפת המחבלים.