"גם עם אקדח לראש לא אתן גט": הנשים שנלחמות על חירותן

בעוד כולנו מדליקים נרות בחג החנוכה, יש מי שנושאות תפילה מול הלהבות בתקווה שזו השנה בה יזכו לנס הפרטי שלהן – ויצאו לחופשי לאחר שנים של כבילה לנישואים כושלים, בניגוד לרצונן.

לרגל חג החנוכה, שלוש נשים שנעזרות בארגון "יד לאישה" מבית "אור תורה סטון" מספרות על מאבקן לחירות.

"20 שנה. מספר שנראה דמיוני"

רחל אושמי, עגונה לאחר שבעלה נעלם

איך הגעתי לכאן? במדינת ישראל, כדי לשחרר מי שהתחתנה כדת משה וישראל, נדרש שהבעל יעניק לה גט על פי ההלכה. במרבית המקרים הכול עובר כרגיל והגט ניתן. אבל לצערי, אצלי זה לא כך.

לאחר שנים ארוכות עם בעל מתעלל שנהג באלימות קשה כלפיי, שהרים יד על ילדינו, הגענו למצב הכי קריטי שיכול להיות. לא יכולתי עוד. פשוט אמרתי די ועשיתי מעשה: לקחתי את הילדים למשטרה והגשנו תלונה ביחד, מבקשים להשאיר את הסיוט מאחור.

הוצא נגדו צו הרחקה, והוא אף העז לבקש שלום בית. אחרי דיון אחד בלבד בבית הדין הרבני בתביעת גירושין שפתחתי – הוא פשוט לקח את רגליו ונעלם, כפי שאיים שיעשה.

מאז חלפו 20 שנה, ואני עגונה. אף אחד לא יודע היכן הוא, וגם חוקרים שניסו לאתר אותו לא הצליחו למצוא קצה חוט. בבית הדין נתנו פסקי דין שמחייבים אותו לתת גט, אבל אין סנקציות שאפשר להפעיל על בן אדם שפשוט נעלם. אין לו כרטיסי אשראי, דרכון או רישיון נהיגה שניתן להחרים. אין שום דרך להפעיל עליו לחץ. מבחינת בית הדין הנישואים שלי נעשו לפי ההלכה, כך שהדרך היחידה שאני יכולה לצאת מהם היא באמצעות גט מזה שנעלם.

האם ניתן היה למנוע? בהחלט כן. יש כלים הלכתיים שניתן להשתמש בהם, אך לצערי נותנים לגברים רבים לאמלל את נשותיהם. אישה אינה צריכה להיות כלי שבר של אף גבר בעולם, לא הזה ולא הבא. בטח לא במשך עשר, עשרים או שלושים שנה, כפי שקורה לא אחת.

במציאות הבלתי נסבלת בה אני חיה, משאירים אנשים באוויר. כולם מדברים כל היום על חוק הגיוס – למה לא מדברים קצת גם על נשים עגונות? איפה אתם? אני מחכה כבר 20 שנה. עד מתי?

"כל יום שעובר נלקח ממני"

י', עגונה שלוש שנים לאחר שבעלה ברח

אני נמצאת במציאות קשה ומטלטלת של סרבנות גט. מציאות שבה הזכות הבסיסית שלי לחירות, למשפחה ולחיים שלמים מוחזקת בידי אדם אחד, שהמערכת מאפשרת לו לשלוט בי גם לאחר הפרידה.

בחרתי בדרך של תורה ומצוות מתוך אמונה שלמה. האמנתי ובחרתי לחיות על פי ההלכה מתוך כבוד. מעולם לא דמיינתי שההלכה שאני אוהבת תהפוך, תחת השפעת הרבנות, לכלי שמחזיק אותי כבולה לגבר שפגע בי.

על פי ההלכה, לאישה אין יכולת להינשא מחדש ללא גט – מצווה שאני מקבלת באמונה. אך כאשר המצווה הזו הופכת לכלי ענישה, היא מאבדת את מהותה.

לאחר שנים של התעללות נפשית ורגשית, כשבחרתי סוף סוף להתגרש ולהציל את עצמי, בעלי חטף את ילדיי ומנע מהם קשר עם אימם במשך חודשים ארוכים. הכול רק כדי להעניש אותי על כך שבחרתי בחופש.

