תושבי הצפון זועקים: "ברחתי ב-8 באוקטובר, לא רוצה לברוח שוב"

אחרי שהשמועות החלו לרוץ כבר בשעות אחר הצהריים אתמול (רביעי) - סמוך לשעה 20:00 פתח חיזבאללה בהרעשה רחבה על תושבי הצפון כששיגר יותר מ-100 רקטות במתקפה המשמעותית ביותר מאז שהחל מבצע "שאגת הארי". זו הייתה הפתיחה לאחד הלילות הקשים ביותר שנמשך עד הבוקר - ובריאיון ל"חדשות הבוקר" זעקה יעל יששכר, תושבת קריית שמונה: "התיקים לבריחה מוכנים. ברחתי כבר ב-8 באוקטובר ואני לא רוצה לברוח שוב".

שמעתם את השמועות על לילה קשוח, נערכתם לזה?
"רצו השמועות בקבוצות העיר, מיד אמרו לנו שזה לא נכון ושזה רק שמועות. חשבנו שלא יהיה שום דבר למרות השמועות וטעינו. בדקה קיבלנו מטח של מעל ל-40 רקטות. הבית רעד, טילים עפו באוויר ואש בעיניים. אין לאן ללכת להתגונן. היינו נערכים אם היינו יודעים, היינו הולכים למקלט. הליכה למקלט זה כמה דקות, יש לי שלושה ילדים ואין לי מספיק זמן ללכת איתם. המרחב המוגן היחיד שיש לי זה חדר ביטחון, אפילו לא ממ"ד".

אם היו מתווכים את השמועות אפשר היה להיערך.
"התיקים שלי מוכנים מהיום הראשון של המלחמה. ביומיים הראשונים הלכתי בכל התרעה למקלט, עברתי שלושה מקלטים. באחד יש ריח נוראי של עובש, בשני אין מזרנים. בשלישי ביקשנו את כל הדברים, אבל אין אינטרנט. אנחנו לא יכולים להיות מנותקים במשך זמן כל כך רב עם כל מה שקורה".

כאמור, יששכר אם לשלושה ילדים, ובריאיון הסבירה את המורכבות שהם חווים. "כל טריקת דלת מקפיצה אותם - והם מיד רצים לחדר הביטחון. הם פוחדים ללכת לשירותים לבד, אנחנו מרגישים מאוד שקופים", הודתה. "על טיל אחד למרכז עוצרים מהדורות, וכאן זו פשוט שגרה. יש פה פעילות אינטנסיבית גם של צה"ל, אנחנו לא ישנים בגלל פיצוצים כל היום וצריכים להבין אם זה צה"ל, טיל או כטב"ם. איך אפשר להמשיך לחיות ככה?".

יששכר, בעלת עסק למתנות ולהדפסות, שיתפה גם באוזלת היד שהיא חווה מהמדינה כבעלת עסק. "המדינה לא באה לקראתנו. אני לא יכולה ללכת לעסק שלי כי צריכה להישאר עם ילדים בבית. צריך להחריג את הצפון, אין לנו זמן התגוננות וצריך מענה מיידי. העסק סגור ואין לי איך להביא אוכל לילדים שלי, אין לי את הכסף אפילו לתת לילדים הפוגה במקום אחר", אמרה, "אמרנו כבר מספר חודשים, מאז שחזרנו באוגוסט, שהמצב לא יכול להישאר ככה. בתור תושבת אני צריכה להמשיך לשלם את כל ההלוואות והארנונה, ויש ימים שהעסק לא מכניס שקל".