כשהמניקוריסטית שלך היא גם מצילת חיים
עובדות מתחום היופי – פדיקוריסטיות, מניקוריסטיות, בונות ציפורניים ומאפרות – הוכשרו לזהות סימני מצוקה נפשית בקרב לקוחותיהן. המפגש האינטימי והקבוע הפך למרחב בטוח לשיח רגשי, וכעת גם לכלי מציל חיים. הפרויקט, שהחל ביוזמה מקומית, הפך למודל ארצי בשיתוף משרד הבריאות והרווחה: "אם הצלחת להציל נפש אחת – הצלת עולם ומלואו"

האם בונת הציפורניים שלך יכולה להיות גם אוזן קשבת - ואולי אפילו חברה מצילה? יוזמה מיוחדת שהחלה בסניף "נייל סטודיו" בכפר סבא, בשיתוף ובתמיכה מקצועית של עיריית כפר סבא, והפכה למודל ארצי, הכשירה עד כה יותר מ-80 נשות מקצוע – פדיקוריסטיות, מניקוריסטיות, מאפרות ובונות ציפורניים – לאיתור סימני מצוקה נפשית אצל לקוחותיהן. היוזמה מתקיימת במסגרת פרויקט "שומרת אחותי", בשיתוף משרד הבריאות ומשרד הרווחה, ונועדה למנוע מקרים של אובדנות באמצעות הכשרה קהילתית.
"מדובר בקשר אינטימי", אומרת אנה רוזה, זכיינית נייל סטודיו כפר סבא וממייסדות הפרויקט. "אחרי 23 שנה במקצוע, אני יודעת: מדברים איתי על הכל. הלקוחה רואה אותי בימים טובים ורעים – היריון, גירושין, בגידות. אני חווה איתן המון דברים. יש לנו מגע ידיים וקרבה מאד אינטימית. אני קוראת לזה צִיפְרוֹלוֹגִית".

במסגרת ההכשרה, שמתקיימת כשלוש וחצי שעות, למדו המשתתפות כיצד לזהות "נורות אדומות" בהתנהגות הלקוחה – כמו שינוי קיצוני במראה, חוסר שקט נפשי, או אמירות מדאיגות – ולפעול בהתאם. "אם היו לי את הכלים האלה קודם, אולי הייתי יכולה לעזור ללקוחה שהייתה במצוקה קשה", משתפת רוזה. "היו מקרים שחזרתי הביתה עם סיפורים קשים, בלי לדעת מה לעשות איתם".
איה נוימן, מנהלת ממשקי רווחה ובריאות במשרד הרווחה, מסבירה את ההיגיון שמאחורי היוזמה: "אנשים במצוקה לא תמיד משתפים אנשי מקצוע. לרוב הם נשארים עם עצמם, מקסימום משתפים את המעגל הקרוב. ההבנה היא שדווקא אנשים בקהילה, שאין להם הכשרה טיפולית – הם הראשונים שרואים את המצוקה. אם הם ילמדו לשאול את השאלות הנכונות ולתת הכוונה – זה עשוי ממש להציל חיים".

בין טיפוח להקשבה
וכך הקשר הקבוע בין הלקוחות למטפלות בקוסמטיקה הפך לכלי משמעותי. שרה אוחיון, פדיקוריסטית שעברה את ההכשרה, מספרת: "למדתי להבחין מתי מדובר ביום רע – ומתי זה מעבר לזה. באחד מבתי האבות שאני מגיעה אליהם יש לי לקוחה בת 96. פעם אחת לא הצלחתי להגיע אליה, וכשחזרתי היא אמרה לי: 'כשראיתי איך אני נראית, חשבתי לקפוץ'. זה היה לפני ההכשרה. היום אני מבינה כמה חשובה לה התחושה של טיפוח ואיזון. למדתי לזהות, לשאול, להיות שם איתה".
המקרים שמובאים במהלך ההכשרה כוללים לא רק מצוקות אלא גם טרגדיות. רוזה מספרת על מקרה שקרה לאחרונה: "עובדת שלנו סיפרה על לקוחה שלה – מדריכת פילאטיס – שסיפרה לה על מישהי באימון שנראתה לה שונה. למחרת אותה בחורה שמה קץ לחייה. אולי אם היה לה את הכלים היא הייתה שמה לב יותר. זה הדבר שקשה – הידיעה שאולי היה אפשר לעזור".
בנוסף לכלים המעשיים, המשתתפות מקבלות פנקס עם רשימת אנשי קשר – גורמי טיפול, מוקדים של משרד הבריאות והרווחה, ובתי חולים. "אנחנו לא רופאות", מדגישה רוזה. "אבל אני מאמינה שאם הצלחת להציל נפש אחת – הצלת עולם ומלואו".

"ההכשרות פתוחות גם לגורמים נוספים – קוסמטיקאיות, נהגי מוניות, כל מי שבקשר מתמשך עם אנשים מהקהילה", אומרת נוימן. "כל מי שרוצה יכול לפנות, ולקבל את המענה דרך שירותי הרווחה בטלפון 118 או באתר משרד הבריאות. זאת לא רק יוזמה – אלא אחריות קהילתית".