"אני אמצא דרך להפוך את המציאות ליפה יותר"

עידו שמיח היה בן 20 בלבד כשנפל בקרב בעזה, והותיר אחריו צוואה רוחנית יוצאת דופן: יומן אישי שנכתב תחת אש, ובו מחשבות על מוסר, משמעות ורצון עיקש ליצור מציאות טובה יותר. הוא נולד באור יהודה וגדל בגני תקווה, והותיר אחריו את אחיו התאום עומר, את אחותו עדי (18), אחיו איתי (15) ואת הוריו, עפרה (52) ואורי (50). אמו מתארת נער ערכי, חד מחשבה ומלא חיים: "מדריך בצופים, תמיד מוקף חברים, עם גיטרה ביד", היא מספרת בשיחה עם mako.

לצה"ל התגייס עידו ליחידת עורב בסיירת נח"ל, סיים קורס חובשים והמשיך לקורס מ"כים, שאותו סיים כמה ימים לפני פרוץ המלחמה. לאחר שנה וחצי של שירות קרבי, נפל. במהלך הקורס החל לכתוב יומן אישי, שאותו המשיך לכתוב עד ימיו האחרונים. "הוא ישב בבית חשוך בעזה וכתב בצורה רהוטה להפליא", מספרת עפרה.

לדבריה, רק לאחר נפילתו נחשפה לעומק סיפורי הגבורה של בנה. "לא הופתעתי מהערכים שלו, הכרתי את עידו היטב, אבל הדברים ששמענו מחבריו לנשק חידדו את ההבנה שהוא היה גיבור אמיתי, משכמו ומעלה. אם הורים אמורים להיות המצפון של ילדיהם - אצלנו זה התהפך. אני התלמידה, והוא מורה הדרך, המצפן והמגדלור שלי".

כשחפציו האישיים הוחזרו למשפחה, נמצא היומן שכתב. “ידעתי שיש יומן, הוא אפילו שיתף לפעמים במה שכתב", אומרת עפרה. ביומן תיאר עידו את חוויותיו כלוחם וכמפקד, את ההתמודדות עם סוגיות מוסריות, עם אובדן ועם הרצון להשתפר - כחייל וכאדם. משפט אחד הפך למוטו של המשפחה: "כשהכל ייגמר, אמצא דרך להפוך את המציאות ליפה יותר, לעשות טוב ולהשאיר חותם".

בין דפי היומן מצאה עפרה גם גזיר עיתון שעידו שמר, ככלי לעבודה פנימית מול המראות הקשים שחווה. "ברוח הקבלה, הוא כתב שכאשר מתרחשים אירועים קיצוניים, הדרך הנכונה היא לא להתווכח עם המציאות", היא אומרת. "אני רואה בזה מסר אישי שלו אליי - דרך להתמודד עם האובדן הבלתי נתפס".

כבר במהלך השבעה הבינה עפרה שהיא מבקשת הנצחה חיה שתנכיח את דמותו של עידו. החיבור לארגון "בינה", העוסק בהנגשת ארון הספרים היהודי לציבור חילוני ודתי, הרגיש לה טבעי. כך נולדה מכינת "פאזל ישראלי" ברמת גן - מכינה חצי-שנתית שנפתחה בספטמבר האחרון ומונה 22 חניכים וחניכות מכל רחבי הארץ, שהגיעו בעקבות סיפורו של עידו. במכינה הם עוסקים בציונות, זהות יהודית, אהבת הארץ וחיבור לחברה הישראלית.

בלב הפעילות עומד פרויקט "אורות הדור", המוקדש להנצחת גיבורי המלחמה והעברת מורשתם. בקרוב יראה אור גם יומנו של עידו כספר לימוד, המחבר בין חוויותיו לערכי היהדות, והכנסותיו יוקדשו להמשך פעילות המכינה בשנתיה הראשונות, שבהן אינה מתוקצבת. "החניכים נחשפים לאור של עידו ומפיצים אותו הלאה", אומרת עפרה.

לדבריה, לא מעט צעירים בחרו להתגייס לחטיבת הנח”ל בעקבות סיפורו, ומכל רחבי הארץ פונים למשפחה כדי לקבל מדבקות עם דמותו. במכינה הוקם קיר הנצחה חי, המשלב תמונות מחייו ומשפטים שכתב ביומנו, בהם: “אל תחפש השראה - תהיה השראה". "אנחנו משתקמים כמשפחה", מסכמת עפרה. "עידו השאיר לנו משימות בעולם הזה - להפיץ טוב. הוא היה ציוני, אהב לנגן, אהב בעלי חיים, וגם בעזה גילה חמלה לכלבים נטושים. בחופשות המעטות מהלחימה היה מחויב לחיילים ולצוות שלו ודאג למחסורם. המכינה היא הדרך שלנו לוודא שהמורשת שלו לא תישאר רק ביומן, אלא תהפוך למעשים, יום-יום".

לתרומה עבור מכינת פאזל ישראלי להנצחת עידו שמיח ז"ל