"בסוף זה לא משנה מי אשם, הילד לא איתנו. איבדתי מלאך בן שלוש וחצי"

יממה בלבד חלפה מאז הטרגדיה הקשה שזעזעה את אור עקיבא, שבה נהרג עילאי יהונתן בן שבת, פעוט בן שלוש וחצי בלבד, מפגיעת רכב סמוך לביתו. אביו, אור בן שבת, עדיין מתקשה לעכל את גודל האובדן. אך בתוך השבר העמוק, לצד ימי השבעה, הטלפונים שלא פוסקים והחיבוק החם שזורם מכל רחבי המדינה, לאב שבור הלב היה דחוף להעביר מסר חד-משמעי: אל תחפשו אשמים.

"בטח כולכם שמעתם על הילד שנדרס והלך לעולמו – אז הילד הזה הוא שלי, עילאי יהונתן ז"ל", כתב האב בפוסט קורע לב שפרסם ברשתות החברתיות זמן קצר לאחר האסון. "ילד שהברית שלו יצאה בחג הסוכות, בתוך הסוכה בבית הכנסת. הוא היה עם כיפה, ציצית ופאות יפות, ילד צדיק שזכה לגדול לאמונה".

"בלתי נתפס כל הכאב והצער, אנחנו שבורים לגמרי. אבל עם זאת, אני רוצה להגיד תודה לכל עם ישראל שחיזק אותנו בכל מקום אפשרי, אני מרגיש שכולם משתתפים בצערי. חשוב לי מאוד לציין שאני לא כועס על אף אחד ולא מאשים אף אחד. זאת גזרה משמיים, והנשמה שלו תישאר איתנו לעד".

לדברי האב, הפוסט נולד מתוך רצון עז להרגיע את הרוחות ולא לאפשר לזעם הציבורי להשתלט על האסון. ״מה שכתבתי נשמע אולי כבד לאנשים שלא מכירים את עולם המושגים שלנו, אבל זו האמת שלי״, הוא מסביר. ״בסוף זה לא משנה מי אשם, איך קרה ומה קרה. זו לא השאלה בכלל. זה פשוט קרה, וזה כבר לא ישנה דבר. הילד לא איתנו. איבדתי ילד מדהים בן שלוש וחצי״.

עילאי יהונתן ז"ל היה בן הזקונים בבית. הוא הותיר אחריו ארבעה אחים שלוש אחיות ואח בן 5, שהיה קרוב אליו במיוחד. ״הוא היה האור של הבית מהרגע שהגיע״, מספר האב בגעגוע. ״עברנו שנים לא פשוטות, והוא ממש הביא איתו אור ושמחה. הוא היה ילד שמח, שאהב את כולם, את האחים שלו ואותנו. יש לו אח שהיה ישן איתו במיטה, הם היו בורחים ביחד לגן, שותפים כאלה לכל דבר. הכל עוד כל כך טרי, אנחנו מנסים להסביר לילדים מה קרה״.

"הגעתי בשבע בערב, ובעשר וחצי כבר קברנו אותו"

התאונה הקטלנית התרחשה ביום רביעי בשעה 18:33 ברחוב שלום שבזי, סמוך לבית המשפחה באור עקיבא. לפי הפרטים הראשוניים, עילאי עמד בסמוך לאימו באזור הבית, כשרכב שנכנס לרחוב פגע בו וגרם לו לחבלה רב-מערכתית קשה. חובשים ופרמדיקים של מד"א פינו אותו לבית החולים "הלל יפה" בחדרה תוך פעולות החייאה אינטנסיביות, אך שם נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. בוחני תאונות הדרכים של מרחב מנשה פתחו בחקירת הנסיבות, והנהג טען כי לא הבחין בילד.

בן שבת מספר כי בשעת התאונה כלל לא היה באזור. ״הייתי עם הילדה, לקחתי אותה לאכול לא רחוק מהבית״, הוא משחזר את רגעי האימה. ״תוך כדי הדרך התקשרו אליי ואמרו לי שיש תאונה ומנסים לבצע החייאה. כשהגעתי, מה שהלך בחוץ זו סצנה שאי אפשר לדמיין. המון אנשים, אמבולנסים, מד״א, איחוד הצלה, משטרה. ירדתי לחצי דקה לשוטר, רק רציתי לוודא ששאר הילדים בבית, ואז צעקו לי: 'לך מהר לבית החולים, אשתך כבר באמבולנס'. עליתי לאוטו ונסעתי. שם הודיעו לנו את הבשורה המרה, אחרי שניסו וניסו להציל אותו. אי אפשר לתפוס את זה. זה ילד. ילד טהור״.