הצגתי פתרונות, ביקשתי לקדם את הגט בכל דרך הלכתית אפשרית, אך במקום לראות בי אישה שמבקשת צדק וחיים – ראו בי בעיה. שמתי את אמונתי בדיינים וברבנות, ובסוף מי שנפגעת זו אני, שוב ושוב. במקום לסייע לצדק, המערכת מאפשרת עוול. במקום להפעיל סמכות, הזמן נמרח. במקום דין, קיבלתי שתיקה.

אני מרגישה מופקרת. זהו פצע עמוק שמלווה כל רגע בחיי. להיות נשואה לנרקיסיסט מתעלל היה גיהינום בפני עצמו, אבל להיות כבולה אליו באמצעות מערכת משפט הלכתית – זה גיהינום גדול שבעתיים.

כל יום שעובר הוא יום שנלקח ממני, יום שבו יכולתי לבנות משפחה של אהבה ושל אמת. יום שבו התורה הייתה יכולה להיות אור, והיא נהפכה לחושך.

עכשיו, בימים שלפני חנוכה, ימים של אור שמנצח את החושך, אני מבקשת את הנס שלי: שמערכת הצדק הרבנית תזכור את תפקידה. שאף אישה אחרת לא תחווה את מה שאני חווה. שמצוות הגט תהיה כלי לשחרור, לא לכליאה.

אני מבקשת את המובן מאליו – להיות אדם חופשי, להיות אמא, להיות אישה חיה.

"עוד מעט הזמן שאני נלחמת על הגט יעלה על הזמן שחיינו יחד"

ב', מסורבת גט קרוב לשנה

האדם שנישאתי אליו, זה שאהבתי, הפך תוך שנה להיות אדם אחר. האלימות הרימה את ראשה, ולמרות התקווה שלי שדברים יסתדרו, אחרי קצת יותר מחצי שנה שחיינו בנפרד החלטתי שהגיע הזמן להתחיל הליך גירושים.

האלימות שחוויתי ממנו נכנסה גם לכתלי בית הדין. כבר מהדיון הראשון הוא הכריז מול הדיינים שגם אם יאיימו עם אקדח על ראשו – הוא לא ייתן את הגט ולא יחתום לעולם על מסמך שמתיר אותי לכל איש.

ציפיתי שאל מול המילים האלימות האלה, שנאמרו ממש בפני הדיינים, ההתנהלות תהיה אחרת ושפחות יאפשרו לו מרחב. אבל לצערי הדברים קרו מאוד לאט, לאט מדי, מה שנתן לו יותר כוח ודרבן אותו להמשיך להתנהג כמו שהוא מתנהג.

החודשים עוברים, ובאופן אבסורדי, עוד מעט הזמן שאני נלחמת מולו על הגט יעלה על הזמן שחיינו יחד כזוג נשוי.

נראה שכולם מרגישים שיש זמן ולא ממהרים. אבל בינתיים אני תקועה מלהתקדם עם החיים שלי, ומרגישה שאני לא יכולה לנשום כל עוד אני תחת הידיים האלימות שלו, תחת השליטה שלו.

"יש כלים הלכתיים לפתרון"

סרבנות גט היא תופעה טראגית, פרי מציאות הלכתית מורכבת, אך באותו עולם הלכתי מצויים גם הכלים לפתרונה. "על אף המציאות הקשה אין בנו ייאוש כלל", אומרת פנינה עומר, מנכ"לית ארגון "יד לאישה". "אנחנו מאמינות כי מנהיגות רבנית אחראית ואמיצה תמצא את הדרך לפתור את בעיית העגינות, כפי שהיה נהוג לאורך הדורות. ועד שהמציאות תתחדש עלינו, אנחנו כאן להילחם על חירותן מתוך נאמנות עמוקה לתורה ולהלכה ומתוך אמונה גדולה בדרך.

"צריך לדעת כי לנו עצמנו, כציבור, יש כוח רב למנוע תופעות כאלו. אם כל זוג שמתחתן יקפיד לחתום על 'הסכם למניעת סרבנות גט', יש לנו סיכוי לייצר רשת ביטחון חברתית שתמנע את התופעה".