"חייבים לזכור את השואה עכשיו, כשאנטישמיות מרימה ראש"

ביום השואה הבינלאומי 2026, 81 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, נדמה שהמאבק על הזיכרון אינו מתנהל עוד רק מול הזמן - אלא גם מול יצירת סיפור השואה למשהו סטטיסטי, כזה שמתקשה לגעת בדור שגדל לעולם רווי מסכים, ריגושים ומלחמות. בתוך המציאות הזו, בוחרת עמותת "שם ונר" בשיתוף "יד ושם" להביא את סיפורי הנספים אחד אחד. לא מספר, אלא שם. לא רק טקס, אלא נר אישי של שם ופנים - בישראל וברחבי העולם.

בטקס הרשמי לציון יום השואה הבינלאומי של משרד החוץ בירושלים, שהתקיים השנה בנוכחות שגרירים, דיפלומטים ונציגי הקהילה הבינלאומית, הוקרן סרט מיוחד שבו שגרירים משש מדינות בהן קזחסטן, שוודיה, רואנדה, הפיליפינים, ארגנטינה וצ’כיה הדליקו נרות זיכרון אישיים של "שם ונר", כשעל כל נר מודפס שמו של נספה בשואה.

בנוסף, התקיים גם אירוע זיכרון ייחודי במוזיאון ידידי ישראל בירושלים, שבו השיקו עשרות שורדי שואה את הספר "זכור לי גם נס", אוסף סיפורי ניסים אישיים. במסגרת האירוע הודלקו כ-100 נרות, כל אחד מהם נושא שם וזהות של אדם אחד מבין ששת המיליון.

"אחרי 80 שנים אנחנו יודעים השואה לא התרחשה רק בגטאות או במחנות הריכוז וההשמדה, היא היתה חלק אינטגרלי גם בשיח הציבורי של אותה התקופה, בהדרה ובהפיכת בני אדם משמות למספרים", מציינת רוחה שער-וקנין, מנכ"לית העמותה. "היוזמה שלנו ב'שם ונר' ו'יד ושם' מבקשת להשיב לכל אחד מהנספים את שמו, את הזהות שלו ולספר את סיפור חייו לדורות הבאים. זו גם קריאת השכמה לדור הצעיר ולעולם כולו. בעידן שבו אנטישמיות מרימה ראש מחדש ברחבי העולם, הזיכרון הזה, של כל אדם באשר הוא אדם, הוא אחריות מוסרית".

את הממד האנושי הזה, שמבקש המיזם להנכיח, אפשר היה לחוש במיוחד בעדותו של טומי שחם, שורד שואה בן 94, שנשא דברים באירוע. שחם נולד ב-1933 בסלובקיה. בשנת 1944 גורשה משפחתו, יחד עם אלפי יהודים נוספים, למחנות. לאושוויץ הגיע כשהוא בן עשר וחצי. "הלילה הראשון היה היחיד שבו היינו כולנו יחד", הוא סיפר. למחרת הופרדו הגברים, ובהמשך גם האימהות מהילדים. טומי קועקע במספר אסיר, ונאלץ לשרוד כילד במחנה השמדה. הוא מצא את עצמו אחראי על קבוצת ילדים קטנים ממנו, מנסה לשמור עבורם על שגרה מינימלית. תשעה מתוך עשרת הילדים שהיו תחת אחריותו לא שרדו. כשהחלו הנאצים בפינוי המחנה בינואר 1945, ניצל טומי מצעדת המוות כמעט במקרה. כמה ימים לאחר מכן שוחרר המחנה בידי הצבא האדום. לאחר המלחמה מצא את אמו, עלה לישראל, הקים משפחה והקדיש את חייו לספר את סיפורו.

במקביל לטקס במשרד החוץ, התקיימו בימים האחרונים הדלקות נרות אישיות במוקדים סמליים בארץ ובעולם. בחוף בונדיי ביץ’ בסידני, זירת הפיגוע הרצחני שאירע לפני כחודש וחצי וגבה את חייהם של 12 יהודים אזרחי אוסטרליה, הדליקו נציגי זק”א שחלקם פעלו בזירת האירוע, וקרוביהם נרצחו, נרות זיכרון הנושאים שמות וסיפורי חיים של נספים בשואה. בבית אנה פרנק באמסטרדם הדליק היזם החברתי ארטיום מנילוב, מייסד חברת "בזיכרון", נרות זיכרון אישיים כחלק מהמאמץ להנציח ולהחיות את הזיכרון האישי של הקורבנות דווקא במקום שבו סיפור אחד הפך לסמל עולמי.