הלוויה נערכה שעות ספורות בלבד לאחר האסון, באישון לילה. ״הכל קרה כל כך מהר״, נחנק האב. ״הגעתי לבית החולים בשבע בערב, ובעשר וחצי בלילה כבר קברנו אותו. עוד לא הספקתי לעכל, וטק-טק-טק, קברו אותו. היו מלא אנשים, לא ציפיתי שזה יהיה בקנה מידה כזה. הרגשתי שכל הארץ איתי. ראיתי את הפוסטים עוד לפני שפרסמו את השם, כולם הגיבו וחיזקו. זה נותן הרבה כוח״.

"הנהג לא עשה את זה בכוונה, בואו נרגיע את הטונים"

למרות הכאב המשתק, בן שבת חוזר ומבקש שלא להפנות אצבע מאשימה כלפי איש – גם לא כלפי הנהג הפוגע, שהוא פנים מוכרות בשכונה. "לא שמעתי עדיין את הסיפור המלא, לא סיפרו לי מא׳ ועד ת׳ מה בדיוק היה שם. אנחנו לא יכולים לשפוט אף אחד. זה פשוט לא מעניין אותי עכשיו. מעניין אותי להתאבל על הילד שלי. זה קרה כבר, זה מצב נתון, וזה קשה מנשוא. אני מרגיש כאילו אני בתוך סרט. זה דבר מעל הטבע, אי אפשר בכלל להבין ולעכל דבר כזה".

"הנהג לא עשה את זה בכוונה. הוא בחור רציני מהאזור, בן אדם נורמטיבי וטוב. אני לא חלילה מאשים אותו. זה יכול לקרות לכל אחד, ושלא יקרה לאף אחד. אנחנו לא נמצאים במקום של כעס. עכשיו אנחנו מתאבלים. לא רוצים להאשים ולא רוצים לשמוע דיבורים כאלה. להפך, בואו נרגיע את הטורים".

את הכוחות לשרוד את הדקות הארוכות שואבת המשפחה מהאמונה הכל כך עמוקה שלהם. ״אשתי מאוד חזקה, הרבה יותר ממני״, משתף האב ברגע אינטימי. ״הכל בא ממקום של טוב וכוונה טובה. זה נטו מה שמחזיק אותנו עכשיו – האמונה. אם לא הייתי במקום הזה, אני לא יודע איך הייתי מתמודד. האמונה מחזיקה אותי. אני עוד באבל והכל טרי. אשתי גם בהיריון, בחודש רביעי, וכל הסיטואציה הזו מרגישה כמו הזיה״.

המסר להורים: "לא הכסף, לא הקריירה. הילדים הם התכלית"

מתוך התהום האפלה של האובדן, לאור בן שבת יש מסר אחד מהדהד ומצמרר שהוא מבקש להשאיר לכל הורה והורה בישראל: "תעריכו את הילדים שלכם, כל דקה וכל שנייה. כל זמן שאתם איתם בבית, גם כשהם משגעים אתכם ואין לכם כוח – תנצלו את הרגע ותגידו תודה. קחו את הדברים האלה לתשומת לבכם, זה העיקר של החיים. לא הכסף, לא הריצות, לא הקריירה ולא הבילויים. הילדים הם התכלית, ואני עכשיו מתחיל להבין את זה יותר מאי פעם".

בסוף השיחה הוא חוזר שוב לעילאי הקטן, לילד שהיה ונלקח בשנייה אחת של חוסר תשומת לב. "ילד מקסים, כמו כל הילדים", הוא מסכם בקול רועד. "ילד נקי, טהור, מלאך. אנחנו שבורים פה. אבל בבקשה, שלא ישפטו - לא אותי, לא את אשתי ולא את הנהג. זה המסר. לא לשפוט אף אחד. זה לא יעזור לנו עכשיו. הוא הלך".